שער 107 מתוך 138 · תיקוני אריך אנפין

הדיקנא מגלה את סדר ההנהגה של חסד, דין ורחמים הנמשך מתלת רישין.

תפקידו בספר

הפרק השביעי בחטיבה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109). היחידה עד כה: פתח 101 (הכלל של הראש), פתח 102 (שבעת התיקונים), פתח 103 (פוצלו לרגיל / מצח הרצון), פתח 104 (המעבר מן הדרך שלפי עצמו אל הדרך המוציאה את ז״א; תלת רישין = שורש חד״ר; רדל״א = שורש המקבל), פתח 105 (הירידה נפתחת דרך הדיקנא, עם המזלות + אבא ואמא הכלולים בהם כזוג הפועל), פתח 106 (הכלל הכללי מיושם על הדיקנא: 11 מכינים, 2 ממשיכים). פתח 107 הוא המחבר המבני הקצר של היחידה. בעוד פתח 104 הציב את שורש חד״ר בתלת רישין (גולגלתא = כתר/חסד; אוירא = החלל המלביש את דעת דעתיק/דין; מוחא סתימאה = המוח הנסתר/רחמים), ופתחים 105–106 הציבו את הצינור בי״ג תיקוני הדיקנא, פתח 107 ממזג את השניים: כל התלת רישין מאירים בדיקנא, כי היא ממש גילוי ההנהגה הזאת של חד״ר. הפרק קצר (4 פסקאות) אך עושה עבודת חיבור מכרעת. הטיעון של קל״ח הוא שלושה צעדים מהודקים. (א) כל ענינה של הדיקנא הוא גילוי חד״ר: טעם קיומה של הדיקנא הוא לגלות את סדר החסד, הדין והרחמים. (ב) חד״ר מושרש בתלת רישין (לפי פתח 104). (ג) לכן כל אחד מתלת רישין חייב להאיר בדיקנא בפני עצמו, כי מה שמושרש בראשים חייב להיות נראה במה שמגלה אותו. הפרק מבסס זאת ב*דברי הרב זללה״ה*, המקום הרגיל בתורת האר״י. התוצאה המבנית: י״ג תיקוני הדיקנא אינם רק שלושה עשר פרטים באברים; כל אחד מהם ניתן להתחקות לאחור עד תלת רישין של א״א, ודרך הראשים עד ספירות עתיק המלובשות בהם (פתח 99). פתח 107 נותן אפוא את הביסוס לאחור של אברי הדיקנא באברי השורש שכבר נקבעו ביחידה: כל תיקון של הדיקנא הוא, בסופו של דבר, הארה של אחד מתלת רישין. הפרקים הבאים (פתחים 108–109) מבררים את ההשלכות קדימה, מה ההארות עושות כשהן מגיעות אל ז״א; פתח 114 יברר את ההשלמה בגוף ז״א.

מושגים שהוא מציג

• תלת רישין מאירים כל אחד בפני עצמו בדיקנא
• הדיקנא כגילוי חד״ר שנשרש בתלת רישין
• תלת רישין, גולגלתא, מוחא סתימאה ואוירא, נראים בדיקנא
• בכתבי האר״י: תלת רישין בדיקנא
• כל תכלית הדיקנא לגלות את חד״ר
• פתח 107: תלת רישין מאירים בדיקנא

מושגים שהוא מפתח

• אריך אנפין
• זעיר אנפין
• תלת רישין דאריך אנפין
• חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין
• תיקוני דיקנא
• המזלות: זכר ונקבה
• הדיקנא: צינורות הממשיכים את חכמה סתימאה לחוץ
• שערות הדיקנא יורדות בסדר עד זעיר אנפין
• המזלות מוליכים את השפע בדיקנא
• אחד עשר התיקונים האחרים מכינים ומתקנים את השפע
• הגולגלתא מלבישה את חסד עתיק
• דעת עתיק גנוזה באוירא ואינה מתלבשת
• כתר
• חכמה
• המוחין כשלושה מוחין
• פרצוף
• עתיק יומין
• התלבשות
• נוצר: המידה השמינית של הרחמים
• ונקה: המידה השלוש עשרה של הרחמים
• י״ג מידות הרחמים

