שער 135 מתוך 138 · תיקון הנוקבא

אחור באחור, והנסירה כדי לבוא פנים בפנים

תפקידו בספר

הפתח השני ביחידת תיקון הנוקבא (פתחים 134–138). פתח 134 ציין את שלושת מצבי הנוקבא (אחור באחור, פנים בפנים מן החזה ולמטה, פנים בפנים מן החזה ולמעלה) ואת שני סוגי התיקונים (מבניים ותלויים בזכות). פתח 135 מתמקד במצב התחתון, אחור באחור, וקובע שלוש תורות. ראשית (¶5–¶12): מכניקת הפעולה של מצב אחור באחור. המצב הוא התלהטות של שני סוגי גבורות, דיני הזכר (בז״א) ודיני הנקבה (בנוקבא), בלי שיתוף פעולה של פנים בפנים. האורות מתלהטים ומתדבקים אלה באלה, אבל באופן לא מדורג ו*לא מתואם* (כשני אנשים המדברים בבת אחת, ¶7). הסדר המדורג המיועד, חסד לבדו מצד אחד, דין לבדו מצד אחר, ואחר כך איזון, מדוכא; השפע עדיין יורד (שבלעדיו לא היה העולם יכול להתקיים), אבל רק כ*גל של דין קשה*, ולא כ*הארת פנים*. שנית (¶13–¶17): הנסירה (ההפרדה). אבא ואמא צריכים להשלים את תיקון השורש הזה. הפעולה מחלקת את הכוחות כראוי: כל הגבורות מונחות לנוקבא בלבד (שהנהגתה דין); וחסדים חדשים ניתנים לז״א, ואף לאחוריו, המתקבלים דרך מ״ה מאבא (מן הימין, בחינת הזכר). הנסירה היא ציר הפעולה שבין אחור באחור לפנים בפנים: לא אירוע בזמן במובן הרגיל, אלא הבנייה המבנית מחדש, שבה ז״א מקבל את אופיו הזכרי הראוי. שלישית (¶15–¶16): הקריאה מצד הגאולה. ז״א והנוקבא היו מחוברים בתחילה משום ש*חסדיו של ז״א עדיין לא נתקנו די הצורך*; כוחו תש כנקבה (תש כחו כנקבה, ברכות לב ע״א על דברים לב, יח, צור ילדך תשי). השורש העמוק: אפילו ז״א נטוע באמא, בנוי מן המלכים הקדמונים, ששורשם הוא הגבורות הנקביות של אמא (פתח 52), כפי שרומז הפסוק הכל היה מן העפר (קהלת ג, כ). לכן עוון בני האדם מחזיר את הבריאה אל השורש הזה: ז״א המתוקן חוזר להיות ז״א שאינו מתוקן; הנוקבא המתוקנת חוזרת להיות נוקבא שאינה מתוקנת. הפתח קובע את הארת הפנים (הארת פנים) כשם הטכני של המצב שאחרי הנסירה (¶18), ומפנה קדימה אל הזיווג (זיווג, ¶20) כפעולה שבה ז״א ממתיק ומתקן את הנוקבא: נושאם של הפתחים הבאים.

מושגים שהוא מציג

• נסירה
• אחור באחור כהתעוררות הגבורות
• דינים דדכורא ודינים דנוקבא
• הנהגת דין קשה באחור באחור
• משל שתי שלהבות מבריקות
• השפע באחור באחור הוא דין בלבד
• אדם וחוה אחור באחור: אב הטיפוס
• אבא ואמא מתקנים את זעיר אנפין אחרי אחור באחור
• מ״ה מאבא מחדש את חסדי זעיר אנפין
• אחוריים של זעיר אנפין נעשים חסדים אחרי הנסירה
• כל הגבורות נשארות לנוקבא אחרי הנסירה
• "תשש כוחו כנקבה"
• זעיר אנפין נשרש באמא דרך המלכים הקדמונים
• "הכל היה מן העפר" (קהלת)
• חטאי בני האדם מחזירים את הבריאה לשורש אחור באחור
• הארת פנים
• זיווג רק אחרי הנסירה ובהכנה שלמה

מושגים שהוא מפתח

• נוקבא
• זעיר אנפין
• מצב אחור באחור
• מצב פנים בפנים מן החזה ולמטה
• מצב פנים בפנים מן החזה ולמעלה
• פרצוף
• גבורה
• חסד
• אבא ואמא
• בחירת האדם נותנת את השליטה
• מעשי האדם מעלים את הבריאה
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• נוקבא נתקנת על ידי זעיר אנפין
• שני מיני תיקונים: של בנין ושל זכות
• שלושת מצבי הנוקבא
• מחזור הבריאה
• הבריאה

