שער 99 מתוך 138 · עתיק ואריך אנפין מקשרים את האצילות עם אדם קדמון
העברת מעשי האדם אל עולם השכר דרך דעת דעתיק
בשורה אחת
דעת דעתיק הוא האבר הפועל שדרכו עוברים מעשי האדם אל עולם השכר.
תפקידו בספר
הפרק הרביעי בחטיבה עתיק ואריך אנפין מקשרים את האצילות עם אדם קדמון (פתחים 96–100). פתח 96 קרא בשם לקשר המבני (עתיק מתלבש בא״א; האצילות עומדת תחת א״ק מצד ההנהגה; השרשרת רדל״א ← מתקלא ← יסוד ומלכות דא״ק ← עתיק ← א״א ← אצילות). פתח 97 קרא בשם לקשר התכליתי (שלוש דרכי הנהגה: המחזורית של עכשיו, הנצחית של אחר כך, ועתיק כנושא; א״ק כמסגרת הכוללת). פתח 98 קרא בשם למנגנון הפועל (אי-השוויון שבין הענפים: רק ב״ן נשבר; ששת אלפי שנים של תיקון מ״ה וב״ן על ידי עבודת האדם; אח״פ מאירים לפי הזכות; בזכות ולא בצדקה היא הכוונה הראשונה). פתח 99 קורא בשם למקום ההעברה באברי הפרצוף. היכן בדיוק, בתוך אברי הפרצופים של עתיק וא״א, נעשית נשיאת המעשים? תשובת הפרק חדה: לא בשבע הספירות התחתונות של עתיק (הן מתלבשות בא״א ו*מנהיגות* את הסדר המחזורי, ¶5); אף לא במדרגת שלוש הספירות הראשונות של עתיק בכללן (הן עומדות גלויות מעל האצילות, פתח 98 ¶17); אלא דווקא ב*דעת דעתיק*, הספירה השלישית של עתיק, ש*אינו מלובש* בא״א אלא גנוז ב*אוירא* שבין כתרא ל*מוחא* דא״א (¶6, בהפניה ל*עץ חיים, שער אריך אנפין* פרק ו). הפרק מציג את ההבחנה המבנית שמאפשרת זאת: מלובש פירושו שמחזיק ההנהגה של המלביש; גנוז פירושו חוץ מזה הענין של ההתלבשות העצמית, ועומד שם לתכלית אחרת. התכלית האחרת של דעת דעתיק היא בדיוק ההעברה אל הנצחיות (שורת הסיום של ¶6). אחר כך מפורט מהלך הפעולה מקצה לקצה: הרדל״א הוא מקור לכל ההנהגה (כי החיבור הראשון של מ״ה וב״ן הוא ברדל״א, והוא בונה את כל פרצופי האצילות, ¶4); שבע הספירות התחתונות של עתיק מתלבשות בא״א ומנהיגות אותו לפי הסדר ההוא (¶5); דעת דעתיק, הגנוז באוירא, מקבל את מעשי בני האדם מסדר ההנהגה המחזורי (¶7); דעת דעתיק מעביר אותם אחר כך דרך הרדל״א (שבהשגחתו מתאחדים עבר, הווה ועתיד, ¶7) להיות נקבעים לנצחיות (¶8). פסקת המעבר של הפרק (¶3) מסמנת שזהו פרק הסיכום של היחידה; ¶3 אומר במפורש: עתה נעשה קיצור מזה, לפרש כל מה שיש במדרגות לקשר בין שני סדרי ההנהגה. פתח 99 הוא הסיכום של אברי הפרצוף; פתח 100 יחתום את היחידה.
