שער 104 מתוך 138 · תיקוני אריך אנפין

כל סדר ההנהגה תלוי בתלת רישין – שורש החסד, הדין והרחמים – וברישא דלא אתידע – שורש המקבל.

תפקידו בספר

הפרק הרביעי בחטיבה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109). פתח 101 נתן את הכלל של הראש; פתח 102 הכריז על שבעת התיקונים (אחד בגולגלתא, ששה בפנים, בדרך גולגלתא ומוחא שלפי עצמו של א״א); פתח 103 פיצל את השבעה ל*המתקה רגילה* ול*העברה של מצח הרצון*. פתח 104 פונה עתה, בדיוק כפי שפתח 102 ¶6 הקדים, מן הדרך שלפי עצמו של א״א אל הדרך המוציאה את ז״א: תלת רישין של א״א. הפרק קובע שלוש טענות בשכבות. (א) כל סדר ההנהגה הוא שכר ועונש, התלוי בחסד, דין ורחמים (חד״ר) ובמקבל. המשפט אינו רק דין לבד, אלא חד״ר יחד, לעשות לפי הנראה לעיני הדיין (¶5). המקבל הוא הנוקבא, שורש התחתונים (פתח 58 מובא במפורש): לפי מה שהם מוכנים - כך היא מזדמנת לקבל. (ב) תלת רישין שבא״א הם שורש חד״ר, דרך ההנהגה של ז״א. תלת רישין של א״א, כתרא, אוירא (המלביש את דעת דעתיק, פתח 99), מוחא, הם כנגד חסד, דין, רחמים בהתאמה (השווה פתח 95). דרך גולגלתא ומוחא של פתח 102 היא הסידור שלפי עצמו של א״א; תלת רישין של פתח 104 הם הסידור המוציא את ז״א. (ג) רישא דלא אתידע (רדל״א), שמעל תלת רישין, הוא שורש המקבל: השכינה. זוהי הטענה המבנית רבת-התוצאות ביותר בפרק. מעל חד״ר (ששורשו תלת רישין) עומד רישא דלא אתידע (הרדל״א, המדרגה הנעלמת שבמעלה עתיק שפותחה בפתחים 85–89), ו*תפקידו* להיות שורש המקבל, השכינה (קל״ח קורא לה גם מלכות דאצילות). המשל לקוח מ*משלי יב, ד*: אשת חיל עטרת בעלה: המקבל, העומד במקומו מתחת לתשע המידות, מושרש מעליהן ברדל״א. העיקרון של קל״ח: השכינה היא תחילת המחשבה, והמידות לא נמשכו אלא בעבורה על ידי עמודי חד״ר, ולכן כל ההתעוררות ממנה (¶9), ו*כל התיקון תלוי בה*. הפרק מבסס אפוא את כל סדר ההנהגה על המקבל: כל תכלית הבריאה היא לתת שכר למקבלים; המקבל הוא לכן תחילת המחשבה; המידות נבראו בעבורה. הקריאה המבנית: חג״ת הם שורש ספירות המשפט; חב״ד מוסיפים לשפע; נה״י מעבירים אותו, הכל בשביל השכינה. הפרק דחוס (9 פסקאות) ומכריע: הוא קושר את יחידת תיקוני א״א אל כל תכלית הבריאה (מחזור השכר, פתח 3) ואל התורה של השכינה כתחילת המחשבה (האדרא; תיקוני הזוהר; הזרם המרכזי של תורת האר״י ושל קל״ח).

מושגים שהוא מציג

• תלת רישין דאריך אנפין
• חד״ר, חסד דין רחמים: שורש זעיר אנפין
• רישא דלא אתידע: שורש המקבל, השכינה
• המקבל, הנוקבא, שורש התחתונים
• השכינה: ראשונה במחשבה, אחרונה במעשה
• השכינה: אבן שנזרקה עד אין סוף
• חג״ת: שורש ספירות המשפט
• חו״ב מוסיפים לשפע
• נה״י מעבירים את השפע
• התעוררות מן השכינה
• כל התיקון תלוי בשכינה
• "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב, ד)
• פתח 104: תלת רישין ורדל״א

מושגים שהוא מפתח

• אריך אנפין
• עתיק יומין
• זעיר אנפין
• נוקבא
• כתר
• חכמה
• בינה
• הדעת
• חסד
• גבורה
• תפארת
• נצח
• הוד
• יסוד
• מלכות
• הספירות
• פרצוף
• התלבשות
• רישא דלא אתידע
• דעת עתיק גנוזה באוירא ואינה מתלבשת
• מחזור הבריאה
• שכר
• עונש
• משפט
• תיקון "ויעבור"

