שער 117 מתוך 138 · זעיר ונוקבא: עקרונות כלליים

כניסתם של אבא ואמא בזעיר אנפין מולידה פרצופים נוספים: יעקב ולאה והאלכסונות

תפקידו בספר

הפתח השלישי ביחידה זעיר ונוקבא: עקרונות כלליים (פתחים 115–118). פתח 115 קבע את טענות היסוד של היחידה (זו״ן הם השורש של כל הבריות; בזו״ן פועל עיקר סדר ההנהגה; התיקונים של זו״ן מותאמים להנהגת העולם). פתח 116 הציב את המבנה העליון הפנימי של ז״א: גוף (ו״ק) + מוחין (חב״ד, צורת ההרכבה של או״א) + כתר (מא״א): שלוש שכבות ושני ערוצים של מקור עליון. פתח 117 מוסיף עתה את התוצרים של הרכבת או״א בז״א, מה ההרכבה מולידה מעבר למוחין עצמם. נזכרים שני תוצרים נפרדים. (א) הארות מז״א עצמו. משמתיישבים המוחין בז״א, יוצאות ממנו הארות לכל צד. במקום שיש מקבל (רחל, לאה, יעקב), ההארה נבלעת במקבל כ*אור ישר*. במקום שאין מקבל, ההארה מאירה לבדה ויוצרת את מה שהקל״ח קורא המטות ושאר האלכסונות: פרצופים נוספים שאינם בקו הפעולה הראשי, אבל כן תורמים תולדות צדדיות להנהגה. (ב) אחורי או״א, שנפלו ונתקנו. כש*נשברו הכלים* בעולם הנקודים (פתחים 50–51), ירדו האחוריים של או״א למקום זו״ן. בתיקון נתקנים האחוריים שנפלו לפרצופים: על ידי יסוד אמא (אחורי אמא) ← לאה; על ידי יסוד אבא ← יעקב. אלה פרצופים שלמים, ולא הארות בלבד. הם משלימים את זו״ן לזיווג: הזיווג העיקרי הוא ז״א + רחל (הנוקבא העיקרית של ז״א); אך יש גם ז״א + לאה, יעקב + לאה ו*יעקב + רחל*. לפעמים שניהם, יעקב ולאה, משלימים (כמו בזיווג יעקב + לאה); ולפעמים רק אחד מהם (כמו ב*ישראל = ז״א + לאה*, או יעקב + רחל). המנגנון שביסוד הדבר (¶12): האור של ז״א או של הנוקבא מאיר דרך יעקב או לאה, ולכן יעקב ולאה נעשים בחינות פועלות של זו״ן; הם באים במקום זו״ן כשההארה של זו״ן עצמם עוברת דרכם. פתח 117 הוא אפוא פתח תוצרי ההרכבה ביחידת זו״ן: הוא מראה ללומד מה יוצא מהרכבת או״א בז״א נוסף על המוחין עצמם, ומציג את מבנה הפעולה של יעקב ולאה, שיתר הספר ישתמש בו בדיונים על הזיווג. הפתח מביא את עץ חיים, שער הארת המוחין פרקים 1–2, ואת כללות האילן 7:4 לתורת המטות והאלכסונות.

מושגים שהוא מציג

• הארות מהרכבת המוחין בזעיר אנפין
• ההבדל בין אורות עצמיים לאורות ההרכבה
• פרצופים נוספים הנולדים מן ההרכבה
• המקלות והאלכסונים של זעיר אנפין
• ההארות נבלעות במקבלים או מאירות לבדן
• אחוריים של אבא ואמא נפלו ונתקנו כיעקב ולאה
• פרצוף יעקב מיסוד אבא
• פרצוף לאה מיסוד אמא: אחוריים
• רחל: הנוקבא העיקרית
• זיווגי זעיר אנפין עם רחל, לאה ויעקב
• יעקב ולאה משלימים את זעיר אנפין ונוקבא לזיווג
• פתח 117: ההרכבה מולידה את האלכסונים ואת יעקב ולאה

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• נוקבא
• אבא
• אמא
• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• מוחין דזעיר אנפין כצורת הרכבת אבא ואמא
• אבא ואמא מורכבים בזעיר אנפין
• חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין
• שבירת הכלים
• תיקון
• עולם הנקודים
• מחזור הבריאה
• התלבשות
• השתלשלות
• פרצוף
• הספירות
• זכר ונקבה בפרצוף: שני הקטבים
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• תיקונים המתאימים להנהגת העולם
• בחינות זו״ן כנגד האדם שלמטה
• מוחין דקטנות
• מוחין דגדלות

