שער 108 מתוך 138 · תיקוני אריך אנפין

הדיקנא כופה את הדינים, מכניעה את הקליפות ומשליטה את הקדושה.

תפקידו בספר

הפרק השמיני בחטיבה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109). היחידה ביררה עד כה את אברי הירידה: פתח 101 (הכלל של הראש), פתח 102 (שבעת תיקוני ראש א״א), פתח 103 (פוצלו להמתקה רגילה / העברה של מצח הרצון), פתח 104 (תלת רישין = שורש חד״ר; רדל״א = שורש המקבל), פתח 105 (הירידה נפתחת דרך הדיקנא, המזלות + אבא ואמא כלולים), פתח 106 (הכלל הכללי מיושם על הדיקנא: 11 מכינים, 2 ממשיכים), פתח 107 (כל אחד מתלת רישין מאיר בדיקנא בפני עצמו, בביסוס בדברי האר״י). פתח 108 פונה אל תפקידה של הדיקנא בעולמות ובמוסר. בעוד פתחים 105–107 ביררו את ירידת הדיקנא המוציאה את ז״א, פתח 108 קורא בשם ל*עבודתה הרחבה* של הדיקנא: שרשרת פעולה בארבעה שלבים, המתחילה בכך שהדיקנא מראה כח הפרצוף ומסתיימת ב*שליטת הקדושה לבדה לעתיד לבוא*. השרשרת. (א) הדיקנא מראה כח הפרצוף, "הדרת פנים - זקן" (שבת קנב ע״א). הדיקנא היא הביטוי הנראה של כחו של א״א. (ב) לכן כחו של א״א מתגלה דרך הדיקנא, ודרכו של א״א לפי עצמו היא חסד גמור (פתחים 91, 93). כשא״א מתגבר בכחו, ההתגברות היא התגברות החסד. (ג) החסד ממתק את הדינים. תורת המיתוק של קל״ח (פתח 95: כחות מיתוק; פתח 103: ההמתקה הרגילה). (ד) הדינים הממותקים מכניעים את הקליפות (הסטרא אחרא). הסטרא אחרא היא המוציאה לפועל של הדינים הבלתי ממותקים; משהדינים מתמתקים, אין לסטרא אחרא מלאכה, ולכן היא נכנעת. (ה) הקליפות הנכנעות משליטות את הקדושה בסוד היחוד העליון. הקדושה שולטת במקום שממנו נדחקה הסטרא אחרא. אחר כך הפרק משליך את השרשרת הזאת אל אחרית הימים: זהו התיקון העתיד, שעליו אמרה האדרא רבא (קלד ע״ב) דעתיד לאוקיר דיקנא, כמו שכתוב ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא (ישעיה ב, יא), ואז תשלוט הקדושה לבדה בעולם. הפרק קצר (5 פסקאות) אך הרחב ביותר בהיקפו ביחידה עד כה: הוא קושר את אברי הדיקנא (פתחים 105–107) אל תורות העולמות והמוסר של הכפפת הסטרא אחרא (המסגרת של פתח 2) ושל העולם הבא (המצב האחרון התכליתי של פתח 92). בכך מוציא פתח 108 את עבודתה המבנית של הדיקנא אל המסגרת התיאולוגית הרחבה ביותר של היחידה.

מושגים שהוא מציג

• הדיקנא מראה את כוח הפרצוף
• הדרת פנים זקן (שבת קנב ע״ב)
• הדיקנא מכפיפה את הדינים על ידי החסד המגולה
• הדיקנא מכניעה את הקליפות על ידי הדינים הממותקים
• הסטרא אחרא עושה דינים שאינם ממותקים
• הדינים הממותקים מכניעים את הסטרא אחרא
• הדיקנא נותנת כוח לקדושה על ידי היחוד העליון
• היחוד העליון
• התיקון העתידי לעתיד לבוא
• "עתידין לאוקיר דיקנא" (אדרא רבא קלד ע״ב)
• "ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב, יא)
• הקדושה לבדה תשלוט בעולם
• פתח 108: הדיקנא מכפיפה את הדינים, מכניעה את הקליפות ונותנת כוח לקדושה

מושגים שהוא מפתח

• אריך אנפין
• אריך אנפין: חסד גמור מצד עצמו
• תיקוני דיקנא
• הדיקנא: צינורות הממשיכים את חכמה סתימאה לחוץ
• שערות הדיקנא יורדות בסדר עד זעיר אנפין
• המזלות: זכר ונקבה
• המזלות מוליכים את השפע בדיקנא
• אחד עשר התיקונים האחרים מכינים ומתקנים את השפע
• חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין
• חסד
• דין
• סטרא אחרא
• קליפות
• מחזור הבריאה
• יחוד
• אין סוף
• פרצוף
• התלבשות
• מיתוק דיני זעיר אנפין על ידי אריך
• עצם מציאותו של אריך לבדה ממתקת את זעיר אנפין
• תיקוני אריך מגבירים את החסד וממתקים את הדין
• תיקון "ויעבור"
• בשבת החסד גובר
• י״ג מידות הרחמים
• אדרא רבא
• רשב״י

