שער 97 מתוך 138 · עתיק ואריך אנפין מקשרים את האצילות עם אדם קדמון
הקשר בין אדם קדמון, עתיק ואבי״ע.
בשורה אחת
שלוש דרכי הנהגה: המחזורית של עכשיו, הנצחית של אחר כך, והקשר שביניהן. א״ק הוא המסגרת הכוללת; סיבוב הגלגל מתנהל מאצילות ולמטה.
תפקידו בספר
הפרק השני בחטיבה עתיק ואריך אנפין מקשרים את האצילות עם אדם קדמון (פתחים 96–100). פתח 96 קרא בשם לקשר המבני (עתיק מתלבש בא״א; האצילות עומדת תחת א״ק מצד ההנהגה; סדר ההשתלשלות וסדר ההנהגה שונים) ושרטט את השרשרת רדל״א ← מתקלא ← יסוד ומלכות דא״ק ← עתיק ← א״א ← אצילות. פתח 97 פונה מן המבנה אל התכלית. שאלת היחידה עתה היא למה קיים הבניין בן שלוש הקומות, לשם מה נועדה כל קומה. התשובה: שלוש דרכי הנהגה המחולקות לפי הזמן. (א) מאצילות ולמטה הוא עולם המעשה: מחזורי (גלגל השכר והעונש, הטוב והרע, התיקון והפגם); הגלגל סובב עד שמגיע אל שלמות ההטבה; כאן נמצאת כל עבודת האדם. (ב) מעתיק ולמעלה, כלומר הארות אח״פ שמפני א״ק (האוזן, החוטם והפה של פתחים 33–34), הוא הנצחיות: מן האלף השביעי והלאה אין עוד מיתה; בתוך הנצחיות העליות נמשכות עד האלף העשירי, שבו מגיעים אל האורות דע״ב, ו*מאז ואילך* המצב קבוע לנצח נצחים. (ג) עתיק שבאמצע הוא הנושא: מדרגה אחת באמצע, הנוטלת את מעשי הזמן הזה ומביאה אותם לקבוע על פיהם את העליות העתידות בנצחיות. (ד) אדם קדמון (¶9) אינו מדרגה מעל האורות; כל האורות הם ענפים של א״ק, ו*א״ק כולל את כללות כל המציאות לכל הזמנים*. בעוד מעתיק ולמעלה ו*מאצילות ולמטה* קשורים בזמן (עכשיו לעומת הנצחיות), א״ק הוא המסגרת הכוללת שמחוץ לדרכי הזמן. העליות בתוך המסגרת הזאת עוברות מהארה להארה של א״ק, כלומר בין הענפים, אבל א״ק עצמו אינו עולה כלל. הפרק נחתם בקושיה ותירוץ על הסדר (¶10–12): אם עתיק הוא מלכות דא״ק, היה עתיק צריך לעמוד תחת א״ק עצמו, אבל קל״ח מסדר אותו תחת הארות אח״פ (שאינן א״ק עצמו). התשובה: מלכות דא״ק כשנעשית עתיק הולכת גם היא בשורה עם הענפים, מצד שמתחברים בה מ״ה וב״ן, והם ענפים. תורת פתח 74 (מלכות דא״ק מקבלת עליה את מ״ה וב״ן כתיקוניה כדי להנהיג את האצילות) מיושמת כאן על שאלה מבנית של מקום.
מושגים שהוא מציג
- שלושה אופני הנהגה: עכשיו, הנצח והקשר ביניהם
- אצילות ולמטה: עולם המחזור אל השלמות
- טוב ורע, שכר ועונש: מאצילות ולמטה
- עתיק ולמעלה: הנצח שאחרי המחזור
- מן האלף השביעי עד האלף העשירי: עליות
- הנצח, אחרי שהכל נקבע לעולם
- עתיק מעביר את המעשים מעכשיו אל הנצח
- אדם קדמון כולל את כל המציאות בכל הזמנים
- אדם קדמון אינו נגרר אחר שום אור
- ענפי אדם קדמון הם הארות אח״פ
- עליות בין אורות אדם קדמון
- קושיה: מקום עתיק ביחס לא״ק ולאח״פ
- היישוב: מלכות א״ק נעשית עתיק על ידי הארות מ״ה וב״ן
- אורות ע״ב באלף העשירי
מושגים שהוא מפתח
- עתיק יומין
- אדם קדמון
- אצילות
- בריאה
- יצירה
- עשיה
- מ״ה
- ב״ן
- מלכות
- תיקון
- מחזור הבריאה
- שלמות
- שכר
- עונש
- רע
- טוב ורע
- עבודה
- בחירה חופשית
- הספירות
- פרצוף
- השגחה
- הארת אדם קדמון (פתח 32)
- ענפים המאירים מן הפנים
- התלבשות
- עלייה
- הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן
מהלכים שהוא מקדם
- עתיק יומין כעת מוצב בזמן וכ*מעביר*. פתחים 74–77 הציבו את עתיק בבניין (עתיק = מלכות דא״ק + מ״ה וב״ן). פתח 96 הציב את עתיק בפעולתו (עתיק מתלבש בא״א; עתיק מעביר את המתקלא). פתח 97 מציב את עתיק בזמן: עתיק הוא הנושא בין עכשיו (מאצילות ולמטה: עולם המעשה המחזורי) לבין הנצחיות (מעתיק ולמעלה: המצב הקבוע שאחרי המחזור). ההתלבשות וההעברה של פתח 96 הן הפנים הפועלות; הנשיאה בין דרכי הזמן של פתח 97 היא הפנים של הזמן: אותו עתיק, הנראה בשתי בחינות משלימות.
