קל״ח בשלושים וארבעה כרטיסים

סיפור · הדלת שאין לה ידית

מלך מרשה לך לסייר בכל אולמות ארמונו ולקרוא כל חוק שכתב. כל חוק מראה מה הוא רוצה. ממש בראש יש דלת אחת שאין לה ידית. מותר לך ללמוד את כל מה שהוא רוצה; לעולם אסור לך לשאול מה הוא כשלעצמו. באילן, הדלת הזאת היא כתר.

סיפור · תיאטרון הבובות

על הבמה הבובות מתווכחות, רודפות זו אחר זו, ואף ממרות את בובת המלך. נראה כאילו יש רצונות רבים. הרם את עיניך: כל חוט מוביל אל זוג ידיים אחד. הבובות זזות באמת, ובחירותיהן אמיתיות בתוך ההצגה, אבל שום בובה אינה יכולה לחתוך חוט. זהו היחוד בצורתו החזקה.

סיפור · צייר הצללים

צייר מוסיף הצללה כהה כדי שהאור שבתמונה ייראה. בלי הצללים הבד הוא כתם לבן ושטוח. במשיחת המכחול האחרונה הצללים כבר חלק מן האור. הרע הוא ההצללה הזאת: נעשה לשם הטוב, ושוכן רק בשלושת העולמות התחתונים (בי״ע).

סיפור · התעודה בחלון הראווה

תאר לעצמך שאתה קונה תעודת רופא בחנות. היא תלויה על הקיר שלך, ובכל פעם שאתה רואה אותה אתה מרגיש קטן. תעודה שהרווחת בשנים של לימוד ממלאת אותך שמחה. הרמח״ל קורא לתעודה הקנויה נהמא דכסופא. הבריאה בנויה כך שאפשר יהיה להרוויח את הטוב.

סיפור · מחבואים

אב משחק מחבואים עם בנו הקטן. הוא מתחבא, אבל לא טוב מדי; שרוול מציץ מאחורי הווילון. ההתחבאות קיימת לשם שמחת המציאה. מחזור העולם הוא אותו משחק: תחילה הסתר, ואחר כך גילוי. ההתחבאות הראשונה היא הצמצום.

סיפור · עשרה חלונות

בית גדול עומד בחושך. אינך יכול לראות פנימה, אבל עשרה חלונות מוארים, כל אחד בצבע אחר. דרך כל חלון אתה רואה דרך אחת שבה בעל הבית בוחר לפעול: חסד, כוח, יופי. החלונות הם הספירות: אורות נראים, כל אחד מהם מידה של רצונו.

סיפור · האיש בזרועות פתוחות

עמוד בזרועות פתוחות. ראשך הוא שלוש העליונות: כתר, חכמה, בינה. זרוע ימין חסד, זרוע שמאל גבורה, החזה תפארת. רגל ימין נצח, רגל שמאל הוד, ויסוד ביניהן. כפות רגליך על הקרקע הן מלכות. הימין הוא חסד, השמאל הוא דין, האמצע הוא רחמים.

סיפור · שתי פניה של השופטת

שופטת גוזרת בבוקר עונש חמור על גנב, ואחר הצהריים מנחמת יתום. האם היא קשוחה או רכה? שתי התמונות אמיתיות, ואף אחת מהן אינה נשמתה. הנביאים ראו מרכבות ואש באותו אופן: דימויים אמיתיים שעוצבו לפי מה שהרגע הצריך, ולעולם לא הספירה עצמה.

סיפור · בניין בית הספר

כל מסדרון, צלצול וכיתה בבית ספר קיימים מסיבה אחת: תלמיד שבוחר ללמוד. הוצא את התלמיד, והבניין חסר תכלית. הנהגת הספירות מתוכננת באותו אופן. כל הסדר שלה קיים בשביל נברא בעל בחירה.

סיפור · המנורה שבתוך הפנס

להבה נתונה בתוך מנורת זכוכית, המנורה בתוך פנס נייר, הפנס בתוך חלון. כל שכבה מתלבשת בשכבה הבאה, והאור עדיין נראה דרך כולן, רך יותר בכל שכבה. זוהי התלבשות: הפנימי מתלבש בחיצוני.

סיפור · ההד

קרא אל תוך ערוץ עמוק, וקולך חוזר אליך. הקריאה יורדת; ההד עולה בחזרה. בלי הקיר שמחזיר אותו, הקול אובד. האור פועל באותו אופן: אור ישר יורד, אור חוזר עולה בחזרה, וכל זיווג נשען על שניהם.

