שער 123 מתוך 138 · בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות

שליטת הדין היא סיבת הקטנות; הסרתה מביאה את הגדלות

תפקידו בספר

הפתח החמישי, החותם את היחידה בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות (פתחים 119–123). ארבעת הפתחים הקודמים תיארו מה נבנה ומתי (פתחים 119, 120, 121) ומה פועל ומתי (פתח 122). פתח 123 חותם את היחידה בקביעת המנגנון הסיבתי שביסוד הדברים: חילופי הדין (דין) והחסד (חסד) הם מה ש*גורם* קטנות וגדלות. המהלך הלימודי המרכזי של הפתח (¶5–6): הדין הגובר מחשיך, משום ש*הוא מונע מן האורות להוציא אורם ברחבה בכל כוחם*. דין פירושו מניעה (מונע): במה שהוא מגביל את האורות, הוא יוצר חושך. מידת מצבם של האורות היא אפוא מידת המניעה שעדיין שולטת: מתחילתו של כל אור ועד שלמותו הוא מן הזמן שהמניעה פועלת ועד שהיא מסתלקת לגמרי. הפתח הוא אפוא העוגן הסיבתי־המכני של היחידה: הוא מבאר מה מתרחש מתחת להשתלשלות המדורגת שתיארו פתחים 119–122. חלק ב (¶7–10) מציין את מנגנון התיקון: צריך לשקע את הדין, ולהגביר את החסד. הפתח קובע ארבע טענות נוספות: (א) הדין הוא כאש: הוא נאחז ומתלקח, או שוקע (¶7, ועוגנו במדבר יא, ב, ותשקע האש, וההקבלה לצורת האדם: הצעירים לוהטים / הזקנים מלאי רחמים); (ב) ההדרגה אינה ניתנת לוויתור: אילו שוקע הדין בבת אחת, היו כל האורות מוציאים מיד את כל כוחותיהם, אבל סדר ההדרגה נשמר בכל (¶8); (ג) השקיעה מעט מעט היא סוד דחיית המוחין דקטנות מראשו של ז״א אל גופו, כשבכל ירידה וירידה נכנסים במקומם מוחין דגדלות (¶9, בהבאת עץ חיים, שער מוחין דקטנות פרק 3); (ד) גדילת האיברים מדורגת לפי שקיעת הדין הפנימית: האורות מרחיבים את ממשלתם כפי שהדין שוקע בתוכם (¶10). הפתח קובע גם תורה כמותית חשובה: הדין שוקע אך אינו פוסק לגמרי; הוא מתמעט (¶7). הגדלות אינה ביטול הדין אלא הכפפתו לחסד.

מושגים שהוא מציג

• הדין גורם קטנות על ידי העיכוב
• שכיכת הדין מביאה גדלות
• דין פירושו גבול ועיכוב
• עיכוב האורות הוא החושך
• אורות המאירים בהרחבה ובכל כוחם
• מדידת מצבי האורות לפי מידת העיכוב
• הדין כאש: נאחז או שוכך
• הצעיר חם והזקן רחמן: דוגמה מן האדם
• "ותשקע האש" (במדבר יא, ב)
• הדין שוכך אך אינו בטל
• בבת אחת או בהדרגה: הסדר נשמר
• מוחין דקטנות נדחים למטה לגוף כשמוחין דגדלות יורדים
• עץ חיים, שער המוחין דקטנות פרק ג
• האיברים גדלים כמידה שהדין שוכך בהם
• פתח 123: הדין גורם קטנות, ושכיכתו מביאה גדלות

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• מוחין
• מוחין דקטנות
• מוחין דגדלות
• המוחין כשלושה מוחין
• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות
• שלושת השלבים בכלל: עיבור, יניקה, גדלות
• תיקון
• חסד
• דין
• מחזור הבריאה
• השתלשלות
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• פרצוף
• כל תיקוני זעיר אנפין באים מאמא
• הפעולות נשלמות בגדלות הגמורה, כשהמוחין פועלים