מהלכים שהוא מקדם

• אריך אנפין סידור ראש א״א המוציא את ז״א מוצב עתה לצד הסידור שלפי עצמו. פתח 95 קרא בשם לשני הסידורים (גולגלתא ומוחא ב*אדרא רבא*; תלת רישין ב*אדרא זוטא*) כ*שני תפקידיו* של א״א ב*שני סידורים*. פתחים 102–103 ביררו את הסידור שלפי עצמו (גולגלתא ומוחא, עם שבעת התיקונים והתפצלות מצח הרצון). פסקת המסגרת של פתח 104 ¶2 פונה עתה: עתה נבאר כיצד א״א משמש שורש לז״א, כלומר הסידור המוציא את ז״א (תלת רישין). תלת רישין הם כנגד חד״ר (חסד, דין, רחמים); הם המקום שבו דרך ההנהגה של ז״א מושרשת בא״א.
• רישא דלא אתידע כעת מוצב בפעולתו כשורש המקבל. פתחים 85–89 פיתחו את הרדל״א / רישא דלא אתידע, המדרגה הנעלמת שבמעלה עתיק, המחזיקה את חיבור מ״ה עם ב״ן. פתח 96 השתמש ברדל״א כמקור המתקלא. פתח 99 הציב את דעת דעתיק הגנוז באוירא שבין כתרא למוחא דא״א. פתח 104 ¶7 מוסיף עתה את התפקיד רב-התוצאות ביותר: הרדל״א הוא שורש למקבל: השכינה. הרדל״א עומד מעל תלת רישין של א״א (שהם שורש חד״ר); המקבל (נוקבא, מלכות דאצילות, השכינה) עומד במקומו מתחת לתשע המידות אך מושרש מעליהן ברדל״א. המשל: אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד): המקבל, הנראה למטה, הוא באמת העטרה של הבעל (המידות).
• נוקבא כעת מוצבת כתחילת המחשבה. פתח 58 (חתימת יחידת רפ״ח הניצוצין) קרא בשם ל*סוד הלבנה*, המלכות כזכוכית שאינה מאירה, היפה מכח השמש, ופיתח את התורה ש*היסוד בנה את הנוקבא בכח מעשי הצדיקים העתידים*. פתח 104 ¶7–8 מוסיף עתה את השורש העמוק של התורה הזאת: המקבל (הנוקבא) הוא תחילת המחשבה, ו*המידות* (תשע הספירות העליונות של א״א) לא נמשכו אלא בעבורה. הקריאה המבנית: חג״ת הם שורש ספירות המשפט; חב״ד מוסיפים לשפע; נה״י מעבירים אותו, הכל בשביל השכינה. הנוקבא היא אפוא טפלה במציאותה אך ראשונה בתכלית: במקומה מתחת לתשע, מושרשת מעליהן ברדל״א.
• השכינה: ראשונה במחשבה, אחרונה במעשה נקבעת לראשונה בשמה כתורה על מקומה של השכינה. לפתח 92 היה עיקרון קרוב (סוף מעשה במחשבה תחילה כפי שיושם על א״א): א״א הוא כמו שיהיה העולם בסוף; א״א היה במחשבה העליונה ראשון אך יוצא במחזור אחרון. פתח 104 ¶7–8 מיישם את אותו היגיון על השכינה: היא הייתה תחילת המחשבה; תשע המידות העליונות לא נמשכו אלא בעבורה; לכן כל ההתעוררות ממנה ו*כל התיקון תלוי בה*. התורה מבססת את הקריאה של כל סדר ההנהגה סביב השכינה.
• משפט כעת מוגדר בדיוק. פתח 104 ¶5 מחדד את המשפט: אינו רק דין, אלא חד״ר (חסד, דין, רחמים) הפועלים יחד, לעשות לפי הנראה לעיני הדיין. המשפט של קל״ח הוא אפוא הפעולה המשולבת של שלושת העמודים בדרך ההנהגה הרגילה של שכר ועונש.
• פתח 104: תלת רישין ורדל״א התפקיד שהפרק קורא לעצמו. פסקת המסגרת של ¶3 מכריזה במפורש: אחר שנתבאר מה שיש לבאר בפרטיות הנהגת א״א מצד עצמו, כפי שהיא מתבטאת בשבעת תיקוני הראש, עתה נבאר כיצד א״א משמש שורש לז״א. הפרק פונה אפוא מן הדרך שלפי עצמו (פתחים 102–103) אל הדרך המוציאה את ז״א (תלת רישין), ו*מעמיק עוד* אל הרדל״א שמעל תלת רישין כ*שורש המקבל*.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)