מהלכים שהוא מקדם

• תלת רישין דאריך אנפין תלת רישין מוצבים עתה כמקור המאיר של תיקוני הדיקנא. פתח 95 קרא לתלת רישין הסידור המוציא את ז״א של א״א (לצד הסידור שלפי עצמו של גולגלתא ומוחא). פתח 102 ¶8 קרא לגולגלתא המלבישה את חסד דעתיק, כשהספירות התחתונות של עתיק שולטות בראש א״א. פתח 104 הציב את תלת רישין כ*שורש חד״ר* (כתרא/גולגלתא = חסד; אוירא/החלל = דין; מוחא סתימאה/המוח הנסתר = רחמים) ואת הרדל״א שמעליהם כשורש המקבל. פתח 107 ¶4 מוסיף עתה: כל התלת רישין: הגולגלתא, המוחא הסתימאה והאוירא, מתגלים בדיקנא. כל ראש מאיר בדיקנא בפני עצמו. הדיקנא אינה אפוא רק סמוכה לתלת רישין; היא הביטוי הפועל החיצוני של שלושתם בבת אחת.
• חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין כעת מוצב בדיוק כמה שהדיקנא נועדה לו. פתח 104 קרא בשם ל*שורש* חד״ר בתלת רישין. פתח 105 קרא בשם ל*פעולת* הדיקנא כהוצאת צורתו הסתומה של חד״ר לחוץ (¶8) והמשכתו למטה אל ז״א. פתח 106 זיהה את תיקוני ההמשכה (המזלות) ואת תיקוני ההכנה והתיקון (אחד עשר האחרים). פתח 107 ¶2, ¶4 קורא עתה בשם ל*כל תכליתה* של הדיקנא כ*ממש גילוי ההנהגה הזאת של חד״ר*. הדיקנא מוגדרת אפוא לפי תכליתה: כל טעם קיומה הוא גילוי חד״ר. מן התכלית הזאת גוזר קל״ח את ההכרח המבני: כל אחד מתלת רישין, שורש כל אחד משלושת העמודים, חייב להאיר בדיקנא בפני עצמו כדי שהגילוי יהיה שלם בפעולתו.
• תיקוני דיקנא י״ג התיקונים מתחקים עתה לאחור עד תלת רישין. פתח 95 קרא להם בשם; פתח 105 הציב אותם כצינורות של ירידה בהדרגה; פתח 106 פיצל אותם לפי תפקידם (אחד עשר מכינים, שניים ממשיכים). פתח 107 ¶4 מבסס עתה כל אחד מהם בתלת רישין: כל תיקון של הדיקנא הוא, בסופו של דבר, הארה של אחד מתלת רישין של א״א. ההארה של כל ראש חייבת להיות נוכחת בדיקנא בפני עצמה, בפרט, כי כל תכליתה של הדיקנא היא גילוי חד״ר בפרטות.
• הדיקנא: צינורות הממשיכים את חכמה סתימאה לחוץ כעת מוצבים מצד התכלית. פתח 105 ¶8 אמר ש*פעולת* הדיקנא היא להוציא לחוץ את צורתו הסתומה של חד״ר. פתח 107 ¶4 מחדד את התכלית ל*כל ענינה*: כל ענינה של הדיקנא הוא גילוי החסד, הדין והרחמים המושרשים בתלת רישין. הדיקנא מוגדרת אפוא על ידי תכליתה לגלות את חד״ר, ולא רק מאופיינת בה.
• פתח 107: תלת רישין מאירים בדיקנא התרומה שהפרק קורא לעצמו. פסקת המסגרת של ¶3 מכריזה על הפרק כ*תשלום ענין הדיקנא*, הפרק הסוגר את המעגל בין תלת רישין (פתח 104) לבין אברי הדיקנא (פתחים 105–106). הפרק מבסס את הקשר בכתבי האר״י.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)