סיפור · שלושת הצבעים

לציירת יש רק שלושה צבעים: לבן לחסד, אדום לדין, סגול לרחמים. בעירובם בכמויות שונות היא יוצרת עשרים ושניים גוונים, ובהם היא מציירת הכול. עשרים ושתיים האותיות הן הגוונים האלה, כל אחת תערובת אחרת של שלושת עמודי האילן.

סיפור · שם אחד, ארבעה כתיבים

כתוב את שמך בארבעה אופנים: באותיות דפוס, בכתב רהוט, במלואו, ובראשי תיבות. בכל פעם זה עדיין אתה, אבל כל כתיב מתאים לשימוש אחר. גם שם הוי״ה נכתב במילואו בארבעה אופנים: ע״ב 72, ס״ג 63, מ״ה 45, ב״ן 52.

סיפור · האולם המלא

אולם מלא אור מקיר לקיר, בהיר כל כך שאי אפשר לראות בו דבר. המארח נסוג לאחור ומפנה מקום. עכשיו יש חלל, ובחלל הזה אפשר סוף סוף להבחין בין צורות. הנסיגה לאחור היא הצמצום; מה שמופיע בחלל הוא הספירות.

סיפור · הריח שבצנצנת

רוקן צנצנת בושם. הצנצנת נראית ריקה, אבל הריח נשאר. הרושם הזה הוא כל מה שהשלב הבא יעבוד איתו. הרשימו הוא רושם האור שנשאר במקום אחרי הצמצום: הצד המקבל, הנקבי, ב״ן, חומר הגלם של כל מה שבא אחריו.

סיפור · חוט המשקולת

לבנאי יש חצר מלאה לבנים, מונחות בטבעות לאורך השוליים. הוא משלשל חוט משקולת באמצע, והלבנים הפזורות מתחילות להיעמד בקיר ישר ומסודר. הקו נכנס אל הרשימו ומסדר אותו. עיגולים ויושר הם שתי דרכים שבהן עומדות אותן ספירות.

סיפור · הדגם של האדריכל

לפני שבונים עיר, האדריכל מכין דגם שלם אחד: כל רחוב במקומו, בצורת אדם השוכב לרוחב התכנית. כל בניין שבא אחר כך הולך לפיו. אדם קדמון הוא הדגם הראשון הזה: עשר ספירות בדמות אדם, עם ארבעה ענפים, ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן.

סיפור · רעיון, תכנית, שרטוט, בית

בית מתחיל כרעיון במחשבת בעליו, נעשה תכנית, אחר כך שרטוט של אדריכל, ולבסוף בית שאפשר לגור בו. כך הם אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. הפרצופים שוכנים ברעיון; אנחנו גרים בבית.

סיפור · בית המלאכה בקומת הקרקע

בבית גדול המשפחה גרה למעלה, ובית המלאכה, עם הלכלוך והניצוצות שלו, נמצא בקומת הקרקע. הבוץ לעולם אינו מגיע לחדרים העליונים. קליפות הרע נמצאות רק בשלושת העולמות התחתונים (בי״ע), כי השבירה, שהיא שורשן, לא הגיעה מעולם לאצילות.

סיפור · ארגז הכוסות

בארגז יש עשר כוסות. שלוש העליונות עשויות בדולח ועומדות איתן. השבע שמתחתן דקות, כולן נופחו מאותה זכוכית, וכשיוצקים לתוכן את האור הן נסדקות. הרסיסים מתפזרים: רפ״ח ניצוצין. זהו נקודים, העולם שנשבר.

סיפור · המאזניים

על כף אחת של המאזניים מונח חומר שבור; על השנייה, המשקל החדש שמתקן אותו. רק כששתי הכפות אחוזות יחד, המאזניים מאוזנים. האיזון הזה הוא המתקלא. מ״ה הוא תמיד שורש התיקון וב״ן שורש הקלקול, והתיקון בא מחיבורם.

סיפור · זרע ואדמה

זרע לבדו אינו עושה דבר; אדמה לבדה אינה מצמיחה דבר. חבר אותם, והחיים עולים. הזרע פועל, האדמה מקבלת. מ״ה הוא הקו, הדכר; ב״ן הוא הרשימו, הנוקבא. כל זיווג בספר הוא הדפוס האחד הזה.

סיפור · הפסיפס

אחרי שהזכוכית התנפצה, אומן ממיין את הרסיסים אחד אחד, מנקה כל אחד, וקובע אותם במסגרת חדשה. התוצאה אינה הזכוכית הישנה מודבקת מחדש. היא פסיפס, יפה יותר מן המקור. הבירור והתיקון הופכים את הכלים השבורים לפרצופים.

