שער 136 מתוך 138 · תיקון הנוקבא
כשזעיר אנפין והנוקבא שלמים, הם מוכנים לזיווג פנימי ולזיווג חיצון
בשורה אחת
כשז״א והנוקבא שלמים (אחרי הנסירה), הם מוכנים לזיווג פנימי ולזיווג חיצון: שני אופני זיווג, המבחינים בין סוגים של זרימה עליונה.
תפקידו בספר
הפתח השלישי ביחידת תיקון הנוקבא (פתחים 134–138). פתח 134 ציין את שלושת המצבים; פתח 135 פירט את המצב התחתון ואת הנסירה המוציאה ממנו. פתח 136 קובע עתה את תורת הזיווג עצמה: הפעולה שפתח 135 ¶20 הפנה אליה כדרך שבה ז״א ממתיק ומתקן את הנוקבא. נקבעות שלוש תורות. ראשית (¶5–¶11): לזיווג יש שתי שכבות, פנימית וחיצונה. הפנימית היא זיווג הנשיקין, חיבור הרוחין (בחינת הרוח, הפנימיות). הנשיקין הם חיבור כפול: רוחו של ז״א בנוקבא, ורוחה של הנוקבא בז״א; הנתינה הדדית; והחיבור אחד ממש. החיצונה היא זיווג היסודות, קירוב הבשר; הנתינה בכיוון אחד (זכר ← נקבה); והחיבור רק נחשב כאחד. הנשיקין באים תחילה ו*גורמים לחיצוניות להתדבק זו בזו*: הייחוד הפנימי מושך את החיצוניות אל הדבקות. העוגנים שבכתוב: וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו (מלכים ב ד, לד, מעשה אלישע והשונמית) לנשיקין; והיו לבשר אחד (בראשית ב, כד) ליסודות. שנית (¶12–¶15): הזיווג מניח שלמות בשני הצדדים. ז״א צריך להיות שלם בכל מוחיו (מוחין), וכל הפרצופים העליונים נקשרים בו להעטירו (אריך אנפין, אבא, אמא). הנוקבא צריכה להיות שלמה בכל התיקונים שהיא מקבלת על ידי הבריות התחתונות, הקשורות בה. הסתר הייחוד מראה את החסרונות; גילוי הייחוד הוא התיקון. הפתח קובע שתי דרכים לתיקון: על ידי השתדלות הבריות התחתונות, או, אם לא יצליחו, על ידי הרצון העליון. הרצון העליון כדרך חלופית מציין את הערובה של העולם: גם אם בני האדם ייכשלו, התיקון יבוא. תחילה נתקנים החסרונות החמורים יותר, בגדלות ובמוחין, מעט מעט, עד השלמות. שלישית (¶16–¶18): איכות הזיווג תואמת את איכות ההכנה. לפי שלמות ההכנה כך שלמות הזיווג. דרגת ההכנה משתנה לפי הזמן (הערת הפתח: יש זמנים המסוגלים לדרגות הכנה גבוהות יותר, כגון בזמן שבית המקדש קיים). נזכרות שתי תצורות: ישראל ורחל (הזכר והנקבה העיקריים), הזיווג הראשי; ויעקב ולאה (ענפים של העיקריים, המשלימים אותם), זיווג משני. הפתח הוא ציר הפעולה של היחידה: הנסירה של פתח 135 מאפשרת את הזיווג; פתח 136 מגדיר את הזיווג; ופתחים 137–138 יפתחו את תוצריו ויביאו את המחזור לשלמותו.
מושגים שהוא מציג
- זיווג
- זיווג פנימי: נשיקין
- זיווג חיצון: היסודות
- שליטת היחוד
- הכלים מתחברים ממש בזיווג
- "והיו לבשר אחד"
- "וישם פיו על פיו" (מלכים ב ד, לד): רמז
- "ה׳ הוא האלקים" (מלכים א יח, לט): רמז
- רוח: באמת אחד, בשר אחד, נחשבים לאחד
- נשיקין חיבור כפול; היסודות בכיוון אחד
- מן הזכר לנקבה רק בזיווג היסוד
- נתינה הדדית בנשיקין
- לזיווג צריכים שני הפרצופים להיות שלמים
- ההסתר מראה חסרונות, והגילוי מתקן
- שתי דרכים לתיקון: האדם או הרצון העליון
- תיקון החסרונות בזה אחר זה
- המוחין נחוצים לזיווג
- הפרצופים העליונים מעטרים את זעיר אנפין
- עבודת התחתונים מגיעה ישירות לזעיר אנפין
- נוקבא צריכה לכלול את כל ענפיה
- ההכנה קובעת את מעלת הזיווג
- ישראל ורחל: הזכר והנקבה העיקריים
- יעקב ולאה: ענפים
- בזמן שבית המקדש קיים: הכנה גבוהה יותר
מושגים שהוא מפתח
- נוקבא
- זעיר אנפין
- מצב פנים בפנים מן החזה ולמטה
- מצב פנים בפנים מן החזה ולמעלה
- פרצוף
- חסד
- גבורה
- אבא ואמא
- בחירת האדם נותנת את השליטה
- מעשי האדם מעלים את הבריאה
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
- נוקבא נתקנת על ידי זעיר אנפין
- שני מיני תיקונים: של בנין ושל זכות
- שלושת מצבי הנוקבא
- נסירה
- הארת פנים
- מ״ה מאבא מחדש את חסדי זעיר אנפין
- מחזור הבריאה
- הבריאה
- תיקון הרשימו
- הקו
מהלכים שהוא מקדם
- זיווג נכנס כאן לראשונה. הקל״ח רמז ל*זיווג* לאורך כל היחידה (הערת השוליים של פתח 134 ¶7 על זיווגי ז״א ונוקבא; פתח 135 ¶20: ואז הוא מקבל את הכוח להמתיק ולתקן גם את הנוקבא בזיווג); פתח 136 מגדיר אותו עתה. הזיווג הוא החיבור השלם של כל איברי ז״א עם כל איברי הנוקבא (¶5), והוא סוד הייחוד העליון, המחזיר את החסד והדין לשורש אחד (¶5).
