שער 101 מתוך 138 · תיקוני אריך אנפין

הראש כולל את הכתר ואת המוחין שבתוכו.

תפקידו בספר

פותח את היחידה החדשה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109). היחידה הקודמת (פתחים 96–100) עסקה ב*קשר* בין האצילות לאדם קדמון: עתיק מתלבש בא״א, דרכי ההנהגה המחזורית והנצחית, המנגנון הפועל, מקום ההעברה באברי הפרצוף (דעת דעתיק הגנוז באוירא), והחוק הכללי של ההתלבשות. כשהקשר עומד על מקומו, קל״ח פונה עתה אל תוך א״א עצמו ומברר את תיקוניו המפורטים פרק אחר פרק. פתח 101 פותח את העבודה הזאת לא באברים המסוימים של א״א אלא ב*כלל מבני על הראש של כל פרצוף*. לכלל שני חצאים. חלק א׳ (¶5–6): הראש הוא ראשית כל הנהגת הפרצוף; מה שעושה ראש ל*ראש שלם* הוא שני מינים: כתר (השראת הפרצוף שמעליו, השורה על הפרצוף הזה ומספק את כח ההנהגה שמעל הפרצוף) ו*מוחין* (שלושת המוחין, חכמה, בינה, דעת, שהם כללות כל מידות הפרצוף התחתון). חלק ב׳ (¶7–9): ביאור למה שני המינים נחוצים: כל פרצוף צריך כח עליון המנהיג אותו (זהו הכתר, השתקפות דרך ההנהגה של הפרצוף העליון השורה על זה) וגם כח תחתון משלו בכל מידותיו (אלה שלושת המוחין, השורשים של שבע הספירות התחתונות, שהרי חכמה, בינה ודעת הן השורשים של חסד, גבורה ותפארת). שני המינים יחד הם המקום ש*בו נעשית כל הולדת ההנהגה*; מן הראש ההנהגה מתפשטת אחר כך בפרצוף כולו. הפרק הוא הקדמה כללית, דומה בצורתו לפתח 100 אך הפוך בהיקפו. פתח 100 חתם את פתחים 96–100 בכלל שמעל לחקירה, החל בכל הספר; פתח 101 פותח את פתחים 101–109 בכלל כללי טכני שישלוט על כל העבודה המסוימת של היחידה באברי הפרצוף. ההפניה לפתח 90 (עיין פתח 90, ¶5) מפורשת: המקום שבו מתחילות עשר הספירות של עולם כלשהו נקרא ראשית העולם ההוא; הראשית הזאת היא הראש, ופתח 101 מוסיף עתה ש*הראש* שלם רק כאשר כתר ומוחין נמצאים שניהם בתוכו. פתח 101 הוא אפוא המקביל מצד אברי הפרצוף לטענה של פתח 90 מצד בניין העולמות: פתח 90 אמר הכתר הוא ראשית העולם; פתח 101 אומר הכתר (עם המוחין) הוא ראשית ההנהגה הפנימית של כל פרצוף. הפרק קצר (9 פסקאות אחרי כותרת החלק), וקיצורו הולם את תפקידו: כמו פתח 100, ההקדמות הכלליות בקל״ח מקוצרות במכוון.

מושגים שהוא מציג

• יחידת תיקוני אריך אנפין
• ראש הפרצוף: המבנה הכללי
• הכתר כהשראת הפרצוף העליון
• המוחין כשלושה מוחין
• כתר ומוחין: שני מינים, ושניהם נחוצים
• חכמה, בינה ודעת הן שורשי חסד, גבורה ותפארת
• הראש תחילת ההנהגה, ושלמותה בגוף
• לידת סדר ההנהגה בראש
• פתח 101: הכלל של הראש

מושגים שהוא מפתח

• פרצוף
• הספירות
• כתר
• חכמה
• בינה
• הדעת
• חסד
• גבורה
• תפארת
• אריך אנפין
• התלבשות
• השראה
• ראשית כל עולם היא הכתר שלו
• מחזור הבריאה

