שער 109 מתוך 138 · תיקוני אריך אנפין

הקשר בין הפרצופים – בסדר ההשתלשלות ובהתלבשותם זה בזה

תפקידו בספר

הפרק התשיעי והחותם בחטיבה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109). היחידה ביררה את אברי הראש והדיקנא של א״א (פתחים 101–107) ואת פעולתה של הדיקנא בעולמות ובמוסר (פתח 108). פתח 109 פונה מא״א במיוחד וקורא בשם ל*כלל כללי של הקשר בין הפרצופים* החל על כל זוג פרצופים בשיטה: יש שתי דרכים נפרדות שבהן פרצוף אחד מתייחס לאחר, ו*שתיהן* נמצאות תמיד. (א) השתלשלות (סדר ההשתלשלות): כל נצח, הוד, יסוד (נה״י) של כל פרצוף עליון משמשים מוחין לפרצוף שמתחתיו מיד; המלכות של העליון מנהיגה את התחתון; המראה הנבואי מגלה את הבחינה הזאת בכך שהוא מראה את נה״י של העליון פועלים כמוחי התחתון; המוחין משלימים את התחתון בכך שהם נותנים לו את נשמתו הפנימית (פנימיות). (ב) התלבשות: פרצוף אחד מתלבש בתוך אחר; הפרצוף המשמש לבוש מקבל כחות נוספים מעבר לכח ההשתלשלות שבו מצד עצמו; המראה הנבואי מגלה את הבחינה הזאת כ*מצב אחר*. שתי הדרכים אינן אותו סידור: סדר ההתלבשות הוא סדר אחר מסדר ההשתלשלות. פסקת המסגרת (¶3) קוראת בשם ל*סיבת* הפרק: הכלל מיישב סתירה לכאורה בדברי האר״י, יסוד דעתיק כלה ביסוד דאריך אנפין (עץ חיים, שער אריך אנפין פרק א) לעומת יסוד דעתיק כלה בתפארת דאריך אנפין (שם, שער המלכים פרק ד). שני המקומות מתארים דרכים שונות של אותו קשר בין עתיק לא״א; התירוץ המלא נדחה לפתח 110. פתח 109 חותם אפוא את יחידת תיקוני א״א בכך ש*מכליל כלפי חוץ*: הכלל שהוא קובע חל על כל זוג פרצופים, ומצייד מיד את הקורא ליחידה הבאה פרצופי אבא ואמא (פתחים 110–114), המבררת בפירוט את הקשרים שבין עתיק לא״א ובין א״א לאבא ואמא. הפרק קצר (5 פסקאות עיון אחרי הכותרת, המסגרת והטענה) אך רחב בהיקפו: הוא קובע כלל כללי שבתוכו פועל כל המשך הספר.

מושגים שהוא מציג

• שני אופני הקשר בין הפרצופים
• השתלשלות: נה״י של העליון כמוחין של התחתון
• התלבשות: התחתון מלביש את העליון לתוספת כוח
• מלכות העליון מנהיגה את התחתון בהשתלשלות
• נה״י של העליון נותנים פנימיות לתחתון
• ההתלבשות נותנת כוחות נוספים מעבר לכוח ההשתלשלות
• מצב מראה הנבואה משתנה לפי הרצון העליון
• כל בחינה מתבררת לפי ההשתלשלות או לפי ההתלבשות בנפרד
• סתירה לכאורה: סיום יסוד עתיק באריך
• עץ חיים, שער אריך אנפין פרק א: יסוד עתיק ביסוד אריך
• עץ חיים, שער המלכים פרק ד: יסוד עתיק בתפארת אריך
• היישוב נדחה לפתח הבא
• שני הסדרים נמצאים תמיד יחד בפרצופים
• כל הבחינות פועלות להביא את הנבראים לשלמות
• פתח 109: שני אופני הקשר בין הפרצופים

מושגים שהוא מפתח

• השתלשלות
• התלבשות
• פרצוף
• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• נצח, הוד, יסוד
• מלכות
• תפארת
• יסוד
• עתיק יומין
• אריך אנפין
• פנימיות
• מראה הנבואה
• הרצון העליון
• מחזור הבריאה

