שער 111 מתוך 138 · פרצופי אבא ואמא
אבא ואמא – התפשטות החכמה הסתימאה בעמודי החסד, הדין והרחמים דרך הדיקנא, לצורך זעיר אנפין
בשורה אחת
אבא ואמא מעבירים את החכמה הסתימאה דרך חד״ר, באמצעות הדיקנא של א״א, כלפי מטה אל ז״א.
תפקידו בספר
הפרק השני בחטיבה פרצופי אבא ואמא (פתחים 110–114). פתח 110 נתן את שורש אבא ואמא בלשון החיצונית: החסדים והגבורות של עתיק היוצאים בחזה דא״א בדרך ההשתלשלות. פתח 111 נותן עתה את השורש בלשון הפנימית: אבא ואמא הם התפשטות החכמה הסתימאה, המוח הנסתר של א״א, המרכזי מבין תלת רישין של א״א (לפי פתח 95, פתח 104, פתח 107). הפרק קובע ארבע טענות בשכבות. (א) המקור הפנימי של אבא ואמא הוא החכמה הסתימאה. כיון שהחכמה הסתימאה היא השורש שממנו יוצא ז״א, סדר ההנהגה של המשפט המבוסס על חד״ר (פתח 104), וכיון שהחכמה הסתימאה כוללת את כל חד״ר שבכל תלת רישין, אבא ואמא נמשכים מן החכמה הסתימאה בהיותם התפשטות חד״ר הכלולים בה. (ב) זהותה המסוימת של החכמה הסתימאה. בלשון הגימטריה, בחכמה הסתימאה יש המילוי יו״ד ה״א וא״ו של י־ה־ו דמ״ה, שערכו 39 = ט״ל = טלא דבדולחא (פתח 89, ענין הרדל״א). החכמה הסתימאה היא שורש כל ההנהגה הזאת שלמטה; היא דין בסוד התלת רישין (העמוד האמצעי לפי הסדר של פתח 104: גולגלתא = חסד, אוירא = דין, מוחא סתימאה = רחמים; נדרש תיקון בפרטים) אך היא נהוגה מ*גבורה דעתיק*. (ג) החכמה הסתימאה היא הנוקבא של א״א. אף שהיא חכמה, החכמה הסתימאה היא נוקבא, כי הכתר (הגולגלתא) הוא הראש הנוטה לימין (בחינת הזכר שבא״א), והחכמה הסתימאה היא הראש הנוטה לשמאל (בחינת הנקבה). הקוטביות נובעת מ*התלבשות* חסד דעתיק בכתר ו*גבורה דעתיק* בחכמה הסתימאה. (ד) הדיקנא היא הכח הממשיך את האור הנסתר של החכמה הסתימאה. חד״ר שבחכמה הסתימאה צריכים להתפשט ו*להשתלשל*; הדיקנא היא הכלי לכך, צינורות המלאים אור החכמה הסתימאה; אבא ואמא הם הענין שהיה סתום בחכמה הסתימאה, שהתחיל להתגלות עתה לחוץ. הביאור נחתם בהתחקות אחר השורשים הפרטיים ביותר של אבא ואמא: מזל נוצר (המזל הזכר, שורש אבא) ו*מזל ונקה* (המזל הנקבה, שורש אמא), שני תיקוני ההמשכה של הדיקנא (לפי פתחים 105–106), ש*כוללים יחד את כל הדיקנא* ושמהם יוצאים אבא ואמא כזוג של זכר ונקבה. הפרק משלים אפוא את תורת השורש שהתחילה בפתח 110: פתח 110 נתן את השורש החיצוני (החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א); פתח 111 נותן את השורש הפנימי (החכמה הסתימאה, הנמשכת דרך הדיקנא ומתפרטת במזלות נוצר ונקה). שניהם יחד מבססים את אבא ואמא במלואם באברי א״א.
