שער 120 מתוך 138 · בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות

תיקון השבירה בשלבים: בעיבור, ביניקה ובגדלות

תפקידו בספר

הפתח השני ביחידה בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות (פתחים 119–123). פתח 119 פתח את היחידה בטענת הגדילה המשותפת: ז״א והנוקבא גדלים יחד עד הגדלות בשלושה שלבים: עיבור (ז״א כנה״י), יניקה (חג״ת מתגלים), גדלות (חב״ד מתגלים). פתח 120 הוא הסקירה הכללית של היחידה (בכללות): הוא נותן את התמונה כולה של שלושת השלבים, ופתחים 121–123 עוד יבואו לפרט כל שלב. המהלך הלימודי המרכזי של הפתח הוא הסולם המקביל: גופו של ז״א והמוחין שלו מתפתחים יחד, כוח כנגד כוח. ¶4 מציב את העיבור כ*בירור הספירות מן התוהו*, ומוסיף את הטענה הסיבתית רבת ההשלכות ביותר של הפתח בעניין השבירה: בתחילה לא היו הספירות מסודרות בקווים, אלא היו רק מדרגות זו תחת זו, ולכן אירע החורבן; והתיקון חייב שיינתן להן עתה סידור זה של קווים. המנגנון של השבירה (שכבר בוסס בפתח 119 ¶8 על ניתוק זו״ן) מתפרט עתה יותר: הוא היה גם הסידור של הספירות שלא בקווים. העיבור מתקן זאת בקביעת הסדר של הקווים. ¶5–8 מפרטים את המוחין של שלב העיבור: ¶5, מוחין פירושו פנימיות; לפרצוף צריכות להיות גם פנימיות וגם חיצוניות; המוחין הם הפנימיות של הפרצוף (ביחס לגוף, כשם ששלוש הספירות העליונות, ג״ר, הן הפנימיות ביחס לשבע התחתונות, ז״ת). ¶6, כוח הגוף = כוח המוחין: כשהמוחין בכוחם הקטן ביותר, גם הגוף מקופל, תלת גו תלת (הראש והחזה נסתרים מאחורי נה״י). ¶7: סולם עשר הספירות: המוחין (שהם חב״ד בכללם) נמדדים בעצמם בתבנית עשר הספירות; שלושת שלבי הסולם הזה הם נה״י ← חג״ת ← חב״ד; והשלב התחתון הוא נה״י דמוחין. ¶8: סולם נר״ן של הפנימיות: נפש, רוח, נשמה הם שמות שלוש דרגות הפנימיות; נפש היא התחתונה. ¶9–13 מפרטים את היניקה: ¶9, אין אורות חדשים; הספירות שכבר נבנו גדלות ומתרחבות עתה; חג״ת, שהיו נסתרים בעיבור, מתגלים עתה. ¶10: משל צורת האדם: בעיבור הגוף נבנה בחלקיו; ביניקה החלקים שנבנו מתרחבים. ¶11, התרחבות = ממשלה מלאה: כוח ההנהגה העצמי של כל אור שלם עתה; מה ש*היה סגור* נפתח עתה. ¶12, המוחין חזקים יותר משום שהגוף חזק יותר (חזרה על טענת הסולם המקביל). ¶13, חג״ת דמוחין = רוח. ¶14–17 מפרטים את הגדלות: ¶14, העיבור והיניקה היו זמן הבנייה של הגוף; הגדלות היא התפשטותם המלאה של המוחין בכל עניניהם. ¶15: הטענה התכליתית: הגדלות היא כדי שאו״א ישלימו את שלטונם בז״א; חב״ד של ז״א הם, מבחינת הפעולה, ההרכבה של או״א (פתח 116 ¶6) בכוחה המלא. ¶16, אין גדילה נוספת אחרי הגדלות; ימי הגדילה נשלמים בגיל עשרים (העוגן ההלכתי־גופני הבולט ביותר של הפתח: עשרים שנה הוא גיל הבגרות המלאה בהלכה). ¶17, נשמה היא סוף סולם הפנימיות. הפתח הוא אפוא מוקד הסקירה הכללית של היחידה: הוא נותן ללומד את המדרגות כולן במבט אחד, כשה*הקבלה בין הגוף למוחין* פרושה בבירור, והתאמת נר״ן לשלושת השלבים קבועה היטב. שלושת הפתחים הבאים (פתחים 121, 122, 123) יעסקו בכל שלב לעצמו.