מהלכים שהוא מקדם

• השתלשלות כעת מוצבת באופן מוגדר כ*אחת משתי דרכים נפרדות של קשר בין פרצופים*. פרקים קודמים (למשל פתחים 8, 10, 13, 16, 32, 33, 63, 66, 72, 74) השתמשו ב*השתלשלות* במובנה הרחב (שרשרת האצילות והירידה דרך העולמות והפרצופים). פתח 109 ¶4 מגדיר אותה הגדרה טכנית כדרך ההנהגה שבה המלכות של העליון מנהיגה את התחתון ו*נה״י של העליון משמשים מוחין לתחתון*. המראה הנבואי של נה״י העליון כמוחין בתחתון הוא החותם הנראה של הדרך הזאת, ותפקיד המוחין הוא לתת לתחתון את נשמתו הפנימית (פנימיות).
• התלבשות כעת מוצבת באופן מוגדר כ*שנייה משתי הדרכים הנפרדות*. פרקים קודמים (למשל פתחים 7, 31, 96, 97, 98, 99, 100, 101, 102, 103) השתמשו ב*התלבשות* במובנה הרחב (ההתלבשות כמנגנון הרגיל בתורת האר״י שבו מדרגה עליונה מתלבשת בתחתונה). פתח 109 ¶5–7 מגדיר אותה הגדרה טכנית כדרך הנבדלת מן ההשתלשלות: סדר ההתלבשות אינו סדר ההשתלשלות; הפרצוף המשמש לבוש מקבל כחות נוספים מעבר לכח ההשתלשלות שבו מצד עצמו; ואת הבחינות של פרצוף צריך להתחקות בנפרד אל כח ההשתלשלות ואל כח ההתלבשות.
• מוחין כעת מוצבים כ*החותם הנראה של ההשתלשלות*. פרקים קודמים השתמשו ב*מוחין* במובן טכני (למשל פתחים 70, 101, 102, 103, 105, 107). פתח 109 ¶4 מחדד את השימוש: המראה הנבואי מגלה את נה״י של הפרצוף העליון המשמשים מוחין לתחתון, כלומר המוחין הם מה שנה״י של העליון נעשים במראה הנבואי של התחתון בדרך ההשתלשלות. תפקיד המוחין הוא להשלים את הפרצוף התחתון בכך שהם נותנים לו את נשמתו הפנימית (פנימיות).
• פרצוף זוג הפרצופים (כל יחס בין פרצוף עליון לתחתון) נשלט עתה על ידי כלל כללי: לכל זוג כזה יש גם יחס של השתלשלות וגם יחס של התלבשות, ו*צריך להתחשב בשניהם* כשבוחנים את כחות הפרצוף התחתון. הכלל כללי, והוא חל על עתיק–א״א, א״א–אבא ואמא, אבא ואמא–ז״א, ז״א–נוקבא, ועל כל הירידות שאחריהם.
• עתיק יומין הסתירה לכאורה בענין יסוד דעתיק (¶3) קוראת בשם לשני מקומות בדברי האר״י. עץ חיים, שער אריך אנפין פרק א אומר ש*יסוד דעתיק כלה ביסוד דא״א*. עץ חיים, שער המלכים פרק ד אומר ש*יסוד דעתיק כלה בתפארת דא״א*. פתח 109 ¶3 קורא לסתירה הסיבה לכלל הכללי של הפרק; התירוץ המלא מוכרז לפתח 110. המקום הזה מכין אפוא את הדרך: כל אחד מן המאמרים האלה מתאר דרך אחרת, האחד קורא בשם לנקודת הסיום של ההשתלשלות, והאחר לנקודת הסיום של ההתלבשות.
• פתח 109: שני אופני הקשר בין הפרצופים התרומה שהפרק קורא לעצמו. ¶1 (הכותרת המוטית) ו-¶2 (הטענה) ממסגרים את הפרק סביב שתי דרכים נפרדות של קשר: סדר ההשתלשלות (נה״י כמוחין) ו*ההתלבשות* (שיש לה סדר משלה). הפרק הוא מוציא הכלל הכללי של היחידה: הוא מכליל מא״א במיוחד אל כלל לכל זוג פרצופים, חותם את היחידה ומצייד את הקורא לבאה.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)