שער 134 מתוך 138 · תיקון הנוקבא
זעיר אנפין מתקן את הנוקבא כדי לאפשר את עבודת הבריות התחתונות.
בשורה אחת
ז״א מתקן את הנוקבא, כדי לאפשר את עבודת הבריות התחתונות. זהו העוגן המבני והתכליתי של יחידת הסיום בת חמשת הפתחים.
תפקידו בספר
פותח את תת־החטיבה תיקון הנוקבא (פתחים 134–138), שהיא יחידת הסיום בת חמשת הפתחים של הקל״ח. תת־החטיבה המוסגרת של העלייה והירידה (פתחים 131–133) עסקה בתנועות שאינן תלויות במעשים: הגדלות והעליות של ז״א, המתקדמות בלי מעשה האדם. פתח 134 חוזר לרצף הנוקבא (שנקטע בפתח 130), ומגלה שמצביה של הנוקבא כן תלויים במעשי האדם. נקבעות שלוש תורות. ראשית (¶4, ¶6): כל תיקון הנוקבא ובניינה באים על ידי זעיר אנפין. ז״א הוא הפועל של כל תיקון הנוקבא. שנית (¶4): כל עבודת האדם קשורה בתיקון הנוקבא, שהיא שורש הבריות התחתונות עצמו. תכלית כל עבודת האדם היא לתקן את הנוקבא, כדי שהברכה תוכל לבוא דרכה אל הבריות התחתונות בשפע רב. הפתח מבסס אפוא את כיוון הגאולה של מעשה האדם: בני האדם מתקנים את הנוקבא, והנוקבא משפיעה ברכה לבריות התחתונות. שלישית (¶5, ¶7–9): יש שלושה מצבים בנויים מראש של הנוקבא ביחס לז״א: אחור באחור; פנים בפנים, מן החזה ולמטה; פנים בפנים, מן החזה ולמעלה. הנוקבא עולה ויורדת בין המצבים הללו לפי מעשי הבריות התחתונות. מבנה שלושת המצבים הסגור הוא צורת הפעולה של תנועה עליונה המונעת על ידי מעשי האדם. הערת השוליים של ¶6 מציינת הבחנה מבנית מכרעת: יש שני סוגי תיקונים: (1) תיקונים מבניים, שבהם ז״א מכין מראש את הנוקבא בשלוש דרכי הקבלה (הם מותקנים מראש, לפני כל מעשה אדם); (2) תיקונים התלויים בזכות, הנמשכים מז״א כתוצאה מעבודת האדם ובזכותה. הפתח מביא את אבות ג, יט (¶5), הכל לפי רוב המעשה, כעיקרון הפועל. ¶8 מציין את טענת הסיום: אף על פי ריבוי המעשים העצום, כולם נכנסים תחת מספר סגור של סוגים, שהמחשבה העליונה הכינה מראש כדי שיספיקו לכל מה שעתיד להיות. הרווח העיוני: חירות האדם היא ממשית (המעשים קובעים איזה מצב שולט), אבל התוצאות האפשריות שלה מתוכננות מראש (שלושה סוגים, שהמחשבה העליונה כיילה מראש).