סיפור · המורה ושיעורי הבית

המורה נותן את השיעור החדש; רק התלמיד יכול לעשות את שיעורי הבית שמקבעים אותו. שיעור בלי תרגול נשכח; תרגול בלי שיעור אין לו על מה לעבוד. השמים נותנים חידוש; האדם נותן חיזוק. זוהי אתערותא דלתתא, והבריאה כולה תלויה ועומדת בה.

סיפור · מתא אחד לגוף

תא אחד מתחלק עד שהוא נעשה גוף שלם: עצמות בפנים, עור בחוץ, ראש למעלה, רגליים למטה, וכולם נעים יחד כשעון. פרצוף הוא אור אחד שהתפרט לתרי״ג חלקים, בשני צירים: עובי, מפנים לחוץ, ושיעור קומה, ממעלה למטה.

סיפור · המשפחה סביב השולחן

בראש השולחן יושב סבא רבא, עתיק, כמעט שותק. לידו הסבא, אריך אנפין, כולו חסד. אחר כך ההורים, אבא ואמא, המגדלים את הילדים: הבן, זעיר אנפין, והבת, נוקבא. חמישה פרצופים, משפחה אחת.

סיפור · שני הפנקסים

מלך חכם מחזיק שני פנקסים. האחד פתוח: שכר ועונש שבני אדם יכולים לראות. השני חתום: התכנית הנסתרת שמכוונת כל מאורע אל הסוף. העולם מונהג בשני המישורים, נגלה ונסתר. השורש החתום נמצא ברישא דלא אתידע.

סיפור · פני הסבא

ילד מתבונן בפני סבו כדי לדעת מה המצב. כשהמצח חלק, כולם נרגעים; כשהמצח מכוסה, החומרה רק מתרככת. איברי ראשו של אריך אנפין פועלים כך. מצחא דרעוא מסיר את הדין כשהוא גלוי, והדיקנא מחזיקה י״ג מכילין דרחמי.

סיפור · אבא ואמא מלמדים

האב נותן את הרעיון כולו במשפט אחד: היה הגון. האם מפרטת אותו: מה לומר לחנווני, איך מחזירים עודף שקיבלת ביותר. אבא הוא חכמה, המגלה את המוחין בכללות. אמא היא בינה, המגלה אותם בפרטות.

סיפור · תשעה חודשים, שנתיים, חיים שלמים

ילד נישא ברחם, אחר כך יונק, ואחר כך גדל עד שהוא חושב בעצמו. בכל שלב הוריו נותנים לו עוד מעט משכלם. זעיר אנפין גדל באותו אופן: עיבור, יניקה, גדלות, וכל שלב מתקן עוד מן השבירה.

סיפור · השתילים התאומים

שני שתילים צומחים גב אל גב משורש אחד. אף אחד מהם אינו יכול לפנות אל רעהו, עד שגנן מפריד ביניהם בזהירות ושותל את השני כעץ בפני עצמו. אז הם יכולים לעמוד פנים אל פנים. נוקבא נחתכת מצדו של זעיר אנפין בנסירה, ונעשית פרצוף בפני עצמה.

סיפור · צור ופלדה

הכה בצור על פלדה, וניצוץ מזנק החוצה, ניצוץ שאף אחד מהם לא היה יכול ליצור לבדו. שניהם צריכים להיות שלמים; צור סדוק אינו נותן דבר. הזיווג הוא המפגש הזה במדרגתו העליונה: פנימי, בבחינת רוח, וחיצוני, דרך הכלים. ממנו באים חיי העולמות התחתונים.

סיפור · בני ביתה של המלכה

למלכה שני סוגים של בני בית: משרתים העושים בדיוק כפי שנצטוו, ואזרחים בני חורין הבוחרים לשרת אותה. המשרתים נכנסים דרך מסדרונות הארמון; מתנות האזרחים עולות אליה מלמטה. השכינה מקבצת מלאכים דרך ההיכלות, ונשמות דרך מיין נוקבין.

סיפור · גשם על השדה

הגשם נוצר גבוה בעננים, יורד דרך השמים, ורק כשהוא מגיע לשדה משהו צומח. גם שפע הזיווג עובר כך דרך היכלות הבריאה אל עשיה, ושם הוא פועל בגופים ובמאורעות. המחזור של כרטיסים 4 ו-5 נסגר כאן, על הקרקע.