מושגים שהוא מציג
- דעת עתיק מעבירה את המעשים לנצח
- דעת עתיק גנוזה באוירא ואינה מתלבשת
- ההבדל בין מלובש לגנוז
- אוירא: החלל שבין הכתר למוחא של א״א
- רדל״א כמקור כל סדר ההנהגה
- רדל״א כחיבור הראשון של מ״ה וב״ן
- שבע הספירות התחתונות של עתיק מתלבשות בא״א ומנהיגות
- דעת עתיק מקבלת מסדר ההנהגה של א״א
- דעת עתיק עוברת לרדל״א לנצח
- השגחה לפי העבר, ההווה והעתיד ברדל״א
- פתח 99: סיכום המדרגות המקשרות בין עכשיו לנצח
מושגים שהוא מפתח
- עתיק יומין
- רדל״א
- הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן
- מ״ה
- ב״ן
- אריך אנפין
- הדעת
- פרצוף
- אצילות
- ששת אלפי שנות עבודה בענף התחתון
- עתיק מעביר את המעשים מעכשיו אל הנצח
- עתיק לוקח את התיקונים מאצילות אל הנצח
- עתיק מעלה את העבודה אל עולם השכר
- העבודה רק בזמן שליטת מ״ה וב״ן, ותוצאותיה מגיעות עד הפסגה
- בזכות ולא בחסד
- השגחה
- מחזור הבריאה
- אדם קדמון
- התלבשות
- מלכות
- כתר
- חכמה
- בינה
- מתקלא
- הספירות
- שכר
- עבודה
- תיקון
- שלמות
- הנצח, אחרי שהכל נקבע לעולם
מהלכים שהוא מקדם
- עתיק יומין כעת מוצב באברי הפרצוף. בפתח 96 היה עתיק קשר מבני (מתלבש בא״א); בפתח 97 היה עתיק נושא בזמן; בפתח 98 היה עתיק בפעולתו יסוד המתקלא של מ״ה וב״ן, בשלושה תפקידים (עצמותו שמעל האצילות, ראש לאצילות, מלכות דא״ק). פתח 99 ממקם את תפקיד ההעברה בתוך עתיק עצמו. ההעברה אינה נעשית על ידי עתיק כולו; היא נעשית דווקא על ידי דעת דעתיק: הספירה השלישית, הגנוזה באוירא שבין כתרא למוחא דא״א. שש הספירות התחתונות האחרות של עתיק (מחסד עד מלכות) מתלבשות בא״א ו*מנהיגות*; הדעת לבדה גנוזה ו*מעבירה*. הפרצוף מחולק עתה במבנה בין תפקיד ההנהגה (השבע המלובשות) לבין תפקיד ההעברה (הדעת הגנוזה).
- רדל״א כעת מוצב בפעולתו ו*מצד אחרית הימים*. הרדל״א (רישא דלא אתידע) הוצג בפתח 13 כראש שאינו נודע שמעל עתיק; פתח 49 הציב אותו כמקור המתקלא; פתח 85 הציב אותו כמקום ההשגחה על עבר, הווה ועתיד (ושוב מובא בפתח 99 ¶7). פתח 96 ¶4–6 הציב אותו כמקור המתקלא שעתיק מלביש בא״א. פתח 99 הופך את תפקיד הרדל״א לפועל במלואו בשני קצות ההעברה. בקצה המקור: הרדל״א הוא החיבור הראשון של מ״ה וב״ן, המקום שבו חיבור מ״ה וב״ן מתחיל, וממנו נמשכים כל חיבורי מ״ה וב״ן שאחריו בבניין פרצופי האצילות (הערת הביניים ב-¶4, בהפניה לפתח 85 ולפתח 96). בקצה היעד: הרדל״א הוא מה שדעת דעתיק מעביר דרכו את המעשים בדרכם להיקבע לנצחיות (¶8). הרדל״א הוא אפוא גם המקור שבסדר הבריאה לסדר ההנהגה המחזורי וגם השער של אחרית הימים אל הנצחיות הקבועה שאחרי המחזור. אותו רישא דלא אתידע, הנראה בשני תפקידים.
- הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן כעת מוצב במקור העמוק ביותר שבסדר הבריאה. פתח 74 הציג את מ״ה וב״ן כמילויי שם הוי״ה הנוגעים לאור התיקון ולאור השבור. פתחים 80–81 הציבו אותם בפעולתם (ב״ן שבור, מ״ה התיקון). פתח 96 הציב אותם במדרגת המתקלא (עצמותו של עתיק). פתח 98 הציב אותם מצד ההנהגה (סדר ששת האלפים המחזורי הוא שלטון מ״ה וב״ן). פתח 99 ¶4 מציב אותם מדרגה אחת עמוק יותר: חיבור מ״ה וב״ן הראשון הוא ברדל״א עצמו, ו*כל* חיבור מ״ה וב״ן שאחריו בבניין פרצופי האצילות נמשך מן החיבור הראשון הזה. הרדל״א הוא אפוא המקום הקדמון של חיבור מ״ה וב״ן בסדר הבריאה; המתקלא של עתיק היא ההמשך הפועל של החיבור הזה; פרצופי האצילות הם הצורה הפרושה של החיבורים הנמשכים האלה; וסדר ההנהגה המחזורי של ששת האלפים הוא הביטוי הפועל של הצורה הפרושה. ארבע מדרגות מסודרות של עובדה מבנית אחת.
- הדעת כעת מוצבת במדרגת עתיק. הדעת הוצבה קודם לכן במדרגת א״א (דעת דא״א, המחברת חכמה ובינה בראש האצילות, מפתח 26 והלאה) ובמדרגת ז״א (הדעת המקיים שבין חכמה ובינה דז״א). פתח 99 מציג את דעת דעתיק כמקום מבני שלישי של תפקיד הדעת, בתפקיד פועל שונה מן היסוד. דעת דא״א מחברת חכמה ובינה בתוך ראש האצילות: חיבור אופקי במדרגה אחת. דעת דעתיק, לעומתה, מעבירה במאונך, מסדר ההנהגה המחזורי למעלה דרך הרדל״א אל הנצחיות הקבועה. אותו סוג ספירה; מקום אנכי שונה לגמרי; ובהתאם, תפקיד פועל שונה. סוג הדעת מחולק עתה במבנה לשכבות לאורך מדרגות העולמות.
