שער 121 מתוך 138 · בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות
השלמת זעיר אנפין בעיבור, ביניקה ובגדלות
בשורה אחת
עוגני זמן: 9 חודשי עיבור, תת־תקופה של 24 חודשים להי״מ (ביניקה), 13 שנה ליניקה המלאה, וגדלות מגיל 13 שנה ויום אחד.
תפקידו בספר
הפתח השלישי ביחידה בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות (פתחים 119–123). פתח 119 קבע את טענת הגדילה המשותפת; פתח 120 נתן את הסקירה הכללית של שלושת השלבים עם הסולם המקביל (גוף / מוחין / נר״ן). פתח 121 עוסק עתה בעיבור בפירוט, אבל היקפו מתרחב ומקיף גם את משך הזמן של שלושת השלבים ואת תת־התקופה של 24 חודשים ביניקה. המהלך הלימודי המרכזי של הפתח הוא ההבחנה בין נבנה לנגלה (¶6–12). בכתבי האר״י נמצאות שתי תורות שנראות סותרות (¶6): עץ חיים, שער פרקי הצלם פרקים 1–3 אומר שנה״י נתקנים בעיבור וחג״ת ביניקה; עץ חיים, שער רפ״ח פרקים 5–6 אומר שחב״ד־חג״ת־נצח נתקנים בעיבור, והי״מ עדיין צריכים להתברר. הפתרון: כל עשר הספירות נבנות (מתבררות, נעשה בהן בירור) בזמן העיבור, אבל רק נה״י נגלים בעיבור. שתי תורות האר״י נכונות שתיהן, כל אחת ברמת ניתוח אחרת: ברמה של הבנייה, כל העשר נתקנות (ויציאת הי״מ אינה שלמה); ברמה של הגילוי, רק נה״י פועלים. פתח 121 משתמש אחר כך בהבחנה זו כדי ליישב קושיה שנייה (¶14–20): אם היניקה נקראת על שם מה שנכנס (חג״ת נכנסים אחרי הלידה, חב״ד נכנסים אחרי 24 חודשים), הרי שהיניקה הייתה צריכה להיות 24 חודשים בלבד; אבל האר״י אומר שהיא 13 שנה. הפתרון: התקופות נקראות על שם מה שנתקן, ולא על שם מה שנכנס. ברגע הלידה, חג״ת שלמים (נגלים בקביעות); ולכן כל תקופת 13 השנים, מן הלידה ועד הגדלות, נקראת יניקה/חג״ת. בגיל 13 שנה ויום אחד, חב״ד שלמים; ולכן התקופה מאז ואילך נקראת גדלות/חב״ד. חלק ב (¶22–24) מוציא את העיקרון הכללי בעניין משכי הזמן: ההדרגה קובעת את פרק הזמן; הזמן הנדרש לכל תהליך תלוי בגורמים פנימיים, ולכן 9 חודשים לעיבור ו־13 שנה ליניקה אינם צריכים להיות שווים. חלק ג (¶25–31) עוסק ב*תת־התקופה של 24 חודשים*: הי״מ לא יצאו לגמרי מן התוהו בעיבור, והם צריכים בירור נוסף במשך 24 החודשים הראשונים של היניקה. הפתח מבסס זאת על מקורות חיצוניים: (א) נדה ל ע״ב: העובר מקופל כפנקס, תלת גו תלת; (ב) איכה א, יג: הדרש על דוה שהוא הוד בהיפוך אותיות; (ג) בבא קמא צב ע״א: בהדי הוצא לקי כרבא, המורה שפגמו של הוד מחשיך את נצח; (ד) זוהר פנחס רנב ע״א: נצח והוד כ*שני המשיחים*. ¶28 נותן טעם מבני לכך שבירור הי״מ הושאר בכוונה בלתי שלם: משתי הסמיכות (נצח והוד), אחת הייתה צריכה להישאר בלתי שלמה, כדי שהעולם, אף שיש בו מקום לפגמים, לא ייחרב. הפתח הוא אפוא עוגן משכי הזמן של היחידה: הוא קובע את היקפו בזמן של כל שלב (9 חודשים / 13 שנה / מגיל 13 שנה ויום אחד), מציין את תת־התקופה של 24 חודשים, מיישב שתי סתירות בדברי האר״י באמצעות ההבחנה בין נבנה לנגלה, ומבסס את מבנה הזמן על מקורות הלכתיים־גופניים ופרשניים.
