שער 110 מתוך 138 · פרצופי אבא ואמא

בסדר ההשתלשלות יסוד דעתיק כלה בחזה (תפארת) דאריך אנפין; בהתלבשותו הוא כלה ביסוד דאריך.

תפקידו בספר

פותח את היחידה החדשה פרצופי אבא ואמא (פתחים 110–114) ו*מיישב* את הסתירה לכאורה שהוכרזה בפתח 109. היחידה הקודמת (פתחים 101–109) ביררה את אריך אנפין: ראשו, הדיקנא שלו, פעולותיו, והכלל הכללי החותם של שתי דרכי הקשר בין הפרצופים (פתח 109). פתח 110 הוא היישום הראשון של הכלל הזה ובאותה שעה הפרק הראשון של היחידה הבאה. הוא עושה שתי עבודות בבת אחת. (א) יישוב הקושיה. שתי נקודות הסיום שהאר״י אמר ל*יסוד דעתיק בא״א*, יסוד דא״א (עץ חיים, שער אריך אנפין פרק א) ו*תפארת דא״א* (עץ חיים, שער המלכים פרק ד), מותאמות כל אחת לדרכה. בדרך ההשתלשלות, יסוד דעתיק כלה בחזה (תפארת) דא״א, ומשם החסדים ו*הגבורות* של עתיק יוצאים בגילוי, ו*משם נבנים אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה*. בדרך ההתלבשות, יסוד דעתיק כלה ביסוד דא״א, סדר ההתלבשות הרגיל בתורת האר״י. שני המאמרים של האר״י הם אפוא שניהם אמת: כל אחד קורא בשם ל*נקודת הסיום בדרך אחרת*. (ב) הצעד הראשון של היחידה. היחידה פרצופי אבא ואמא נפתחת במתן שורשם של אבא ואמא. השורש הוא החסדים והגבורות של עתיק ה*יוצאים* ב*חזה דא״א* (כלומר בנקודת הסיום של יסוד דעתיק בדרך ההשתלשלות). חכמה ו*בינה דאצילות*, כשהן באות להיעשות פרצופים, מקבלות הארה מן החסדים והגבורות האלה; מקומן באילן הוא כנגד החסדים והגבורות שבחזה דא״א; אבא ו*אמא* מלבישים אפוא את זרועות א״א עד הטבור; ומכח החסדים והגבורות האלה אבא ואמא מתחלקים לארבעה פרצופים: אבא ו*אמא*, ו*ישראל סבא ותבונה* הראשונים ו*השניים* (החלוקה המלאה מבוררת בפתח 128). הביאור נחתם בהערת סיווג מבנית: נקודת הסיום של דרך ההשתלשלות נקראת כך בצדק משום שהיא גורמת להתחלקות החכמה והבינה לארבעה פרצופים, כלומר היא מעצבת את מבנה הפרצופים; תפקיד עיצוב המבנה הוא שעושה אותה לנקודת הסיום של ההשתלשלות ולא של ההתלבשות. פסקת המסגרת (¶3) קוראת בשם ל*מקומו* של הפרק: אחר שעסקנו בא״א, אנו פונים עתה לאבא ואמא, ובתחילה לשרשם. הפרק הוא אפוא גם מבט לאחור (יישוב הקושיה של פתח 109) וגם מבט קדימה (מתן השורש שממנו יוצאים ארבעת הפרקים הבאים של היחידה).

מושגים שהוא מציג

• יחידת פרצופי אבא ואמא
• שורש אבא ואמא: יסוד עתיק, חסדים וגבורות בחזה אריך
• סיום יסוד עתיק בחזה, בתפארת אריך, בבחינת ההשתלשלות
• סיום יסוד עתיק ביסוד אריך, בבחינת ההתלבשות
• החסדים והגבורות יוצאים מיסוד עתיק בחזה אריך
• הדעת מתפשטת מן הראש לגוף, נכללת ביסוד ומאירה לחוץ
• הדעת היא עיקר סדר ההנהגה
• אבא ואמא נבנים מהארת החסדים והגבורות של עתיק
• אבא ואמא מלבישים את זרועות אריך עד הטבור
• אבא ואמא מתחלקים לארבעה פרצופים בכוח החסדים והגבורות
• ישראל סבא ותבונה הראשונים והשניים
• פרקים: מפרקי הספירה הפנימיים
• ביסוד שני פרקים: היסוד עצמו ועטרת היסוד
• סיום ההשתלשלות שולט במבנה הפרצופים התחתונים
• יישוב שני הסיומים של יסוד עתיק בשני אופנים
• פתח 110: שורש אבא ואמא ויישוב שני הסיומים

