שער 134 מתוך 138 · תיקון הנוקבא

זעיר אנפין מתקן את הנוקבא כדי לאפשר את עבודת הבריות התחתונות.

בשורה אחת

ז״א מתקן את הנוקבא, כדי לאפשר את עבודת הבריות התחתונות. זהו העוגן המבני והתכליתי של יחידת הסיום בת חמשת הפתחים.

תפקידו בספר

פותח את תת־החטיבה תיקון הנוקבא (פתחים 134–138), שהיא יחידת הסיום בת חמשת הפתחים של הקל״ח. תת־החטיבה המוסגרת של העלייה והירידה (פתחים 131–133) עסקה בתנועות שאינן תלויות במעשים: הגדלות והעליות של ז״א, המתקדמות בלי מעשה האדם. פתח 134 חוזר לרצף הנוקבא (שנקטע בפתח 130), ומגלה שמצביה של הנוקבא כן תלויים במעשי האדם. נקבעות שלוש תורות. ראשית (¶4, ¶6): כל תיקון הנוקבא ובניינה באים על ידי זעיר אנפין. ז״א הוא הפועל של כל תיקון הנוקבא. שנית (¶4): כל עבודת האדם קשורה בתיקון הנוקבא, שהיא שורש הבריות התחתונות עצמו. תכלית כל עבודת האדם היא לתקן את הנוקבא, כדי שהברכה תוכל לבוא דרכה אל הבריות התחתונות בשפע רב. הפתח מבסס אפוא את כיוון הגאולה של מעשה האדם: בני האדם מתקנים את הנוקבא, והנוקבא משפיעה ברכה לבריות התחתונות. שלישית (¶5, ¶7–9): יש שלושה מצבים בנויים מראש של הנוקבא ביחס לז״א: אחור באחור; פנים בפנים, מן החזה ולמטה; פנים בפנים, מן החזה ולמעלה. הנוקבא עולה ויורדת בין המצבים הללו לפי מעשי הבריות התחתונות. מבנה שלושת המצבים הסגור הוא צורת הפעולה של תנועה עליונה המונעת על ידי מעשי האדם. הערת השוליים של ¶6 מציינת הבחנה מבנית מכרעת: יש שני סוגי תיקונים: (1) תיקונים מבניים, שבהם ז״א מכין מראש את הנוקבא בשלוש דרכי הקבלה (הם מותקנים מראש, לפני כל מעשה אדם); (2) תיקונים התלויים בזכות, הנמשכים מז״א כתוצאה מעבודת האדם ובזכותה. הפתח מביא את אבות ג, יט (¶5), הכל לפי רוב המעשה, כעיקרון הפועל. ¶8 מציין את טענת הסיום: אף על פי ריבוי המעשים העצום, כולם נכנסים תחת מספר סגור של סוגים, שהמחשבה העליונה הכינה מראש כדי שיספיקו לכל מה שעתיד להיות. הרווח העיוני: חירות האדם היא ממשית (המעשים קובעים איזה מצב שולט), אבל התוצאות האפשריות שלה מתוכננות מראש (שלושה סוגים, שהמחשבה העליונה כיילה מראש).

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)