מושגים שהוא מציג

• שלושת השלבים בכלל: עיבור, יניקה, גדלות
• העיבור מברר את הספירות מן התהו ומסדרן בעמודים
• חסרון העמודים גרם לשבירה
• כוח הגוף כנגד כוח המוחין
• תלת גו תלת: בעיבור הראש והחזה גנוזים מאחורי נה״י
• המוחין נמדדים בסולם עשר הספירות: נה״י, חג״ת, חב״ד
• מוחין במדרגת נה״י בעיבור: נקראים נפש
• מוחין במדרגת חג״ת ביניקה: נקראים רוח
• מוחין במדרגת חב״ד בגדלות: נקראים נשמה
• נר״ן: מדרגות הפנימיות, נפש רוח נשמה
• ביניקה אין אורות חדשים, רק התפשטות הספירות הבנויות
• דמות האדם: העיבור בונה, היניקה מרחיבה
• ההתפשטות מגלה את מלוא השליטה שבכל אור
• מוחין דגדלות מתפשטים בכל הבחינות
• אבא ואמא מנהיגים את זעיר אנפין דרך חב״ד בגדלות
• אין עוד גדילה אחרי הגדלות: עשרים שנה
• פתח 120: שלושת השלבים בכלל

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• נוקבא
• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• מוחין דקטנות
• מוחין דגדלות
• מוחין דזעיר אנפין כצורת הרכבת אבא ואמא
• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות
• בעיבור ז״א שלוש ספירות, נה״י, ונוקבא רביעית על היסוד
• ביניקה ז״א חסד גבורה תפארת, ונוקבא דבוקה בתפארת
• בגדלות ז״א בחב״ד, והמלכות עולה לדעת
• שבירת הכלים
• תיקון
• עולם הנקודים
• הספירות
• פרצוף
• התלבשות
• השתלשלות
• מחזור הבריאה
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• תיקונים המתאימים להנהגת העולם