מושגים שהוא מציג
- נבנה לעומת נגלה בספירות זעיר אנפין
- כל עשר הספירות נבנות בעיבור על ידי בירור
- בעיבור רק נה״י נגלים, והשאר מקופלים
- חג״ת מתגלים ברגע הלידה
- חב״ד נשלמים בגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד
- העיבור: תשעה חדשים
- יניקה עד שלוש עשרה שנה
- הגדלות אחרי שלוש עשרה שנה ויום אחד
- עשרים וארבעה חדשים: בירור הי״ם
- סתירה לכאורה בדברי האר״י: נבנה לעומת נגלה
- הזמנים נקראים על שם מה שנתקן, לא על שם מה שנכנס
- העובר: תלת גו תלת (נדה ל ע״ב)
- הי״ם לא יצאו לגמרי מן התהו בעיבור
- הי״ם נפגמים יותר מכולם ממעשי התחתונים
- "דוה" ו"הוד": משחק מילים במגילת איכה
- העולם יצא מן התהו, אך הרגליים לא נתקנו
- "בהדי הוצא לקי כרבא" (בבא קמא)
- שני משיחים: נצח והוד (זוהר)
- חג״ת גוף, נ״ה סמכים, יסוד ומלכות צינורות השפע
- סמך אחד שלם ואחד חסר, כדי שהעולם לא ייחרב
- בירור שני בעשרים וארבעה חדשי היניקה
- פתח 121: נבנה לעומת נגלה, ומשך הזמנים
מושגים שהוא מפתח
- זעיר אנפין
- נוקבא
- מוחין
- המוחין כשלושה מוחין
- מוחין דקטנות
- מוחין דגדלות
- מוחין דזעיר אנפין כצורת הרכבת אבא ואמא
- בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות
- שלושת השלבים בכלל: עיבור, יניקה, גדלות
- בעיבור ז״א שלוש ספירות, נה״י, ונוקבא רביעית על היסוד
- ביניקה ז״א חסד גבורה תפארת, ונוקבא דבוקה בתפארת
- בגדלות ז״א בחב״ד, והמלכות עולה לדעת
- כוח הגוף כנגד כוח המוחין
- תלת גו תלת: בעיבור הראש והחזה גנוזים מאחורי נה״י
- שבירת הכלים
- תיקון
- עולם הנקודים
- הספירות
- פרצוף
- מחזור הבריאה
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
- תיקונים המתאימים להנהגת העולם
- התלבשות
- השתלשלות
מהלכים שהוא מקדם
- בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות פתח 119 כינה את השלבים לפי דרגת הגוף; פתח 120 הוסיף את הסולם המקביל. פתח 121 מוסיף עתה שני חידודים נוספים. (א) ההבחנה בין נבנה לנגלה: בעיבור כל עשר הספירות נבנות (מתבררות מן התוהו), אבל רק נה״י נגלים (¶6–12). דרגת הגוף של העיבור (נה״י בלבד) היא אפוא עובדה של גילוי, ולא עובדה של בנייה. (ב) משכי הזמן: עיבור = 9 חודשים; יניקה = עד גיל 13 שנה ויום אחד; גדלות = מכאן ואילך. תת־התקופה של 24 חודשים ביניקה היא הזמן שבו הי״מ משלימים סוף סוף את בירורם (¶25–30).
- שלושת השלבים בכלל: עיבור, יניקה, גדלות הסקירה הכללית של פתח 120 מוצבת כעת מבחינת משכי הזמן ו*עם הבחנה מפורשת בין נבנה לנגלה*. שלושת השלבים מסודרים כך: עיבור של 9 חודשים ← תת־תקופה של 24 חודשים (בירור הי״מ נשלם) ← היניקה נמשכת עד גיל 13 ← גדלות בגיל 13 שנה ויום אחד.