מושגים שהוא מציג
- אבא ואמא כהתפשטות של חכמה סתימאה
- חכמה סתימאה: שורש זעיר אנפין
- חכמה סתימאה כוללת את חד״ר של תלת רישין
- חכמה סתימאה: מילוי יו״ד ה״א וא״ו, טל של בדולח
- חכמה סתימאה בדין, אך כוללת חסד מצד החכמה שבימין
- חכמה סתימאה כנוקבא דאריך: נוטה לשמאל, נקבה
- הכתר, הגולגלתא, כראש אריך: נוטה לימין, זכר
- חסד וגבורה של עתיק מתלבשים בכתר ובחכמה סתימאה
- הדיקנא ככוח הממשיך את האור הגנוז של חכמה סתימאה
- אבא ואמא גנוזים בחכמה סתימאה ומתגלים על ידי הדיקנא
- אבא ואמא בונים את פרצוף זעיר אנפין באמצעות המוחין
- זעיר אנפין לבדו אין לו אלא ו׳ קצוות
- אבא ואמא נשרשים במזל נוצר ובמזל ונקה
- מזל נוצר: השורש הזכרי של אבא
- מזל ונקה: השורש הנקבי של אמא
- המזלות כוללים את כל הדיקנא
- פתח 111: אבא ואמא, התפשטות חכמה סתימאה דרך הדיקנא
מושגים שהוא מפתח
- אבא
- אמא
- חכמה סתימאה
- חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין
- תלת רישין דאריך אנפין
- כתר
- מוחא סתימאה
- אוירא
- רישא דלא אתידע
- אריך אנפין
- עתיק יומין
- חסד
- גבורה
- הדעת
- מוחין
- המוחין כשלושה מוחין
- חכמה
- בינה
- זעיר אנפין
- נוקבא
- שכינה
- דיקנא דאריך אנפין
- י״ג תיקוני דיקנא
- מזלות
- השתלשלות
- התלבשות
- מחזור הבריאה
- טל של בדולח
- שם מ״ה
- זכר ונקבה בפרצוף: שני הקטבים
מהלכים שהוא מקדם
- אבא כעת מוצב מבפנים: אבא הוא התפשטות חד״ר של החכמה הסתימאה דרך הדיקנא. שורשו הפרטי ביותר של אבא הוא מזל נוצר, המזל הזכר. יחד עם השורש החיצוני שבפתח 110 (הארה מן החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א), תורת שורשו של אבא שלמה עתה: מבחוץ = החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א; מבפנים = האור הנסתר של החכמה הסתימאה המתגלה דרך מזל נוצר שבדיקנא.
- אמא כעת מוצבת מבפנים לצד אבא: אמא היא התפשטות חד״ר של החכמה הסתימאה דרך הדיקנא. שורשה הפרטי ביותר של אמא הוא מזל ונקה, המזל הנקבה. כמו באבא, השורש החיצוני (פתח 110) והשורש הפנימי (פתח 111) משלימים יחד את התורה.
- חכמה סתימאה כעת מוצבת בפעולתה כ*שורש הפנימי של אבא ואמא*. פתח 95 הציב את החכמה הסתימאה כאחד מתלת רישין של א״א (המוח הנסתר, מוחא סתימאה); פתח 104 קרא לה רחמים בהתאמה של תלת רישין לחד״ר. פתח 107 הציב אותה כמאיר המרכזי אל הדיקנא. פתח 111 ¶3–7 מוסיף עתה את התפקיד הפועל: היא המקור שממנו אבא ואמא מתפשטים, בדרך ש*חד״ר הכלולים בה* מתפשטים דרך הדיקנא.
- חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין כעת מוצב כמה שמתפשט מן החכמה הסתימאה דרך הדיקנא ומוליד את אבא ואמא. מהלך תורת חד״ר: פתח 104 ¶6 הציב את שורש חד״ר בתלת רישין; פתח 105 הציב את הצינור בדיקנא; פתח 106 פיצל את הצינור מבפנים; פתח 107 איחד: כל אחד מתלת רישין מאיר בדיקנא. פתח 111 ¶3, ¶7 מוסיף עתה: חד״ר הכלולים בחכמה הסתימאה הם מה שמתפשט דרך הדיקנא, החכמה הסתימאה כמקור של צינור חד״ר.
- תלת רישין דאריך אנפין המרכזי מבין תלת רישין, החכמה הסתימאה / מוחא סתימאה, מוצב עתה כמקור אבא ואמא. פתח 95 קרא לתלת רישין בשמם מצד המבנה; פתח 104 קרא בשם להתאמתם לחד״ר; פתח 107 קרא בשם להארת כל אחד מהם בדיקנא. פתח 111 קורא בשם לתפקיד המוליד של אחד מהשלושה: החכמה הסתימאה דווקא היא שמולידה את אבא ואמא.
- רישא דלא אתידע כעת מקושר ל*חכמה הסתימאה כנוקבא דא״א*. פתח 89 בירר את טלא דבדולחא (ט״ל) כמושג הקשור לרדל״א; פתח 104 הציב את הרדל״א כ*שורש המקבל*. המילוי של י־ה־ו דמ״ה = 39 = ט״ל = טלא דבדולחא שבפתח 111 ¶5, ב*חכמה הסתימאה*, קורא בשם לזהות הגימטרית של החכמה הסתימאה דרך הרדל״א. תורת תחילת המחשבה של המקבל (פתח 104) וזהות הנוקבא של החכמה הסתימאה (פתח 111) מהדהדות זו את זו: שתיהן הצבות של נקבה מקבלת ב*שורש* השיטה.