מהלכים שהוא מקדם

• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות פתחים 119–121 תיארו מה נבנה ומתי; פתח 122 תיאר מה פועל ומתי; ופתח 123 מתאר עתה מה גורם לעצם השלבים. השיטה בת שלושת השלבים נראית עתה לאורך ארבעה צירים: בנייה (פתח 121), גילוי (פתחים 119–121), פעולה (פתח 122) וסיבה (פתח 123). הסיבה היא חילופי הדין והחסד.
• מוחין דקטנות פתח 119 ¶6, פתח 120 ופתח 121 הציבו את המוחין דקטנות כמוחין הבלתי בשלים של הילדות. פתח 123 ¶9 מוסיף עתה את הטענה המכנית: שקיעת הדין מעט מעט היא סוד דחיית המוחין דקטנות מראשו של ז״א אל גופו, כשכל ירידה וירידה מאפשרת למוחין דגדלות להיכנס במקומם (בהבאת עץ חיים, שער מוחין דקטנות פרק 3). המוחין דקטנות אינם פשוט נעלמים בהתבגרות; הם יורדים אל הגוף, והמוחין דגדלות תופסים את מקומם למעלה.
• מוחין דגדלות פתח 121 ¶12 הציב את המוחין דגדלות כ*שלמים בגיל 13 שנה ויום אחד*. פתח 122 ¶6 הציב אותם כ*פועלים במלואם בגדלות*. עתה מוסיף פתח 123 ¶9: כניסתם מדורגת לפי ירידת המוחין דקטנות: בכל ירידה וירידה של המוחין דקטנות אל הגוף, נכנסים מוחין דגדלות במקומם. כניסתם היא המקבילה העולה לתנועה היורדת של המוחין דקטנות.
• דין פתח 123 מכניס את תפקידו הפועל של הדין בהתפתחות המדורגת של ז״א: הדין שולט ← מונע את האורות ← קטנות; הדין שוקע ← החסד גובר ← גדלות. לדין ניתן ביאור מדויק: מונע, הגבלה, עיכוב. במה שהוא מגביל את האורות, הוא יוצר חושך (משמעותו הפועלת של חושך כאן היא אורות שאינם מאירים, ולא היעדר אור). מידת מצבם של האורות היא מידת המניעה שעדיין שולטת. ובעיקר, ¶7 מסתיים ב*הדין שוקע אך אינו פוסק לגמרי; הוא מתמעט*: הגדלות היא הכפפת הדין לחסד, ולא ביטולו.
• חסד פתח 123 ¶8 מציב את תפקיד החסד בהתבגרות: ככל שכוח הדין שוקע, הפרצוף מאיר יותר ויותר בחסד. החסד והדין עומדים ביחס הפוך בהשתלשלות המדורגת של ז״א: ככל שהדין שוקע, החסד מתפשט. אין הם שני משתנים בלתי תלויים, אלא עיקרון אחד מתחלף, והמדרג שביניהם קובע את שלב ההתפתחות.
• תיקון פתחים 119–122 הציבו את התיקון כתהליך מדורג. פתח 123 ¶8 מציין תכונה שאינה ניתנת לוויתור בכל תהליך של תיקון: ההדרגה. אילו שוקע הדין בבת אחת, היו כל האורות מוציאים מיד את כל כוחותיהם, ובאה הגדלות מיד. אך אין הדבר כן, כי סדר ההדרגה נשמר בכל (כי סדר ההדרגה נשמר בכל). התיקון הוא מדורג מעצם מהותו; האפשרות של הכול בבת אחת אינה קיימת, אפילו להלכה.
• מחזור הבריאה פתח 123 מבסס את ההשתלשלות המדורגת של המחזור על העיקרון הכללי שההדרגה נשמרת בכל. הטענה של ¶8, סדר ההדרגה נשמר בכל, היא מן העקרונות המבניים הכלליים ביותר בקל״ח; היא מופעלת כאן על התבגרותו של ז״א, אבל חלה על כל תהליך מדורג בשיטה.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 ¶6 הציב את זו״ן כעיקר סדר ההנהגה. פתח 122 הוסיף ש*פעולה שלמה מחייבת מוחין הפועלים במלואם*. עתה מוסיף פתח 123 ¶10 את הטענה המכנית: גדילת האיברים (ההתפשטות הפועלת של כושר ההנהגה) מדורגת לפי שקיעת הדין הפנימית. האורות מרחיבים את ממשלתם כפי שהדין שוקע בתוכם. ההנהגה גדלה לפי ניהול הדין הפנימי.
• פתח 123: הדין גורם קטנות, ושכיכתו מביאה גדלות תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 123 קובע ש*הדין הוא סיבת הקטנות*, ש*שקיעת הדין היא סיבת הגדלות*, ש*ההדרגה היא עיקרון מבני שאינו ניתן לוויתור*, ואת מנגנון דחיית המוחין דקטנות למטה.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)