שער 122 מתוך 138 · בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות

פעולת זעיר אנפין בעיבור, ביניקה ובגדלות

תפקידו בספר

הפתח הרביעי ביחידה בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות (פתחים 119–123). פתח 119 קבע את טענת הגדילה המשותפת; פתח 120 נתן את הסקירה הכללית עם הסולם המקביל; פתח 121 הכניס את ההבחנה בין נבנה לנגלה וקבע את משכי הזמן. פתח 122 פונה עתה לבחינה חדשה: מן הבנייה (נושאם של פתחים 119–121) אל הפעולה. המהלך הלימודי המרכזי של הפתח הוא הכנסת הבחנה גדולה שנייה, המקבילה להבחנה של פתח 121 בין נבנה לנגלה: עתה, בנייה לעומת פעולה. בעיבור אין שייכת פעולה לז״א; אורותיו הולכים ונבנים (¶3). ז״א נסתר בתוך אמא (שלב העיבור עצמו, שבו ז״א מלובש באמא) ואינו נראה, משום ש*אין לו שום תפקיד כלל*. מיד כשהוא יוצא מאמא (רגע הלידה), אורותיו מתחילים לפעול (¶4). אולם הפעולות עדיין אינן שלמות; חסרה בהן כוונה מלאה. אחר כך הפעולות הולכות ונתקנות על ידי אמא (¶5): כל תיקוני ז״א באים מאמא; וכל מה שהאור מתפשט יותר, כך גדול התיקון שהוא מביא. הפעולות מגיעות לשלמותן בזמן הגדלות השלמה, כשהמוחין פועלים במלואם. הפתח הוא אפוא עוגן הפעולה של היחידה: פתחים 119–121 תיארו מה נבנה ומתי, ופתח 122 מתאר מה פועל ומתי. הפתח קצר (שישה סעיפים), אך עושה עבודת יסוד: הוא קובע ש*הבנייה והפעולה הן שתי בחינות נבדלות בבניין ז״א*, ש*אמא היא המקור של כל תיקוני ז״א* (תורה שתחזור הרבה בפתחים מאוחרים העוסקים ביחסי או״א וז״א), ושה*גדלות המלאה* היא תנאי הפעולה ל*פעולה שלמה*.

מושגים שהוא מציג

• בנין ופעולה: שתי בחינות בבנין ז״א
• אין פעולה בעיבור: האורות בבנינם
• הפעולה מתחילה ברגע הלידה
• בתחילה הפעולות חסרות, בלי כוונה שלמה
• הפעולות מתוקנות על ידי אמא בזמן היניקה
• כל תיקוני זעיר אנפין באים מאמא
• אור שנמשך יותר מביא תיקון גדול יותר
• הפעולות נשלמות בגדלות הגמורה, כשהמוחין פועלים
• בעיבור ז״א גנוז בתוך אמא ואינו נראה
• פתח 122: הפעולה בעיבור, ביניקה ובגדלות

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• אמא
• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• מוחין דגדלות
• מוחין דזעיר אנפין כצורת הרכבת אבא ואמא
• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות
• שלושת השלבים בכלל: עיבור, יניקה, גדלות
• בעיבור ז״א שלוש ספירות, נה״י, ונוקבא רביעית על היסוד
• ביניקה ז״א חסד גבורה תפארת, ונוקבא דבוקה בתפארת
• בגדלות ז״א בחב״ד, והמלכות עולה לדעת
• נבנה לעומת נגלה בספירות זעיר אנפין
• כל עשר הספירות נבנות בעיבור על ידי בירור
• תיקון
• התלבשות
• מחזור הבריאה
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• תיקונים המתאימים להנהגת העולם
• פרצוף

מהלכים שהוא מקדם

• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות פתחים 119–121 תיארו את שלושת השלבים לפי מה נבנה ו*מה נגלה*; פתח 122 מוסיף עתה בחינה שלישית: מה פועל. עיבור: אין פעולה (האורות נבנים). יניקה: הפעולה מתחילה אבל אינה שלמה. גדלות: הפעולה שלמה. השיטה בת שלושת השלבים נראית עתה לאורך שלושה צירים: בנייה (פתח 121), גילוי (פתחים 119–121), פעולה (פתח 122).
• אמא תפקידה של אמא מוצב כעת כ*מקור כל התיקונים של ז״א*. יחידת פתחים 110–114 הציבה את אמא כבת הזוג הנקבית בזיווג העליון. פתח 117 ¶8 הציב את אחורי אמא כמקורה של לאה. עתה מוסיף פתח 122 ¶5 את הטענה הפועלת: כל תיקוני הז״א מאמא (כל תיקוני הז״א מאי׳). הטענה פשוטה ורבת השלכות: אמא היא המקור הפועל של תיקון ז״א. כל תיקון שז״א עובר, ומהלך התיקון שאחרי הלידה נמשך עד הגדלות המלאה, נמשך מאמא. הדבר מבסס את הפתח הבא (פתח 123, על הגדלות) ואת הפתחים המאוחרים הרבים העוסקים ביחסי או״א וז״א.
• מוחין פתח 122 ¶5 מוסיף עתה חידוד של פעולה: הגדלות השלמה היא כש*המוחין פועלים במלואם*. בגדלות המוחין אינם רק נוכחים (פתחים 116, 119, 120) או נגלים (פתח 121); הם פועלים במלואם: הם עושים בפועל את עבודתם בהנהגת פעולותיו של ז״א. הפעולה תלויה בפעולת המוחין; בלי מוחין שלמים, הפעולה אינה שלמה.
• תיקון פתח 122 ¶5 מציב עתה את השלב שאחרי הלידה בתיקון ז״א כ*תהליך מתמשך של תיקון על ידי אמא*. הפתח מכניס עיקרון כמותי: כל מה שהאור מתפשט יותר, כך גדול התיקון שהוא מביא. הדבר מתכלל: ככל שאורות ז״א מתפשטים בהדרגה בתהליך היניקה וההתבגרות, כל התפשטות נוספת מביאה שכבה נוספת של תיקון. התיקון אינו בבת אחת; זהו תהליך מדורג של התפשטות ותיקון.
• מחזור הבריאה פתח 122 ¶3 מציב את העיבור כשלב שבו ז״א נסתר בתוך אמא: ז״א מלובש באמא בזמן העיבור, ואינו נראה. ההסתרה היא תכליתית: העיבור הוא זמן הבנייה, לא זמן הפעולה; גילוי ופעולה היו מוקדמים מדי. בקצב של המחזור יש זמן בנייה ו*זמן פעולה* כשני אופני פעולה נבדלים.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 ¶6 הציב את זו״ן כעיקר סדר ההנהגה. פתח 122 ¶4–5 מוסיף: פעולת ההנהגה של ז״א (פעולת האורות) מתחילה בלידה אבל אינה שלמה; היא מגיעה לשלמותה בגדלות המלאה, כשהמוחין פועלים במלואם. ההנהגה שזו״ן מפעילים מחייבת מוחין שלמים; ההנהגה שלפני הגדלות פועלת, אבל באופן חלקי.
• פתח 122: הפעולה בעיבור, ביניקה ובגדלות תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 122 מכניס את ההבחנה בין בנייה לפעולה, המקבילה להבחנה של פתח 121 בין נבנה לנגלה; קובע ש*אמא היא המקור של כל תיקוני ז״א*; ומציין את השלמות של הפעולה בגדלות המלאה (מוחין הפועלים במלואם).

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)