מהלכים שהוא מקדם

• פרצוף האברים הפנימיים של הראש מפורטים עתה בדיוק לכל פרצוף. פתח 70 הגדיר את הפרצוף כאור אחד המתחלק לתרי״ג חלקים בסדר אחד (בשיעורי רוחב וגובה, בהנהגת הלב המבין). פתח 71 פירט את ההתאמה הדו-כיוונית לצורת האדם; פתח 72 פירט את ההבחנה בין זכר לנקבה ביסודות. פתח 95 פירט את שני הסידורים של א״א (גולגלתא ומוחא ב*אדרא רבא*; תלת רישין, כתרא, אוירא, מוחא, ב*אדרא זוטא*). פתח 101 מכליל עתה על פני כל הפרצופים: הראש של כל פרצוף שלם רק עם כתר ו*מוחין* (שלושת המוחין) בתוכו. הראש אינו עוד רק ראש דמות האדם (המשל של פתח 70); הוא עתה ראשית כל הנהגת הפרצוף, והמקום שבו ההנהגה נולדת, כדי להתפשט אחר כך בגוף. אברי הפרצוף סובבים אפוא סביב הראש.
• כתר כעת מוצב בפעולתו כ*השראת הפרצוף העליון*. פתח 90 הציב את הכתר בבניין העולמות: ראשית כל עולם היא הכתר שלו; כתר האצילות הוא א״א. פתח 95 הציב את הכתר בתוך א״א כאחד מ*תלת רישין* (יחד עם אוירא ומוחא). פתח 101 מוסיף עתה את האפיון הפועל: הכתר הוא כח העליון, השראת הפרצוף שמעל לזה, השורה עליו. הכתר אינו אפוא תכונה עצמית של הפרצוף הזה; הוא השתקפות דרך ההנהגה של הפרצוף העליון, בתוך ראשו של הפרצוף הזה. זו הסיבה המעשית שיש כתר לכל פרצוף: כל פרצוף מונהג על ידי הפרצוף שמעליו (זו משמעות העליון על התחתון לאורך כל קל״ח), והכתר הוא המקום שבו ההנהגה העליונה נכנסת לפרצוף הזה. אותו תפקיד פועל חל לאורך כל השרשרת כלפי מעלה: הכתר של א״א מקבל את השראת עתיק שמעליו (פתחים 96–99); הכתר של אבא מקבל את השראת א״א; וכן הלאה.
• חכמה כעת מוצבת, יחד עם בינה ודעת, כ*שלושת המוחין*. פתחים 5–6 מנו את החכמה כאחת מעשר הספירות; לאורך הפרקים המבניים הייתה החכמה אחת הספירות. פתח 101 ¶8 קורא ל*שלושתן* (חכמה, בינה, דעת) יחד בשם מוחין ומייחד להן תפקיד מדויק: הן כוללות את כל מידות הפרצוף התחתון. הערת הביניים החותמת (¶8) מחדדת את התפקיד: חכמה, בינה ודעת הן השורשים של חסד, גבורה ותפארת. החכמה מוצבת אפוא לא רק כספירה השנייה אלא כ*ראשונה מבין שלושת המוחין*, שתפקידם להיות שורש לשבע התחתונות. קריאת הספירה כמוחין היא הפירוט המעשי.
• בינה כעת מוצבת לצד חכמה ודעת כ*שנייה מבין שלושת המוחין*, שתפקידם המשותף הוא להשריש את שבע הספירות התחתונות. הערת הביניים החותמת (¶8) נותנת את הזיווג המדויק: הבינה היא שורש הגבורה. תורת המוחין היא אחד הצעדים המבניים רבי-התוצאות ביותר שקל״ח עושה כאן: היא מעבירה את קריאת חב״ד מ*שלוש מתוך עשר ספירות בשורה אחת* אל שלושת השורשים של שש מידות הגוף. פתח 101 קורא לתורה הזאת בשמה בצורתה הכללית ביותר (הראש של כל פרצוף כולל את שלושת המוחין).
• הדעת מוצבת לראשונה כ*מוח השלישי* לצד חכמה ובינה, ותפקידה המסוים מפורט: הדעת היא שורש התפארת. ברשימת הספירות הדעת נמנית לפעמים (כשהכתר מוצא מן המניין) ולפעמים נשמטת; בתורת המוחין היא נמנית תמיד. פתח 101 ¶8 קובע את נוסח תורת המוחין של המניין: חכמה, בינה, דעת הם שלושת המוחין שבראש כל פרצוף. אי-ההתאמה בין המניין הרגיל של עשר הספירות לבין מניין המוחין מתיישבת אפוא לפי התפקיד: המוחין הם חב״ד בתפקידם כשורשי הגוף, והדעת היא השלישית משום שהמידה העיקרית השלישית של הגוף (התפארת) צריכה שורש משלה.
• הכתר כהשראת הפרצוף העליון נקבע לראשונה בשמו כ*הגדרת הכתר מצד פעולתו*. קל״ח השתמש ב*כתר* לאורך כל הספר; ¶7 של פתח 101 מגדיר מה הוא הכתר, בלשון אברי הפרצוף: כח העליון, השראת הפרצוף העליון. הערת הביניים החותמת (¶7) מחדדת זאת: הכתר משקף את דרך ההנהגה של הפרצוף שמעליו. היחס בין שני פרצופים (עליון ↔ תחתון) מופנם אפוא בראשו של כל פרצוף: הכתר של כל פרצוף הוא הרושם, שבתוכו, של הפרצוף שמעליו. השרשרת של תורת האר״י, עתיק מתלבש בא״א; א״א מתלבש באבא ואמא; אבא ואמא מתלבשים בז״א; ז״א מתלבש בנוקבא, עוברת דרך הכתר: הכתר של כל פרצוף הוא מקבל ההתלבשות של הפרצוף שמעליו. זהו גם הקשר החשוב ביותר של פתח 101 אל תורת ההתלבשות של פתח 100: הכתר הוא המקום שבו ההתלבשות מגיעה אל הפרצוף.
• פתח 101: הכלל של הראש התפקיד שהפרק קורא לעצמו. ¶3 מכריז במפורש: עכשיו נבוא לפרש בפרט ענין צורת הפרצופים, ובתחילה בכלל. הכלל הוא מה שפתח 101 קובע אחר כך: הראש הוא ראשית ההנהגה; הראש שלם רק עם כתר ומוחין בתוכו. הפרק פותח אפוא את היחידה תיקוני אריך אנפין (פתחים 101–109) בכך שהוא נותן את החוק הכללי של הראש, שתחתיו תפעל העבודה המפורטת של היחידה באברי הפרצוף. ההקדמות הכלליות של קל״ח, פתח 70 (הפרצוף), פתח 100 (ההתלבשות), פתח 101 (הראש), קצרות, דחוסות, ו*פותחות* או חותמות יחידה בכך שהן צועדות צעד לאחור מן הפרט אל הכלל המבני.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)