שער 119 מתוך 138 · בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות
תחילת תיקון השבירה: זעיר אנפין ונוקבא גדלים יחד עד הגדלות
בשורה אחת
תחילת התיקון: ז״א והנוקבא גדלים יחד עד הגדלות. המחזור בן שלושת השלבים, עיבור, יניקה, גדלות, מתחיל.
תפקידו בספר
הפתח הראשון ביחידה החדשה בניין זעיר אנפין בעיבור, יניקה וגדלות (פתחים 119–123). היחידה הקודמת (פתחים 115–118, זו״ן: עקרונות כלליים) הסתיימה לאחר שקבעה את מעמד היסוד של זו״ן (פתח 115), את המבנה העליון הפנימי של ז״א (פתח 116), את תוצרי ההרכבה, ובכללם יעקב ולאה (פתח 117), ואת שתי הבחינות של לאה (פתח 118). היחידה החדשה עוברת מ*עקרונות כלליים* אל תהליך הבנייה: כיצד בא ז״א לידי קיום בפועל, שלב אחר שלב? פתח 119 פותח את היחידה בקביעת התכונה המבנית החשובה ביותר של הבנייה: זו״ן גדלים יחד עד הגדלות. אין זו טענה מובנת מאליה; היחידה הקודמת החזיקה את ז״א ואת הנוקבא נפרדים זה מזה במושגיהם (כל אחד פרצוף בפני עצמו, וכל אחד עם תיקוניו). פתח 119 ¶5 מכיר בנפרדות הזאת, ז״א ונוקבא הם שני פרצופים נפרדים, ולכל אחד סידורים משלו: התיקונים של ז״א הם מדרגות עולות והולכות של מוחין; התיקונים של הנוקבא הם הנסירה (נסירה, מילולית: ניסור) ומצבי פנים בפנים / אחור באחור. ואף על פי כן, לאורך כל בניינו של ז״א, הנוקבא עמו. ¶6 מונה את שלושת השלבים של הבנייה (שם היחידה): (א) עיבור: ז״א הוא שלוש ספירות (נצח־הוד־יסוד), והנוקבא רביעית על היסוד; (ב) יניקה: מתגלים חסד־גבורה־תפארת של ז״א, והנוקבא דבוקה באחורי התפארת; (ג) גדלות: מתגלים המוחין של ז״א (חכמה־בינה־דעת), המלכות עולה ו*נשרשת בדעת*. אחר כך יש לנוקבא בנייה נוספת משלה מנה״י של ז״א, וזהו עיקר בניינה; אבל הדבקות בה בשעת עליותיו של ז״א היא לצורך השלמתו של ז״א. ¶7 מבסס זאת על עיקרון כללי: הזכר אינו שלם לעולם בלא נקבתו. ז״א הוא הראש, הנוקבא היא הסוף; כל תיקון שז״א מקבל נשלם רק על ידי הנוקבא; כל השפע של ז״א עובר דרך הנוקבא אל הבריות התחתונות. חלק ב (¶8–9) מציין את המשמעות ההיסטורית: הריווח המיידי לאחר תיקון השבירה היה החיבור בין ז״א לנוקבא. ב־¶8 נמצאת הטענה ההיסטורית רבת ההשלכות ביותר של הפתח: חוסר החיבור גרם לשבירה; ומשנתקן החיבור, יכלו לבוא שאר התיקונים מעט מעט. ¶9 חותם בקביעה ש*העבודה הראשונה בתיקון*, כבר ב*עיבור* של ז״א, הייתה לחבר אותם יחד. הפתח הוא אפוא פתיחת היסוד של היחידה: הוא מראה ללומד מדוע הבנייה בת שלושת השלבים של היחידה החדשה היא של ז״א והנוקבא יחד, ולמענם יחד; הוא מבסס את סדר הבנייה על התכלית של השלמת ז״א על ידי הנוקבא; והוא מבסס את הטענה שכל הבנייה נעשית יחד על העובדה ההיסטורית־המכנית ש*שורש השבירה היה ניתוק זו״ן*, ותיקונה היה חיבור זו״ן. השלבים המסוימים של היחידה יידונו בפתחים 120–123.
מושגים שהוא מציג
- ז״א ונוקבא גדלים יחד לגדלות
- הזכר אינו שלם בלי הנקבה: זעיר אנפין ונוקבא
- בנין ז״א בשלושה שלבים: עיבור, יניקה, גדלות
- בעיבור ז״א שלוש ספירות, נה״י, ונוקבא רביעית על היסוד
- ביניקה ז״א חסד גבורה תפארת, ונוקבא דבוקה בתפארת
- בגדלות ז״א בחב״ד, והמלכות עולה לדעת
- עיקר בנין הנוקבא מנה״י של ז״א
- תיקוני נוקבא: נסירה, פנים בפנים, אחור באחור
- תיקוני ז״א: מדרגות מוחין עולות זו אחר זו
- ז״א ראש, נוקבא סוף
- חיבור מיידי בין ז״א לנוקבא אחרי תיקון השבירה
- חסרון החיבור גרם לשבירה
- קירוב זו״ן: העבודה הראשונה בעיבור
- פתח 119: זו״ן גדלים יחד לגדלות
מושגים שהוא מפתח
- זעיר אנפין
- נוקבא
- רחל: הנוקבא העיקרית
- פרצוף לאה מיסוד אמא: אחוריים
- שתי בחינות בלאה: אחוריים דאמא ונוקבא פנימית
- מוחין
- המוחין כשלושה מוחין
- מוחין דקטנות
- מוחין דגדלות
- מוחין דזעיר אנפין כצורת הרכבת אבא ואמא
- שבירת הכלים
- תיקון
- עולם הנקודים
- מחזור הבריאה
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
- תיקונים המתאימים להנהגת העולם
- זכר ונקבה בפרצוף: שני הקטבים
- זיווג
- פרצוף
- הספירות
- התלבשות
- השתלשלות
מהלכים שהוא מקדם
- זעיר אנפין ז״א מוצב כעת בתהליך בנייתו. יחידת פתחים 115–118 הציבה את ז״א כ*שורש* לבריות העולם, עם המבנה העליון הפנימי שלו (גוף / מוחין / כתר) ועם התוצרים הנגזרים מן ההרכבה (יעקב, לאה, האלכסונות). פתח 119 מוסיף עתה את ממד הזמן: ז״א נבנה ב*שלושה שלבים*: עיבור (נה״י בלבד), יניקה (חג״ת מתגלים), גדלות (חב״ד מתגלים, המלכות לדעת). המבנה העליון הפנימי של פתח 116 מוצב כאן כ*מצב הסופי* של בנייה מדורגת.