מושגים שהוא מפתח

• השתלשלות
• התלבשות
• שני אופני הקשר בין הפרצופים
• עתיק יומין
• אריך אנפין
• אבא
• אמא
• חכמה
• בינה
• הדעת
• מוחין
• פרצוף
• יסוד
• תפארת
• חסד
• גבורה
• חסדים
• גבורות
• חמשה חסדים
• חמש גבורות
• הספירות
• מחזור הבריאה
• הרצון העליון

מהלכים שהוא מקדם

• השתלשלות נקודת הסיום בהשתלשלות של יסוד דעתיק ממוקמת עתה בדיוק: החזה (תפארת) דא״א. הערת הביניים החותמת של ¶6 מחדדת למה זו נקודת הסיום של ההשתלשלות ולא של ההתלבשות: זו נקודת הסיום שמעצבת את מבנה הפרצופים (ובמיוחד: היא גורמת לחכמה ולבינה להתחלק לארבעה פרצופים). נקודת הסיום של דרך ההשתלשלות היא נקודת הסיום המבנית: זו שפעולתה מכוננת את צורת הפרצופים התחתונים. זה מחדד את הפירוט של פתח 109 ¶4: ההשתלשלות שולטת על המבנה (ועל נשמתו הפנימית של התחתון); ההתלבשות מוסיפה כחות נוספים על גבי המבנה הזה.
• התלבשות נקודת הסיום בהתלבשות של יסוד דעתיק ממוקמת עתה בדיוק: יסוד דא״א. סדר ההתלבשות הוא הסדר הרגיל בתורת האר״י: יסוד דעתיק כלה ביסוד דא״א, במקום המקביל. ¶7 לוקח את הטענה של פתח 109 ¶7 ש*סדר ההתלבשות הוא סדר אחר* ומיישם אותה: ההשתלשלות אומרת חזה (תפארת), ההתלבשות אומרת יסוד; שניהם אמת, כל אחד בדרכו.
• עתיק יומין ליסוד דעתיק יש עתה שתי נקודות סיום נפרדות בא״א, כל אחת בדרכה. נקודת הסיום של ההשתלשלות היא תפארת דא״א; נקודת הסיום של ההתלבשות היא יסוד דא״א. נקודת הסיום של ההשתלשלות היא המולידה: משם החסדים והגבורות של עתיק יוצאים בגילוי, ו*משם* נבנים אבא ואמא. עתיק הוא אפוא לא רק הקשר בין האצילות לאדם קדמון (פתחים 96–100) אלא גם מקור השורש לקיומם של אבא ואמא כפרצופים. חמשת החסדים וחמש הגבורות של עתיק, היוצאים בחזה דא״א, הם אבני הבניין של הפרצופים שמתחתיו.
• אריך אנפין החזה של א״א (כלומר התפארת) מוצב עתה בפעולתו כ*מקום ההארה*, המקום שממנו החסדים והגבורות של עתיק יוצאים בגילוי. היסוד של א״א מוצב מצד ההתלבשות כנקודת הסיום הרגילה של יסוד דעתיק בדרך ההתלבשות. הזרועות של א״א (כלומר חסד ו*גבורה* עד התפארת/הטבור) מוצבות עתה כמקום שאבא ואמא מלבישים. הפרק מוסיף אפוא לאברי א״א שלוש הצבות פועלות שעוד לא היו בספר: החזה כמקום ההארה, היסוד כנקודת הסיום של ההתלבשות, הזרועות כמקום שאבא ואמא מלבישים.
• אבא שורשו ו*מקורו* של אבא ניתנים עתה. אבא הוא חכמה דאצילות בצורתה כ*פרצוף*. עשיית אבא לפרצוף נעשית על ידי קבלת הארה מן החסדים (והגבורות) של עתיק היוצאים בחזה דא״א. מקומו של אבא באילן הוא כנגד החזה דא״א; אבא מלביש את הזרוע הימנית של א״א עד הטבור. התחלקות אבא ל*אבא* ול*ישראל סבא* (והחלוקה הנוספת לראשון ושני) מונעת מכח אותם חסדים וגבורות של עתיק.
• אמא שורשה ו*מקורה* של אמא ניתנים עתה. אמא היא בינה דאצילות בצורתה כ*פרצוף*. אמא נבנית על ידי קבלת הארה מן הגבורות (והחסדים) של עתיק היוצאים בחזה דא״א. מקומה של אמא באילן הוא כנגד החזה דא״א; אמא מלבישה את הזרוע השמאלית של א״א עד הטבור. התחלקות אמא ל*אמא* ול*תבונה* (עם ראשונה ושנייה נוספות) מונעת מכח אותם חסדים וגבורות של עתיק.