- בעיבור ז״א שלוש ספירות, נה״י, ונוקבא רביעית על היסוד פתח 119 ¶6 הציב את דרגת הגוף של העיבור כנה״י; פתח 120 ¶3 הציב את העיבור כ"בירור מן התוהו וקביעת הקווים". פתח 121 ¶6–9 מחדד עתה את שניהם: הבירור חל על כל עשר הספירות (ולא על נה״י בלבד); ורק נה״י נגלים, משום שהעובר מקופל תלת גו תלת, לפי נדה ל ע״ב. "הבנייה כעשר ספירות" היא בפועל: המוחין מתקשרים על ו״ק, מצב שלא היה קיים בעולם התוהו (¶8).
- מוחין פתח 116 ¶6 הציב את המוחין כהרכבת או״א; פתח 119 ¶6 הציב את המוחין כמדורגים בזמן; פתח 120 ¶6–7 הציב את המוחין על סולם פנימי של עשר ספירות. עתה מוסיף פתח 121 ¶8 את תפקידם היסודי של המוחין בבניין ז״א: התקשרות המוחין על ו״ק היא מה ש*עושה את ז״א לפרצוף של עשר ספירות ולא של שש*. בלי התקשרות המוחין, ז״א היה נשאר הישות של ו״ק שהיה בעולם התוהו. המוחין הם אפוא מכוננים את מעמדו של ז״א כפרצוף.
- שבירת הכלים פתחים 50–51 הציבו את השבירה; פתח 119 ¶8 הציב את ניתוק זו״ן כסיבה; פתח 120 ¶3 הוסיף את הסידור שלא בקווים כסיבה שנייה. עתה מוסיף פתח 121 ¶25 שכבה שלישית של סיבה ומבנה: הי״מ לא יצאו לגמרי מן התוהו. הבירור של העיבור ברר את כל עשר הספירות מן התוהו, אבל יציאתם של הי״מ הייתה בלתי שלמה: הם קיימים, אבל אינם יכולים למלא את תפקידם כראוי. בכך מתבאר מדוע נחוץ תיקון נוסף אחרי העיבור (תת־התקופה של 24 החודשים).
- תיקון פתח 119 ¶8–9 הציב את התיקון הראשון כחיבור זו״ן; פתח 120 הציב את דפוס התיקון בשלבים. עתה מציין פתח 121 ¶25–30 בירור שני: תת־התקופה של 24 חודשים ביניקה, המשלימה את יציאת הי״מ מן התוהו. לתיקון יש אפוא לפחות שני שלבי בירור נפרדים: הבירור הראשון בעיבור (הבורר את כל עשר הספירות, אבל משאיר את יציאת הי״מ בלתי שלמה), והבירור השני ב־24 החודשים הראשונים של היניקה (המשלים את הי״מ).
- מחזור הבריאה פתח 121 מעגן את המחזור ב*עוגני זמן*: 9 חודשי עיבור, תת־תקופה של 24 חודשים להי״מ, 13 שנה ליניקה המלאה, וגדלות מגיל 13 שנה ויום אחד. ¶22–24 מוציאים גם את העיקרון הכללי שמשך הזמן של שלב נקבע על ידי ההדרגה הפנימית של התהליך: פרקי הזמן אינם שרירותיים.
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 ¶6 הציב את זו״ן כעיקר סדר ההנהגה. פתח 121 ¶28 מוסיף טעם מבני לכך שבירור הי״מ הושאר בכוונה בלתי שלם: משתי הסמיכות (נצח, הוד), אחת שלמה והאחרת אינה שלמה, כדי שהעולם, אף שיש בו מקום לפגמים, לא ייחרב. ההנהגה מכוננת עם חוסר שלמות מובנה: הפגם שבהוד מאפשר שיהיה בעולם מקום למעשי האדם (שיכולים לפגום או לתקן), בלי שהעולם ייחרב כליל.
- פתח 121: נבנה לעומת נגלה, ומשך הזמנים תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 121 מכניס את ההבחנה בין נבנה לנגלה (¶6–12), המיישבת שתי סתירות נראות בדברי האר״י; קובע את משכי הזמן של שלושת השלבים (9 חודשים / 13 שנה / מגיל 13 שנה ויום אחד ואילך); ומזהה את תת־התקופה של 24 חודשים כ*בירור השני* של הי״מ.