- אדם קדמון כעת מוצב ביחס שמעל הזמן אל ענפיו. בפרקים הקודמים היה א״ק העולם העליון ביותר; בפתח 96 היה א״ק מעל האצילות מצד ההנהגה. פתח 97 ¶9 מביא את הטענה המבנית החדשה: א״ק אינו מדרגה שמעל האורות כאחד מהם; א״ק כולל את כללות כל המציאות לכל הזמנים. האורות, הארות אח״פ, עתיק (כשהוא מתפשט במ״ה וב״ן), הם ענפים של א״ק. העליות עוברות מענף לענף; א״ק עצמו אינו עולה.
- אצילות כעת מאופיינת ב*תכליתה*: עולם המעשה המחזורי ההולך אל שלמות ההטבה. מאצילות ולמטה (אצילות + בריאה + יצירה + עשיה, ארבעת העולמות יחד) הוא מקום הטוב והרע, השכר והעונש, התיקון והפגם; הגלגל סובב עד שמגיע אל שלמות ההטבה. העבודה של האדם כולה נמצאת כאן. פתח 97 מציב את האצילות לא כ*מדרגה* אלא כ*דרך הנהגה*: הדרך המחזורית שיש לה סוף אחרון.
- הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן כעת משמש לקביעת מקום, כדי לבאר את מקומו של עתיק בין הענפים. תורת מ״ה וב״ן (פתח 74; פתח 80; פתח 96) עוסקת בפעולת ההנהגה; פתח 97 ¶12 מפעיל אותה כדי לענות על שאלה של מקום. כיון שעתיק מקבל עליו את מ״ה וב״ן, ו*הם* ענפים של א״ק, גם עתיק עומד בשורה אחת עם הענפים (כלומר מתחת להארות אח״פ שמפני א״ק, ולא מעליהן כפי שהייתה עומדת מלכות דא״ק לבדה).
- מחזור הבריאה כעת מוגבל בזמן. סיבוב הגלגל הוא מה שמתנהל מאצילות ולמטה. למחזור יש סוף, שלמות ההטבה, ובזמן ההוא עולם המחזור מפנה את מקומו לנצחיות. המחזור אינו כל הבריאה; הוא אחת מ*שלוש* דרכי הנהגה.
- שכר כעת מוצב בבניין הזמנים. השכר נמצא מאצילות ולמטה (בדרך המחזורית, שבה השכר והעונש הם עקרונות הפעולה) ו*ממשיך הלאה* דרך עתיק אל הנצחיות (ששם תוצאות השכר נקבעות לנצח). המסגרת של פתח 96, עתיק כקשר בין עולם המעשה לעולם השכר, מתבארת עתה בדיוק: קבלת התוצאה היא בנצחיות (מעתיק ולמעלה), העמל שמרוויח אותה הוא מאצילות ולמטה, ו*עתיק הוא הגשר*.
- עונש כעת מוצב בבניין הזמנים בהקבלה לשכר. העונש פועל בעולם המחזורי (מאצילות ולמטה); מן האלף השביעי והלאה אין עוד מיתה: העונש כפעולה מתמשכת שייך לשלב המחזורי, לא לנצחיות. (ראה דעת תבונות עמ׳ 253–255, המובא ב-¶7.)
- התלבשות מורחבת במשתמע. עתיק מתלבש בא״א של פתח 96 (אנכי, מבני) מקבל כאן פנים של זמן: ההתלבשות גם נושאת את מעשי הזמן הזה ומעבירה אותם אל הנצחיות. אותה התלבשות, הנראית בבחינה אחרת.