• חכמה חכמה דאצילות, כפרצוף, מוצבת עתה: היא נעשית אבא על ידי קבלת הארה מן החסדים (והגבורות) של עתיק היוצאים בחזה דא״א. החכמה בצורתה כספירה נקראה בשמה בפתחים 5–6; צורתה כמוחין (חכמה, בינה, דעת כשלושת המוחין) נקראה בשמה בפתח 101 ¶8; צורתה כפרצוף של החכמה היא אבא, ופתח 110 נותן את שורשו של אבא.
• בינה בינה דאצילות, כפרצוף, נעשית אמא על ידי קבלת הארה מן הגבורות (והחסדים) של עתיק. כמו החכמה, צורתה כפרצוף של הבינה (אמא) מושרשת ב*הארת* החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א. התחלקות הבינה ל*אמא* ול*תבונה* (ולתבונה ראשונה ושנייה) היא החלוקה לארבעה פרצופים שהוכרזה לפתח 128.
• הדעת הדעת מוצבת עתה בפעולתה בלשון אברי הפרצוף: היא מתפשטת מן הראש אל הגוף של כל פרצוף, נכללת ביסודו, ו*מאירה לחוץ*. קל״ח נותן את הטעם התיאולוגי לכך: דעת - עיקר ההנהגה שצריך להתפשט כך, ו*כך* ההנהגה צריכה להתפשט, מחוץ לכלי ובגלוי. ההפניה לפתח 124 מפורשת. תורת המוחין (פתח 101 ¶8) מורחבת עתה: חכמה, בינה ודעת אינן רק שורשים של חסד, גבורה ותפארת (פתח 101); הדעת עצמה מתפשטת בגוף ומגיעה אל היסוד, ומן היסוד מאירה לחוץ. החסדים והגבורות היוצאים מן היסוד הם ההארה החיצונית של הדעת.
• חסדים חמשת החסדים של עתיק מוצבים עתה בפעולתם כ*מה שיוצא מיסוד דעתיק ומתגלה בחזה דא״א*. החסדים הם ההארה החיצונית של הדעת בעתיק במיוחד; יציאתם בחזה דא״א היא שמאפשרת את אבא כפרצוף. המהלך עובר מ*חסד כללי* (פתחים 5–6) ← חמשת החסדים ביסוד אמא (במסגרת כמו בפתח 52) ← חמשת החסדים של עתיק היוצאים בחזה דא״א (פתח 110).
• גבורות חמש הגבורות של עתיק מוצבות עתה בפעולתן כ*מה שיוצא מיסוד דעתיק יחד עם החסדים* ו*מתגלה בחזה דא״א*. יציאת הגבורות היא שמאפשרת את אמא כפרצוף. המהלך, גבורה כללית (פתחים 5–6) ← חמש גבורות ביסוד אמא (פתח 52) ← חמש הגבורות של עתיק היוצאות בחזה דא״א (פתח 110), מציב את פתח 110 כהצבה הגבוהה ביותר של זוג החסדים והגבורות עד כה.
• פרצוף זוג הפרצופים עתיק–א״א מבורר עתה בדיוק לפי כלל שתי הדרכים של פתח 109. לכל צד של הזוג יש גם נקודת סיום של השתלשלות (תפארת דא״א) וגם נקודת סיום של התלבשות (יסוד דא״א). אותו כלל של פתח 109 ייושם על זוג הפרצופים הבא (א״א–אבא ואמא) בפתחים 111–114; פתח 110 הוא המקרה המופתי שהפרקים המאוחרים של היחידה עובדים איתו.
• פתח 110: שורש אבא ואמא ויישוב שני הסיומים התרומה שהפרק קורא לעצמו. פתח 110 פותח את היחידה פרצופי אבא ואמא בכך שהוא מיישב את הקושיה של פתח 109 ובאותה שעה קובע את השורש שממנו נבנים אבא ואמא: החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א. לפרק יש גם פנים לאחור (הקושיה של פתח 109) וגם פנים קדימה (היסוד של היחידה).

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)