מהלכים שהוא מקדם

• בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות פתח 119 ¶6 כינה את שלושת השלבים לפי דרגת הגוף (נה״י ← חג״ת נה״י ← חב״ד חג״ת נה״י) ולפי נקודת הדבקות של הנוקבא (רביעית על היסוד ← אחורי התפארת ← המלכות לדעת). פתח 120 מוסיף עתה שלושה סיווגים נוספים, הרצים כולם במקביל לדרגת הגוף: (א) דרגת המוחין במונחי עשר ספירות: נה״י דמוחין, חג״ת דמוחין, חב״ד דמוחין (¶7); (ב) הסיווג לפי נר״ן (נפש־רוח־נשמה) של הפנימיות: נפש בעיבור, רוח ביניקה, נשמה בגדלות (¶8, ¶13, ¶17); (ג) אופי הפעולה של כל שלב: העיבור מברר ו*מסדר קווים*, היניקה מרחיבה בלי להוסיף, הגדלות מפשטת את המוחין בכל עניניהם. לטענת הגדילה המשותפת של פתח 119 מצטרפת עתה טענת ההתחזקות המשותפת: כוח הגוף = כוח המוחין.
• מוחין תורת המוחין מוצבת כעת על סולם של עשר ספירות. פתח 116 ¶6 הציב את המוחין כהרכבת או״א בז״א (חב״ד כ*ישות שלמה*); פתח 116 ¶10 הציב את המוחין כמשתנים בכמותם (קטנות/גדלות/עליות); פתח 119 ¶6 הציב את המוחין כמדורגים בזמן (מתגלים רק בגדלות). עתה מוסיף פתח 120 ¶7 את הסולם הפנימי: המוחין עצמם נמדדים במונחי עשר ספירות, נה״י ← חג״ת ← חב״ד. כל שלב שלם בבניין ז״א מקביל ל*שלב אחד* בסולם המוחין הפנימי הזה. נה״י דמוחין בעיבור הם הדרגה הקטנה ביותר האפשרית של המוחין; חג״ת דמוחין ביניקה הם האמצע; חב״ד דמוחין בגדלות הם הכוח המלא. למוחין יש אפוא מבנה הדומה לעצמו: המוחין (שהם חב״ד בכללם) מכילים בתוכם סולם של נה״י־חג״ת־חב״ד.
• מוחין דקטנות הקטנות מוצבת כעת מבחינת כמות וזמן. פתח 116 ¶10 כינה את הקטנות כמצב המצומצם של המוחין. פתח 119 ¶6 הציב את העיבור והיניקה כ*קטנות*. פתח 120 ¶6 מחדד עתה את הקטנות כ*נה״י דמוחין* בעיבור (ו*חג״ת דמוחין* ביניקה), ו־¶8–13 מוסיפים את הביאור לפי נר״ן: הפנימיות של הקטנות היא נפש (עיבור) או רוח (יניקה).
• מוחין דגדלות הגדלות מוצבת כעת כהתפשטות המלאה של המוחין. פתח 119 ¶6 הציב את הגדלות כ*גדלות* וכ*גילוי חב״ד*. פתח 120 ¶14–17 מחדד עתה: גדלות פירושה שהמוחין מתפשטים בכל עניניהם, בכל הבחינות האפשריות של דרכיהם ופרטיהם, כדי שההנהגה תוכל לצאת כראוי לפיהם (¶14). הפנימיות בגדלות היא נשמה (¶17); ויעד הפעולה הוא שלטונם השלם של או״א בז״א באמצעות חב״ד (¶15).
• שבירת הכלים לתורת שבירת הכלים יש עתה שכבה סיבתית שנייה. פתחים 50–51 הציבו את השבירה כאירוע היסטורי; פתח 119 ¶8 הוסיף את ניתוק זו״ן כסיבה. עתה מוסיף פתח 120 ¶4: הספירות היו רק מדרגות זו תחת זו, ולא מסודרות בקווים, ולכן אירע החורבן. מנגנון השבירה הוא אפוא גם ניתוק זו״ן (פתח 119 ¶8) וגם סידור הספירות שלא בקווים (פתח 120 ¶4). העיבור הוא השלב המתקן את הפגם של הקווים: נקבעים חוקי ההנהגה המסודרת.
• תיקון תורת התיקון מוצבת כעת כבנייה מדורגת של הגוף והמוחין. פתח 119 ¶8–9 הציב את התיקון הראשון כ*חיבור זו״ן*. פתח 120 מפרט עתה את סדר התיקון שאחרי העבודה הראשונה: העיבור מברר ומסדר בקווים; היניקה מרחיבה ומגלה; הגדלות מפשטת את המוחין בכל עניניהם. התיקון הוא אפוא בנייה מדורגת של הגוף והמוחין.
• מחזור הבריאה המחזור מוצב כעת כששלבי בניית ז״א שבו ממופים על סולם נר״ן. פתח 119 ¶6 הציב את שלושת השלבים בזמן. פתח 120 ממפה אותם עתה אל סולם הפנימיות המקובל של נפש־רוח־נשמה, ובכך מקשר את תולדות בניית ז״א אל השיטה הכללית של האר״י בדרגות הפנימיות (אותו נר״ן החל, למשל, על נשמת האדם או על העולמות אצילות/בריאה/יצירה/עשיה).
• התלבשות תורת ההתלבשות מוצבת כעת עם שלושת אופניה בזמן. פתח 116 ¶7 הציב את המוחין כ*מתלבשים* בגופו של ז״א. פתח 120 ¶5 מחדד עתה את היחס בין הגוף למוחין: המוחין הם הפנימיות של הפרצוף; הגוף הוא החיצוניות שלו; שניהם נחוצים בכל שלב; ומה ש*משתנה* משלב לשלב הוא דרגת הפנימיות ו*כוח החיצוניות שכנגדה*.
• פתח 120: שלושת השלבים בכלל תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 120 נותן את הסקירה הכללית (כללות) של שלושת השלבים בבניין ז״א. שלושת השלבים מוצבים על סולם מקביל: דרגת הגוף (נה״י ← חג״ת נה״י ← חב״ד חג״ת נה״י); דרגת המוחין (נה״י דמוחין ← חג״ת דמוחין ← חב״ד דמוחין); דרגת הפנימיות (נפש ← רוח ← נשמה). ההקבלה בין הגוף למוחין והתאמת נר״ן הן התרומה המבנית המרכזית של הפתח.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)