מושגים שהוא מציג
- פתיחת חלק תיקון הנוקבא
- נוקבא נתקנת על ידי זעיר אנפין
- נוקבא שורש התחתונים
- עבודת האדם היא תיקון הנוקבא
- עיקרון רוב המעשים הטובים
- שני מיני תיקונים: של בנין ושל זכות
- שלושת מצבי הנוקבא
- מצב אחור באחור
- מצב פנים בפנים מן החזה ולמטה
- מצב פנים בפנים מן החזה ולמעלה
- הברכה שופעת דרך נוקבא אל התחתונים
- בחינות מוגבלות שהכינה המחשבה העליונה כנגד המעשים
- פתח 134: פתיחת חלק תיקון הנוקבא
מושגים שהוא מפתח
- נוקבא
- זעיר אנפין
- פרצוף
- בחירת האדם נותנת את השליטה
- בחירה חופשית
- מעשי האדם מעלים את הבריאה
- הדרגה
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
- עליית שבת ויום טוב
- מחזור העלייה והירידה
- מחזור הבריאה
- הבריאה
מהלכים שהוא מקדם
- נוקבא פתח 130 ציין את בניין הנוקבא (אחוריו של ז״א נעשים פני הנוקבא וכו׳). פתח 134 ¶5, ¶6 מבסס את כיוון הגאולה: הנוקבא היא שורש הבריות התחתונות עצמו; כל עבודת האדם קשורה בתיקונה. המהלך עובר מ*מבנה* הנוקבא (פתח 130) אל תפקיד הפעולה שלה (פתח 134): היא נקודת המפגש שדרכה עבודת האדם מגיעה אל הסדר העליון, ודרכה הברכה העליונה מגיעה אל הבריות התחתונות.
- בחירת האדם נותנת את השליטה פתח 1 ¶8 ציין את הקושיה הבסיסית (הבחירה החופשית נראית כמגבילה את רצונו); פתח 2 השיב עליה; פתח 131 ¶4 ציין את הצורה החיובית (עבודת בני האדם היא לרומם את הבריאה). פתח 134 ¶5–6 מפעיל את התורה: מעשי האדם קובעים באיזה משלושת המצבים הבנויים מראש נמצאת הנוקבא. הבחירה החופשית אינה אפוא רשות בלבד, אלא כוח פועל בעולמות העליונים: המנגנון עצמו שבו הנוקבא נתקנת והברכה זורמת לבריות התחתונות.
- הדרגה פתח 127 ציין את ההדרגה בהתלבשות הצלם; פתח 131 ¶8 הרחיב אותה אל הזמן; פתח 132 ¶25 הכליל אותה כחוק המבנה הכללי. פתח 134 ¶6 מחיל את ההדרגה על תיקון הנוקבא: הכול נעשה בהדרגה, וגם התיקונים של הנוקבא, המכינים אותה לקבל את השפע כראוי, הולכים לפי עקרון המידה וההדרגה. ההדרגה נקבעת עתה גם לתנועות המונעות על ידי מעשי האדם, ולא רק לתנועות המונעות על ידי הזמן העליון.
- עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתחים 110–115 ציינו את סדר ההנהגה של ז״א והנוקבא. פתח 134 ¶5–9 מציין את מנגנון הפעולה של סדר זה: ז״א מתקן את הנוקבא; הנוקבא מעבירה ברכה לבריות התחתונות; ומעשי האדם מכיילים את התצורה. פרוטוקול הפעולה של סדר ההנהגה, ז״א ← נוקבא ← בריות תחתונות, ובני האדם כגורם המכייל, נקבע עתה.
- עליית שבת ויום טוב פתח 131 ¶10 ציין את השבת כזמן עלייה; פתח 132 ¶26 מיקם את התוספת; פתח 133 ¶7 ציין את רגע התפילה המדויק (תפילת שחרית של שבת). פתח 134 ¶8 רומז למבנה העמוק יותר: זמני העלייה עצמם מתאפשרים בזכות תצורת ז״א והנוקבא שמעשי האדם מכיילים, ומתעצמים דרכה. השבת כעלייה ומעשי האדם ככיול הם מנגנונים משלימים באותו מבנה של הנהגה.
- פתח 134: פתיחת חלק תיקון הנוקבא תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה: פותח את יחידת הסיום בת חמשת הפתחים (פתחים 134–138) על תיקון הנוקבא, מציין את ז״א כפועל של כל תיקון הנוקבא, מציין את עבודת האדם כמנגנון המכייל, מציין את שלושת המצבים הבנויים מראש (אחור באחור / פנים בפנים מן החזה ולמטה / פנים בפנים מן החזה ולמעלה), ומציין את שני סוגי התיקונים (מבניים ותלויים בזכות).