מהלכים שהוא מקדם

• אריך אנפין כעת מוצב בכחו הפועל כלפי חוץ. פתח 91 קרא בשם לשתי בחינותיו של א״א (לפי עצמו חסד גמור; דרך הענפים דין). פתח 93 אמר ש*עצם מציאותו* של א״א ממתקת את דיני ז״א. פתח 95 קרא ל*י״ג תיקוני הדיקנא* כחות המיתוק של א״א. פתח 105 הוסיף את הדיקנא כ*צינור הירידה* של א״א אל ז״א. פתח 107 קרא לדיקנא הביטוי החיצוני של שלושת ראשי א״א. פתח 108 ¶2, ¶4 מוסיף עתה: הדיקנא מראה כח הפרצוף, ודרך הדיקנא כחו של א״א (כלומר החסד הגמור שלו) מתגלה; החסד המתגלה ממתק את הדינים ו*מכניע את הקליפות*. הדיקנא היא אפוא הביטוי הפועל כלפי חוץ של א״א בלשון העולמות והמוסר, ולא רק בלשון המבנה והאברים.
• אריך אנפין: חסד גמור מצד עצמו כעת מופעל כ*מה שמתגלה דרך הדיקנא*. פתח 91 קרא לו בשם; פתח 93 אמר שמציאותו לפי עצמו ממתקת את דיני ז״א; פתח 95 קרא לתיקוני הדיקנא הממתקים בפועל. פתח 108 ¶4 ממזג את החוטים: ענינו של א״א הוא להגביר החסד, ובהתגברו בכחו - ממתק הדינים. הדיקנא היא האמצעי שדרכו החסד הגמור שבא״א מצד עצמו פועל על הדינים.
• סטרא אחרא כעת מוצבת בפעולתה כמוציאה לפועל של הדינים הבלתי ממותקים. פתח 2 קרא לסטרא אחרא תחום הרע, שנברא על ידי ה׳, אמצעי לטוב, וחוזר לטוב. פתח 108 ¶4 מפעיל את הסטרא אחרא: הדינים הבלתי מתוקים הם נותנים כח לס״א, אך הדינים הממותקים, אדרבא, גורמים הכנעה לס״א. מלאכתה של הסטרא אחרא היא להוציא לפועל דינים בלתי ממותקים; משהדינים מתמתקים, אין צורך בסטרא אחרא, והיא נכנעת. התורה של קל״ח: בסיס הכח של הסטרא אחרא הוא הדינים הבלתי ממותקים; הסר אותו, ולסטרא אחרא אין תפקיד פועל. בכך מבסס פתח 108 את טענת החזרה לטוב של פתח 2 על מנגנון המיתוק של פתחים 95–108.
• תיקוני דיקנא כעת מוצבים בלשון העולמות והמוסר. פתח 95 קרא לי״ג התיקונים כחות מיתוק (בדרך שלפי עצמו). פתח 105 הוסיף את תפקיד ההמשכה. פתח 106 פיצל אותם (אחד עשר מכינים, שניים ממשיכים). פתח 107 ביסס כל אחד מהם בתלת רישין. פתח 108 ¶2, ¶4 קורא עתה בשם למה שתיקוני הדיקנא עושים בעולם: כופים את הדינים, מכניעים את הקליפות, משליטים את הקדושה בסוד היחוד העליון. לאברי הדיקנא המבניים יש עתה תוצאה בעולמות ובמוסר הנקראת בשמה: תיקוני הדיקנא הם מה שמכפיף את הרע לטוב בהתגלגלות הפועלת של מחזור הבריאה.
• יחוד כעת מוצב בצורה פועלת של אחרית הימים. פתח 1 חידד את היחוד מאמונה כללית בא-ל אחד אל הטענה החזקה שאין שום מוחלט אחר שיכול להתקיים לצדו. פתח 2 ביסס את תורת החזרה לטוב של הסטרא אחרא. פתח 108 ¶5 מוסיף עתה: דעתיד לאוקיר דיקנא (אדרא רבא קלד ע״ב), ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא (ישעיה ב, יא), ואז תשלוט הקדושה לבדה בעולם. התיקון העתיד הוא הצורה הפועלת של היחוד החזק של פתח 1: לעתיד לבוא הקדושה לבדה שולטת; אין סטרא אחרא; אין דינים בלתי ממותקים; מחזור הבריאה הגיע אל מצבו האחרון. התורה מבוססת ב*אדרא רבא* ובישעיה.
• פתח 108: הדיקנא מכפיפה את הדינים, מכניעה את הקליפות ונותנת כוח לקדושה התרומה שהפרק קורא לעצמו. פסקת המסגרת של ¶3 מכריזה על ענין שהדיקנא כופה הדינים. הפרק מוציא אפוא את עבודתה המבנית של הדיקנא (האברים: פתחים 105–107) אל לשון העולמות והמוסר: הדיקנא היא מה שהופך את החסד הגמור של א״א לפועל כנגד הסטרא אחרא ולקראת התיקון העתיד של קדושה שלמה בעולם.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)