מהלכים שהוא מקדם

• מצב אחור באחור פתח 134 ¶8 ציין את מצב אחור באחור כתצורה התחתונה של הנוקבא. פתח 135 פותח את המצב ומראה את המכניקה הפנימית שלו: זוהי התלהטות של גבורות, דיני הזכר ודיני הנקבה המתעוררים בבת אחת אבל בלי תיאום, המולידה הנהגה של דין קשה, שבה השפע עדיין יורד, אבל רק באופן של התלהטות, בלי הארת פנים. המהלך עובר מ*תצורה* (פתח 134) אל פיזיקת הפעולה (פתח 135).
• נסירה נכנס כאן לראשונה. הנסירה היא הבנייה המבנית מחדש של ז״א בידי אבא ואמא: חלוקת כל הגבורות לנוקבא, ומתן חסדים חדשים לז״א (ואף חסדים לאחוריו) המתקבלים דרך מ״ה מאבא. היא ציר הפעולה שבין אחור באחור לפנים בפנים. בלי הנסירה, ז״א והנוקבא נשארים סגורים בגבורותיהם המשותפות; ועמה, ז״א נעשה זכר באמת ויכול להזדווג עם הנוקבא.
• זעיר אנפין פתח 134 ציין את ז״א כ*פועל* של כל תיקון הנוקבא. פתח 135 מבסס את התפקיד הזה: זכריותו של ז״א אינה טבועה בו, אלא נקנית על ידי הנסירה. בתחילה כוחו של ז״א תש כנקבה, משום שאף שהוא הזכר, הוא בנוי מ*גבורות אמא דרך המלכים הקדמונים (פתח 52); חסדיו *עדיין לא נתקנו. הנסירה היא מה ש*מאפשר לז״א לפעול כז״א*. המהלך מעביר את ז״א מ*פועל מכוח מקומו* (פתח 134) ל*פועל מכוח אופי שנקנה* (פתח 135).
• נוקבא פתח 134 ציין את הנוקבא כ*שורש הבריות התחתונות*. פתח 135 מפרט את תוכן אופייה אחרי הנסירה: כל הגבורות מונחות לה בלבד, ובכלל זה האחוריים המקוריים של ז״א (¶14), ו*לכן* הנהגתה דין. המהלך מבהיר שאופי הדין של הנוקבא אינו שרירותי, אלא הוא השארית של חלוקת הנסירה: היא מקבלת את מה שז״א משאיר אחריו.
• בחירת האדם נותנת את השליטה פתח 134 ¶5–6 ציין את הצורה החיובית: מעשי האדם מכיילים איזה מצב שולט. פתח 135 ¶16 מציין את הצורה השלילית: עוון בני האדם מחזיר את הבריאה אל השורש הזה של אחור באחור. ז״א והנוקבא נשארים שניהם נטועים בבחינה הנקבית הזאת; כוחו של ז״א תש כנקבה; והנסירה מתבטלת. המהלך משלים את הקושיה של פתח 1 ¶8 (הבחירה החופשית נראית כמגבילה אותו) בפירוט של פעולה: חירות האדם יכולה לגרום לנסיגת מצבו המתוקן של ז״א.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתחים 110–115 ציינו את סדר ההנהגה של ז״א והנוקבא. פתח 134 ציין את שלושת מצביו. פתח 135 מציין את הפיזיקה של המצב התחתון ואת הנסירה המוציאה ממנו. התנועה הפנימית של סדר ההנהגה, כיצד ז״א והנוקבא מוצבים כפרצופים בכל מצב, נקבעת עתה.
• אבא ואמא ההבחנה של פתח 134 בין תיקון מבני לתיקון התלוי בזכות לא ציינה מי מבצע את התיקון כשז״א עצמו אינו מתוקן. פתח 135 ¶13, ¶17 מציין את אבא ואמא: הם משלימים את תיקון השורש הזה; ז״א מקבל מ״ה מאבא. או״א נקבעים עתה כ*מתקנים שמעל המתקן*, שפעולתם מאפשרת את תיקון הנוקבא בידי ז״א.
• פתח 134: פתיחת חלק תיקון הנוקבא הורחב. פתח 135 הוא הפתח השני ביחידה (פתחים 134–138). דפוס היחידה נראה עתה: פתח 134 מציין את שלושת המצבים; פתח 135 פותח את התחתון שבהם; והפתחים הבאים יפתחו את המצבים הגבוהים יותר ואת הזיווגים.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)