- נוקבא הנוקבא מוצבת כעת כמלווה את ז״א בבניינו. יחידת פתחים 115–118 הציבה את הנוקבא לצד ז״א כשורש הפועל. עתה מוסיף פתח 119 ¶5–6: לאורך כל בניינו של ז״א, הנוקבא עמו. סדר הדבקות, רביעית על היסוד בעיבור; דבוקה באחורי התפארת ביניקה; המלכות עולה לדעת בגדלות, מדויק מבחינת הפעולה. לנוקבא יש גם עיקר בניין משלה מנה״י של ז״א (יחידה נפרדת בהמשך הספר), אבל הדבקות יחד היא לצורך השלמתו של ז״א.
- רחל: הנוקבא העיקרית לרחל כ*נוקבא העיקרית* יש עתה עיגון בתהליך הבנייה. פתח 117 ¶6 הציב את רחל כנוקבא העיקרית; פתח 118 הציב אותה כנוקבא החיצונית. פתח 119 מציב עתה את רחל, כנוקבא העיקרית, כנוקבא ש*גדלה עם ז״א* לאורך שלושת השלבים: בת הזוג העיקרית שבה נדבק בניינו של ז״א.
- מוחין תורת המוחין מוצבת כעת על ציר הזמן. פתח 116 ¶6 הציב את המוחין כהרכבת או״א בז״א; פתח 116 ¶10 הוסיף שכוחם של המוחין משתנה (קטנות/גדלות/עליות). פתח 119 ¶6 מציב עתה את גילוי המוחין על ציר הזמן בן שלושת השלבים: ב*עיבור* עדיין אין מוחין (נה״י בלבד); ב*יניקה* עדיין אין מוחין (עתה חג״ת נה״י בלבד); ב*גדלות* המוחין (חב״ד) מתגלים. המוחין הם אפוא הסימן המגדיר של הגדלות, השלב שבו ההרכבה המלאה של או״א פועלת.
- מוחין דקטנות מצב הקטנות מוצב כעת כעיבור ויניקה של ז״א גם יחד, התקופה שלפני גילוי המוחין (חב״ד). החידוד הכמותי של פתח 116 ¶10 מתממש כאן בזמן.
- מוחין דגדלות מצב הגדלות מוצב כעת כגדלותו של ז״א, השלב שבו חב״ד מתגלים והמלכות עולה לדעת. הגדלות היא אפוא השלב שבו המוחין גלויים.
- שבירת הכלים תורת שבירת הכלים מוצבת כעת מבחינה סיבתית. פתחים 50–51 הציבו את השבירה כאירוע היסטורי; פתח 117 ¶8 הציב את יעקב ולאה כתוצרים של האחוריים שנפלו. עתה מוסיף פתח 119 ¶8 את הטענה הסיבתית: חוסר החיבור בין ז״א לנוקבא גרם לשבירה. השבירה אינה אפוא עובדה שרירותית על מצבה הקודם של האצילות; היא התוצאה הפועלת של ניתוק זו״ן. והתיקון הוא חיבור זו״ן.
- תיקון תורת התיקון מוצבת כעת כתהליך מדורג הפותח בחיבור זו״ן. פתח 119 ¶8–9 מציין את סדר התיקון: תחילה נתקן החיבור בין ז״א לנוקבא; ואחר כך, מכוח זה, באים כל שאר התיקונים מעט מעט. לתיקון יש סדר יסודי.
- מחזור הבריאה המחזור מוצב כעת כששלבי הבנייה שלו פרושים על ציר הזמן. פתח 119 ¶6 מונה את שלושת השלבים, עיבור, יניקה, גדלות, שהמחזור משתמש בהם כדי לבנות את ז״א ואת הנוקבא יחד. ל*מסגרת הזמנית הפועלת* של המחזור יש עתה שלבי בניית ז״א כאחת ממסגרותיה המרכזיות.
- זכר ונקבה בפרצוף: שני הקטבים הקוטביות של זכר ונקבה מוצבת כעת מבחינת תכליתה. תורת הקוטביות של פתח 75 מבוססת כאן על טענת ההשלמה שב־¶7: הזכר אינו שלם לעולם בלא נקבתו. הקוטביות של ז״א ונוקבא הכרחית לפעולה; בלי הנוקבא, תיקונו של ז״א אינו שלם; כל השפע של ז״א זורם אל הבריות התחתונות דרך הנוקבא.
- פתח 119: זו״ן גדלים יחד לגדלות תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 119 פותח את היחידה החדשה על בניין ז״א בקביעת התכונה המבנית החשובה ביותר: ז״א והנוקבא גדלים יחד עד הגדלות; שלושת השלבים (עיבור, יניקה, גדלות) הם של שניהם; והחיבור היה הריווח המיידי של התיקון לאחר השבירה.