- כתר כעת מוצב בפעולתו כ*ראש הזכר של א״א הנוטה לימין*, בזוג עם החכמה הסתימאה כ*ראש הנקבה הנוטה לשמאל*. ההצבה נובעת מ*התלבשות חסד דעתיק בכתר* (פתח 102 ¶8 קבע ש*הגולגלתא מלבישה את חסד דעתיק*) ומ*התלבשות גבורה דעתיק בחכמה הסתימאה*. הזוג כתר–חכמה סתימאה פועל אפוא כקוטביות של זכר ונקבה במדרגת ראש א״א.
- מוחא סתימאה השלישי מבין תלת רישין של א״א (פתח 95). פתח 111 קורא ל*מוחא סתימאה* ול*חכמה סתימאה* שמות חלופיים ל*אותו ראש* (המרכזי / הנסתר), ונותן את תפקידו המוליד כ*שורש הפנימי* של אבא ואמא.
- חסד וגבורה של עתיק מתלבשים בכתר ובחכמה סתימאה מוצב לראשונה. פתח 102 ¶8 קבע ש*הגולגלתא (הכתר) מלבישה את חסד דעתיק*. פתח 111 ¶6 מוסיף את המקביל: החכמה הסתימאה מלבישה את גבורה דעתיק. ההתאמה בהתלבשות בין עתיק לא״א מורחבת אפוא: שתי הראשונות מספירות עתיק, חסד ו*גבורה*, מוצבות ב*כתר* וב*חכמה הסתימאה* בהתאמה; ו*כל זה* (קוטביות הזכר והנקבה של ראש א״א) נובע מכך.
- דיקנא דאריך אנפין כעת מוצבת בפעולתה כ*כח הממשיך החוצה את האור הנסתר של החכמה הסתימאה*. פתח 105 קרא לדיקנא הצינור של ירידת חד״ר; פתח 106 הבחין בין תיקוני המשכה לתיקוני הכנה ותיקון; פתח 107 הציב את הארת תלת רישין בדיקנא. פתח 111 ¶7 מחדד את התפקיד המגדיר של הדיקנא: אינה אלא כח ממשיך לחוץ, כי ענינה - צינורות המלאים אור הח״ס. הדיקנא מוגדרת לפי תכליתה במה שהיא מגלה: האור הנסתר של החכמה הסתימאה נעשה נראה דרכה.
- מזלות מזל נוצר ומזל ונקה (שני תיקוני ההמשכה של הדיקנא, פתחים 105–106) מוצבים עתה כ*השורשים הפרטיים ביותר של אבא ואמא* בהתאמה. מזל נוצר, המזל הזכר, משריש את אבא. מזל ונקה, המזל הנקבה, משריש את אמא. שני המזלות כוללים את כל הדיקנא; דרכם יוצאים אבא ואמא כזוג של זכר ונקבה, וזיווג המזלות מקדים ומרמז את יחס הזכר והנקבה שלהם עצמם.
- י״ג תיקוני דיקנא כעת מוצבים כ*המדרגות שאבא ואמא היו צריכים לקנות בהתפשטותם בדיקנא לפני שיכלו לצאת*. פתח 95 הציג את י״ג התיקונים; פתחים 105–107 ביררו אותם. פתח 111 ¶9 מוסיף: בתחלה הוצרכו להתפשט בדיקנא, שיהיה להם מציאות זה של התפשטות, אז יעשו כל המדרגות שיעשו: י״ג תיקוני הדיקנא. י״ג התיקונים הם אפוא המדרגות שאור השורש של אבא ואמא עובר בהן בדרכו להיעשות פרצופים.
- פתח 111: אבא ואמא, התפשטות חכמה סתימאה דרך הדיקנא התרומה שהפרק קורא לעצמו. פתח 111 משלים את תורת השורש של אבא ואמא שהתחילה בפתח 110: השורש החיצוני (החסדים והגבורות של עתיק בחזה דא״א, פתח 110) ועוד השורש הפנימי (האור הנסתר של החכמה הסתימאה המתפשט דרך הדיקנא, ומתפרט במזלות נוצר ונקה, פתח 111) מבססים יחד את אבא ואמא במלואם באברי א״א.