שער 94 מתוך 138 · פרצוף אריך אנפין
לפעמים אריך אנפין מעביר את דיני זעיר אנפין לגמרי.
בשורה אחת
א״א יכול להעביר את דיני ז״א לגמרי: דרך המיתוק החריג, הנבדלת מן ההמתקה הרגילה שעוברת על ז״א.
תפקידו בספר
הפרק החמישי ביחידה פרצוף אריך אנפין. היחידה בנויה עתה על פתח 90 (א״א כשורש, והשאר כענפים), פתח 91 (א״א לפי עצמו: חסד גמור; א״א דרך הענפים: משפט), פתח 92 (ז״א יוצא מא״א כי המשפט נובע מן הכוונה להיטיב הטבה שלמה), פתח 93 (המיתוק של המציאות לפי עצמו: עצם המצאו של א״א עם התיקונים של אדרא רבא ממתק את ז״א; תיקון ויעבור נזכר כחריגה יוצאת מן הכלל). פתח 94 פורש את תיקון ויעבור: דרך הגברת ההארות שפתח 93 ¶8 הזכיר רק מבחינת המבנה. טיעון הפרק: העולם אינו יכול להתקיים במשפט לבדו, אף עם המיתוק הרגיל של המציאות לפי עצמו; הרצון העליון צפה זאת מראש; לכן שם בסדר ההנהגה דרך שבה החסד גובר לגמרי ו*מעביר את המשפט לגמרי*, אבל רק בזמנים מיוחדים ובדברים מיוחדים, ו*גם זה הולך לפי המשפט* (ההשעיה עצמה היא סידור צודק). תיקון ויעבור מתממש בפועל על ידי שני סוגי מצוות: (א) מצוות של תיקון פרטי, מידה כנגד מידה, שכל אחת מהן מביאה תוצאה מסוימת לפי ערך המעשה; (ב) מצוות של רחמים כלליים, ש*משעות* את הדין, מעוררות את הרחמים בכלל, ו*מתקנות הכל*; קל״ח מביא את השופר כדוגמה. חלק ב׳ (¶8) מממש את ההשעיה במבנה, ביחס שבין א״א לז״א: א״א מאיר תמיד בז״א (נקודת המוצא של המציאות לפי עצמו בפתח 93); כשההארה הזאת מתגברת הרבה, החסד שולט בכל; התוצאה אינה ש*ז״א נשאר בדרך הדין בעוד א״א פועל בחסד בנפרד*; התוצאה היא ש*בז״א עצמו אין הדינים נמצאים, ואין להם שום כח*. מקומו במבנה הוא מצח הרצון: מצח הרצון של א״א מזכך את כל הדינים בשבת ו*בכל שעה שמתעורר*. לכן השבת היא הזמן המובהק של פעולת מצח הרצון; תקיעות השופר בראש השנה, י״ג מידות הרחמים הנאמרות ביום הכיפורים ובסליחות, התפילות ו*הכוונות* בשעת צורך, אלה הם הזמנים האחרים. פתח 94 הוא הפרק של היחידה העוסק בעבודת ה׳: הוא מציב את תיקון ויעבור ואת מצח הרצון במשק המבני של השיטה.
