שער 32 מתוך 138 · אדם קדמון
זיוו של אדם קדמון
בשורה אחת
במבנה איבריו של אדם קדמון יש הארות היוצאות מאיברי החושים, המקור ההתהוותי של ארבעת המילויים: ע״ב (בגימטריה 72), ס״ג (בגימטריה 63), מ״ה (בגימטריה 45), ב״ן (בגימטריה 52).
תפקידו בספר
מפרט כיצד מהותו הנעלמת של אדם קדמון נעשית מושגת: על ידי זיו פניו. שלוש שכבות של גילוי: (1) הנשמה הנעלמת בגוף; (2) ההארה הראשונה, הנראית על הפנים עצמן; (3) ההארה השנייה, היוצאת דרך הנקבים (עיניים, אוזניים, חוטם, פה, ומצח). ארבעת נקבי החושים מוציאים את עולמות הראיה, השמיעה, הריח והדיבור. הארת המצח מכוונת כנגד התפילין (דברים כח, י). כל 'העולמות' שבקבלה הם מדרגות של זיו הדרו של אדם קדמון; אדם קדמון עצמו נשאר מעבר להשגה. מיישב את הקושיה שעולמות הראיה, השמיעה, הריח והדיבור אינם הולכים לפי סדר ההשתלשלות הרגיל: הם חלקים של אדם קדמון (הארה מבפנים), ולא עולמות חדשים המשתלשלים ממנו על ידי זיווג. מביא את זיו פני משה (שמות לד, כט), את פני פנחס שהבריקו כברק (ויקרא רבה א, א), את דניאל יב, ג (הזיו העתידי), ואת דברי האדרא רבא על 370 ו־150 אורות הפנים (זוהר נשא קכח ע״ב).
מושגים שהוא מציג
- הפנים למעלה
- נקבים
- ההארה הראשונה
- ההארה השנייה
- עולם הראייה
- עולם השמיעה
- עולם הריח
- עולם הדיבור
- י״ג תיקונים
- זיווג
מושגים שהוא מפתח
- אדם קדמון
- קו
- רשימו
- אין סוף
- הספירות
- פרצוף
- אור פנימי
- אור מקיף
- פנימיות
- השתלשלות
מהלכים שהוא מקדם
- אדם קדמון מקבל עתה את הבחינה המושגת שלו: זיו פניו. אדם קדמון עצמו נעלם; רק הזיו מושג
- קו מתברר שהוא מנהיג במדרגתו (בפנים) בעוד שנקבי הרשימו מוציאים את הזיו; וזו תשובה לקושיה שההנהגה היא מן הקו
- הפנים למעלה מוצגים לראשונה: 'הפנים' הקוסמיות (כלים ברשימו שדרכם פונה אור אין סוף להנהיג)
- נקבים מוצגים לראשונה: הנקבים הקוסמיים (עיניים, אוזניים, חוטם, פה, מצח) שנעשו מבקיעת הנשמה
- ההארה הראשונה מוצגת לראשונה: ההארה הנראית על הפנים עצמן (ביטוי כללי)
- ההארה השנייה מוצגת לראשונה: ההארה היוצאת דרך הנקבים (בחינות פרטיות לכל חוש)
- עולם הראייה מוצג לראשונה: יוצא מנקבי העיניים
- עולם השמיעה מוצג לראשונה: יוצא מנקבי האוזניים
- עולם הריח מוצג לראשונה: יוצא מנקבי החוטם
- עולם הדיבור מוצג לראשונה: יוצא מנקב הפה
- י״ג תיקונים רמז מקדים: י״ג תיקוני דיקנא (אדרא רבא); שורשם באדם קדמון, ושלמותם באריך אנפין
- זיווג מוצג לראשונה: התהליך שבו פרצופים עליונים מוציאים פרצופים תחתונים (אבא ואמא ← זעיר ונוקבא, וכו׳)