- זיווג פנימי: נשיקין נכנס כאן לראשונה. זיווג הנשיקין הוא הפנימי, הרוח, המתייחד ממש ב*חיבור כפול* (כל אחד בחברו). העוגן שבכתוב: מלכים ב ד, לד, וישם פיו על פיו.
- זיווג חיצון: היסודות נכנס כאן לראשונה. זיווג היסודות הוא החיצון, הבשר, המתחבר ככל האפשר, אבל רק נחשב כאחד. הנתינה בכיוון אחד (זכר ← נקבה). העוגן שבכתוב: בראשית ב, כד, והיו לבשר אחד.
- שליטת היחוד נכנס כאן לראשונה. סוד הזיווג תלוי בשליטת הייחוד (¶2, ¶5). הזיווג הוא הגילוי הפועל של הייחוד העליון בתצורת ז״א והנוקבא.
- המוחין נחוצים לזיווג המוחין נדונו לאורך הפתחים הקודמים. פתח 136 מפרט את תפקידם בזיווג: המוחין של ז״א צריכים להיות שלמים, משום שז״א הוא המנהיג ונותן השפע, והמוחין הם כוח ההנהגה וההשפעה (¶13). הזיווג מניח מוחין שלמים בז״א.
- שתי דרכים לתיקון: האדם או הרצון העליון נכנס כאן לראשונה. דבר זה יכול להיעשות או על ידי השתדלות הבריות התחתונות, או, אם לא יצליחו, על ידי הרצון העליון (¶12). העולם מבטיח את התיקון: מעשה האדם הוא המנגנון הראשי, אבל הרצון העליון הוא הדרך החלופית.
- הפרצופים העליונים מעטרים את זעיר אנפין פתח 134 ¶7 ציין את ז״א כפועל של תיקון הנוקבא. פתח 135 ¶14 ציין את אבא ואמא כמתקנים שמעל המתקן של ז״א. פתח 136 ¶14 מכליל את השרשרת כלפי מעלה: עבודת הבריות התחתונות מגיעה רק עד ז״א, אבל השפעותיה מגיעות אל הפרצופים העליונים, אבא, אמא ואריך אנפין, משום שהם מתקנים את ז״א ומעטירים אותו במוחין, כדי להשלים את תפקידו בהשפעת השפע.
- בחירת האדם נותנת את השליטה פתח 134 ¶6 ציין את הצורה החיובית (המעשים מכיילים את המצבים); פתח 135 ¶17 ציין את הצורה השלילית (החטאים מחזירים לאחור). פתח 136 ¶12 מציין את הצורה המוגבלת: גם אם בני האדם ייכשלו, הרצון העליון מתקן את החסרונות. מעשה האדם הוא ראשי, אבל אינו הערובה האחרונה. המחויבות התכליתית של העולם (פתח 4) נעשית עתה פועלת.
- פתח 134: פתיחת חלק תיקון הנוקבא הורחב. פתח 136 הוא הפתח השלישי ביחידה. דפוס היחידה: פתח 134 מציין את המבנה; פתח 135 פותח את המצב התחתון ומציין את הנסירה; פתח 136 מגדיר את הזיווג שהנסירה מאפשרת; ופתחים 137–138 יפתחו וישלימו.
- תיקון הרשימו פתחים קודמים (פתח 30 מובא במפורש ב־¶6) ציינו את תיקון הרשימו: הקו השולט ברשימו ומתקן אותו. פתח 136 ¶6 מחיל תורה מוקדמת זו על התדבקות הכלים בזיווג: אותו מנגנון של תיקון הרשימו הוא מה שעושה את כלי ז״א והנוקבא ראויים להתדבק בזיווג. הרע ה*מפריד בין המקבל לנותן* (¶7) הוא מה שהקו מסיר.