- ההבדל בין מלובש לגנוז מוצגת לראשונה כ*הבחנה מבנית מתורת האר״י שיש לה תוצאות בפעולה*. ההתלבשות שימשה לאורך כל קל״ח ליחס הרגיל של פרצופים המתלבשים בפרצופים (למשל, עתיק מתלבש בא״א בשבע התחתונות; א״ב מתלבש בא״א בראש; ז״א מלביש את א״א מלמטה; וכו׳). פתח 99 ¶6 מציג את הדרך שכנגדה, גנוז, ונותן את ההבדל בפעולה. מלובש: מחזיק ההנהגה של המלביש: הדרך המשתלבת. גנוז: חוץ מזה הענין של ההתלבשות העצמית, ועומד שם לתכלית אחרת: הדרך שאינה משתלבת. ההבחנה חשובה במבנה. עד כאן כל יחס התלבשות בקל״ח היה משתלב; בפתח 99 יש לנו נוכחות שאינה משתלבת: דעת דעתיק נמצא שם אבל אינו חלק מתפקיד ההנהגה של א״א. בכך נפתח אוצר מילים מבני חדש למקרים שבהם רכיב של פרצוף אחד נמצא בפועל בתוך גופו של פרצוף אחר אך נפרד ממנו בתפקידו.
- אוירא: החלל שבין הכתר למוחא של א״א מוצג לראשונה כ*מקום מבני בעל שם בתורת האר״י*. האוירא (החלל) הוא המרווח שבין כתרא למוחא דא״א, הנזכר ב*עץ חיים, שער אריך אנפין* פרק ו (מובא ב-¶6). הוא אינו ספירה ולא פרצוף; הוא חלל, הרווח שבין הכתרא של א״א למוחא שלו. פתח 99 מציב את דעת דעתיק בתוך האוירא הזה, ומפרט שדעת דעתיק גנוז שם משום שהאוירא עומד במבנה בין הכתרא למוחא אך אינו חלק מאף אחד מהם: חלל שאינו משתלב, ההולם נוכחות שאינה משתלבת. האוירא כמקום מבני יחזור בכל פעם שקל״ח מדבר על הרווח שבין שני רכיבי הראש של א״א.
- התלבשות כעת מוצבת כנגד גנוז. בפתח 96 ¶3 שבע הספירות התחתונות של עתיק מתלבשות בא״א; בפתח 96 ¶7 א״ב מתלבש בראש א״א. בפתח 98 שלוש הספירות הראשונות של עתיק גלויות (אינן מלובשות). פתח 99 ¶6 מוסיף דיוק חדש: דעת דעתיק נמצא בא״א, לא נעדר ולא גלוי למעלה, אבל הוא גנוז ולא מלובש. הדרך של להימצא בתוך בלי להתלבש בו נבדלת במבנה מן ההתלבשות ומן הגילוי שלמעלה. ההבחנה בין התלבשות לגנוז מחדדת את כל אוצר המילים של היחסים בין הפרצופים.
- העבודה רק בזמן שליטת מ״ה וב״ן, ותוצאותיה מגיעות עד הפסגה כעת מקבל ביסוס באברי הפרצוף. פתח 98 ¶19 אמר ש*זמן העבודה הוא רק בזמן שליטת מ״ה וב״ן, אבל תולדת העבודה הזאת מגעת עד רום כל הדרגות דרך עתיק*. פתח 99 מפרט איזה חלק של עתיק ו*איזה מנגנון*. המעשים מגיעים לעתיק דרך דעת דעתיק (¶7); משם הם עוברים דרך הרדל״א (¶8); ברדל״א הם נקבעים לנצחיות תחת ההשגחה של עבר, הווה ועתיד (¶7). ההגעה עד הרום היא עתה שרשרת של אברים: מעשה ← סדר ההנהגה של א״א ← דעת דעתיק (מקבל, גנוז באוירא) ← רדל״א ← נצחיות קבועה.
- פתח 99: סיכום המדרגות המקשרות בין עכשיו לנצח התפקיד שהפרק קורא לעצמו. ¶3 מכריז: אחר שביארנו קשר כל הענינים האלה בסוד אלה ההנהגות של עתה ושל נצחיות, עתה נעשה קיצור מזה, לפרש כל מה שיש במדרגות לצורך זה. פתח 99 הוא הסיכום של אברי הפרצוף ביחידה, הקורא בשם לכל מדרגה (רדל״א, שבע הספירות התחתונות של עתיק, דעת דעתיק, א״א) ול*מה שכל אחת עושה* בחיבור העכשיו המחזורי עם הנצחיות שאחר כך. הפרקים הקודמים בנו את התמונה בשלבים; פתח 99 חותם את הבנייה בכך שהוא קורא בשם לכל אבר, פסקה אחת לכל אחד.