מהלכים שהוא מקדם

• זעיר אנפין ז״א מוצב כעת כמקור מאיר בפני עצמו. פתח 116 ¶5 הציב את גופו של ז״א כו״ק; פתח 116 ¶6–11 הציב את המוחין כהרכבת או״א. עתה מוסיף פתח 117 ¶5–6: משמתיישבים המוחין בז״א, ז״א מאיר: אורות ישרים הולכים אל רחל, לאה ויעקב; וההארות שאינן מגיעות אל מקבל יוצרות את המטות והאלכסונות. ז״א אינו אפוא רק מקבל מאו״א ו*מעביר* לעולם שלמטה; הוא מוליד מבנה נוסף (יעקב, לאה, האלכסונות) כתוצאה מנוכחותם של או״א בו.
• נוקבא הנוקבא מתחלקת כאן מבחינת פעולתה. הפתח מכניס את התורה ש*רחל* היא הנוקבא העיקרית של ז״א (בת הזוג הנקבית העיקרית שלו לזיווג), וש*לאה* היא פרצוף אחר, שנוצר מאחורי אמא, ה*משלים* את תפקיד הנוקבא. פתח 114 ¶11 הציב את הנוקבא מתחת לטבורו של ז״א; פתח 117 מוסיף עתה: יש שני פרצופים בבחינת נוקבא (רחל ולאה), והם משתתפים ב*זיווגים שונים* עם ז״א ועם יעקב.
• אבא אבא מוצב כאן כ*מקורו העליון* של יעקב (¶8: מאור יסוד אבא נעשה יעקב). יחידת פתחים 110–114 קבעה את תפקידו של אבא כשורש הזכרי של הרכבת או״א בז״א; פתח 117 מוסיף ש*יסוד אבא* הוא המקור המסוים של פרצוף יעקב, פרצוף זכרי נגזר המשלים את ז״א בזיווג.
• אמא אמא מוצבת כאן כ*מקורה העליון* של לאה (¶8: מאור יסוד אמא שבז״א, אחורי אמא נעשים לאה). יחידת פתחים 110–114 קבעה את תפקידה של אמא כבת הזוג הנקבית וכמי שמספקת את המוחין בהבחנה ובפירוט; פתח 117 מוסיף ש*יסוד אמא* הוא המקור המסוים של פרצוף לאה, פרצוף נקבי נגזר המשלים את הנוקבא.
• מוחין מערך בניית המוחין מוצב כעת מבחינת תכליתו. פתח 116 ¶5–7 הציב את המוחין כ*צורת ההרכבה של או״א*. פתח 117 מוסיף: התיישבות המוחין בז״א היא עצמה אירוע מוליד: משהתיישבו, המוחין מאירים; ההארות שמוצאות מקבלים נבלעות בהם ופועלות דרכם (רחל, לאה, יעקב); וההארות שאינן מוצאות מקבלים יוצרות פרצופים משלהן (מטות ואלכסונות). המוחין אינם אפוא רק האור הפנימי של ז״א (פתח 116 ¶6); הם מולידים בפועל.
• שבירת הכלים תורת שבירת הכלים מוצבת כעת כרקע ההיסטורי של הפרצופים יעקב ולאה. ¶8 אומר זאת במפורש: אחורי אבא ואמא ירדו כשנשברו הכלים. תורת שבירת הכלים שבפתחים 50–51 מוצבת כאן כ*מקורם* של האחוריים שנפלו של או״א; ופתח 117 ¶8 מתאר את התיקון ש*מתקן* את האחוריים שנפלו כפרצופים יעקב ולאה.
• תיקון תורת התיקון מוצבת כעת ברמה שבה אחוריים שנפלו נעשים פרצופים חדשים. התיקון אינו רק השבה של מה שהיה; הוא שינוי צורה: האחוריים שנפלו נעשים דבר חדש (יעקב ולאה), שלא היה קיים ככזה לפני השבירה. זהו היגיון התיקון שעל ידי שינוי צורה: מה שנפל לא חזר למקומו הקודם, אלא נעשה פרצוף חדש בעל תפקיד משלו.
• עולם הנקודים תורת עולם הנקודים (פתחים 50–51) מוצבת כעת כמסגרת ההיסטורית של השבירה שהולידה את האחוריים שנפלו. ההזכרה ב־¶8 של כשנשברו הכלים מכוונת לאירוע עולם הנקודים שבפתחים 50–51.
• מחזור הבריאה המחזור מוצב כעת כמחייב כמה אופני זיווג. ¶9–11, ז״א + רחל, ז״א + לאה, יעקב + לאה, יעקב + רחל, מונים את אופני הזיווג שהמחזור משתמש בהם בזמנים שונים. הגיוון בפעולת המחזור, לפעמים שניהם משלימים, ולפעמים אחד, נאמר כאן כעיקרון כללי; העיתוי המסוים נדון בפתחים מאוחרים יותר.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 ¶6 הציב את עיקר סדר ההנהגה בזו״ן. פתח 116 הוסיף את המנגנון העליון הפנימי. עתה מוסיף פתח 117: סדר ההנהגה עובר בעיקר דרך זו״ן (ויעקב ולאה כמשלימים שלהם); האלכסונות טפלים (¶7), אך תורמים תולדות צדדיות להנהגה. מפת הפעולה של הסדר היא אפוא: הקו הראשי = ז״א, רחל, יעקב, לאה; הטפלים = המטות והאלכסונות.
• פתח 117: ההרכבה מולידה את האלכסונים ואת יעקב ולאה תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 117 מבאר מה מולידה הרכבת המוחין מעבר למוחין עצמם: מז״א, הארות (ישירות אל המקבלים, או לבדן כמטות ואלכסונות); ומאחורי או״א שנפלו, את יעקב ולאה, המשלימים את זו״ן לזיווג. הפתח מעמיד את מבנה הפעולה של יעקב ולאה לשאר הספר.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)