מושגים שהוא מציג
- הארת אריך גוברת על זעיר אנפין
- הסרת הדין לגמרי בזמנים מיוחדים
- העולם מתקיים על ידי השעיית המשפט לפרקים
- נצפה שהנבראים לא יוכלו לעמוד במשפט גמור
- ההשעיה נקבעה בסדר ההנהגה מתחילה
- השעיה בזמנים ובעתים מיוחדים
- גם ההשעיה הולכת אחר המשפט
- שני מיני מצוות: תיקון פרטי ורחמים כלליים
- מצוה של תיקון פרטי: מידה כנגד מידה
- מצוה של רחמים כלליים משעה את הדין: השופר
- רחמים כלליים שמתעוררים מתקנים הכל
- חסד שלא במידה כנגד מידה
- אריך מאיר תמיד בזעיר אנפין
- כשהדינים מושעים אינם נמצאים בזעיר אנפין עצמו
- מצחא דרעוא
- מצחא דרעוא מזכך את הדינים בשבת
- שבת: זמן מצחא דרעוא
- ההבדל בין ההארה לפעולות שבעולם
מושגים שהוא מפתח
- אריך אנפין
- זעיר אנפין
- תיקון "ויעבור" מסיר את הדין לגמרי
- "ויעבור" אינו עיקר תכלית סדר ההנהגה
- מציאות עצמית לעומת הארות מוגברות
- עצם מציאותו של אריך לבדה ממתקת את זעיר אנפין
- מיתוק דיני זעיר אנפין על ידי אריך
- הדין נחוץ, אך לא חזק מדי
- המשפט נובע מן הכוונה האחרונה להיטיב
- הרצון העליון מכוון למתק עד הסוף
- אריך אנפין: חסד גמור מצד עצמו
- אריך אנפין מנהיג במשפט דרך ענפיו
- אריך אנפין שורש, ושאר הפרצופים ענפים
- יציאת זעיר אנפין מאריך אנפין
- חסד
- דין
- משפט
- רחמים
- תיקון
- פרצוף
- אצילות
- השגחה
- מחזור הבריאה
- סוף השלמות
- נהמא דכסופא
- מידת הדין חוזרת למידת הרחמים
- סדר ההנהגה הנגלה: אצילות
- הספירות
- בחירה חופשית
- יחוד
- מצוות
- שופר
- שבת
מהלכים שהוא מקדם
- אריך אנפין כעת מאופיין בדרך של הגברת ההארות. א״א מאיר בז״א תמיד (המיתוק הרגיל של המציאות לפי עצמו, פתח 93); בזמנים מיוחדים ההארה מתגברת הרבה; התוצאה היא שליטה גמורה של החסד ו*העברת דיני ז״א לגמרי*. דרך הגברת ההארות היא פעולה מסוימת, לא שינוי מהותי: תוכנו של א״א אינו משתנה; מה שמשתנה הוא עוצמת הארתו של א״א בז״א.
- זעיר אנפין כעת מוצב בשני יחסים נפרדים אל הארת א״א. הרגיל: א״א מאיר בז״א; ז״א פועל בדרך הדין, ממותק על ידי ההארה אך הדין נשאר בעינו (פתח 93). החריג: הארת א״א מתגברת הרבה; דיני ז״א אינם נמצאים בז״א עצמו; לדינים אין שום כח. הדרך החריגה אינה פעולה של א״א כנגד ז״א; היא שינוי בז״א עצמו על ידי ההארה המתגברת.
- תיקון "ויעבור" מסיר את הדין לגמרי כעת נפרש בפעולתו. פתח 93 קרא לתיקון ויעבור חריג; פתח 94 מפרט כיצד הוא פועל: הארת א״א מתגברת הרבה; הדינים אינם נמצאים בז״א עצמו; מצח הרצון הוא מקומו במבנה; השבת היא הזמן המובהק שלו.
- הדין נחוץ, אך לא חזק מדי כעת מתחדד בתנאי של זמן. הדין נדרש כדרך ההנהגה הרגילה (פתח 92, פתח 93); השעיית הדין נדרשת בזמנים מיוחדים; שניהם יחד, הדין ככלל וההשעיה כחריגה, מאפשרים לעולם להתקיים. בלי ההשעיה מפעם לפעם העולם לא היה מתקיים; בלי הדין הרגיל המחזור לא היה יכול להגיע אל הטוב השלם.
- מצוות כעת נחלקות ל*שני סוגים*. (א) מצוות של תיקון פרטי: כל מצוה גורמת תיקון מסוים לפי ערך המעשה (מידה כנגד מידה). (ב) מצוות של רחמים כלליים: כל מצוה משעה את הדין, מעוררת את הרחמים בכלל, ו*מתקנת הכל*. דוגמת השופר מציבה את ההבחנה הזאת במעגל השנה; ההזכרה של השבת (¶8) מרחיבה אותה למחזור השבועי.
- תיקון כעת מובחן עוד יותר. פתח 93 הבחין בין תיקון המציאות לפי עצמו לבין תיקון ויעבור. פתח 94 פורש את צד ויעבור: התיקון המעשי הוא דרך הגברת ההארות; מקומו במבנה הוא מצח הרצון; ביטויו בעבודת ה׳ הוא המצוות של הרחמים הכלליים.
- השגחה כעת מאופיינת ככוללת את שתי הדרכים. הנהגת העולם, ההשגחה, פועלת בדרך כלל בדין הממותק על ידי נוכחות א״א (פתח 93); בזמנים מיוחדים ההנהגה פועלת ב*חסד הגובר לגמרי* (פתח 94). שתי הדרכים נצפו מראש ו*נקבעו מתחילה*; אף אחת מהן אינה תגובה מזדמנת למצב חירום.