שער 91 מתוך 138 · פרצוף אריך אנפין

אריך אנפין מצד עצמו פועל בחסד גמור, וענפיו במשפט.

תפקידו בספר

הפתח השני ביחידה פרצוף אריך אנפין. פתח 90 מיקם את א״א בבניין (שורש כל האצילות; הפרצוף הראשון; בנוי ממ״ה וב״ן) וקבע את תמונת השורש והענפים. פתח 91 עושה את ההבחנה המעשית הנובעת מן התמונה הזאת: לא״א יש שתי בחינות, אחת שבה א״א פועל מצד עצמו (האופן: חסד גמור, חסד לגמרי), בלי צורך בענפיו; ו*אחת* שבה א״א פועל על ידי ענפיו (האופן: דין, משפט; חסד מעורב בדין לפי מעשי האדם). אופן א״א מצד עצמו מקורו באדרא זוטא (רפט ע״א): עין זו כולה ימין ואין בה שמאל, א״א כמקור ההשפעה ותיקונים רבים (תיקוני דיקנא יהיו נושא פתח 92). אופן הענפים הוא ההנהגה הגלויה של האצילות: א״א משתמש בענפיו כממוצע למשפט, שאינו מידתו העצמית, כדי שיהיה דבר שיכול לעשות משפט. הערת התכלית החותמת את הפתח היא החשובה ביותר ביחידה: אין הכוונה שהדברים יישארו כך; בסוף הכול אריך אנפין לבדו ישלוט וינהיג הכול בחסד. פתח 91 קובע את מסגרת שתי הבחינות שפתחים 92–95 ימלאו.

מושגים שהוא מציג

• שתי בחינות באריך אנפין
• אריך אנפין: חסד גמור מצד עצמו
• אריך אנפין מנהיג במשפט דרך ענפיו
• תיקוני דיקנא
• הכל חוזר לטבעו העיקרי של אריך אנפין
• עינא כולה ימינא (אדרא זוטא רפט ע״א)
• הענפים יכולים לעשות משפט, ואריך אינו יכול
• חסד מעורב במשפט תלוי במעשי האדם
• אריך משתמש בענפים כאמצעי למשפט

מושגים שהוא מפתח

• אריך אנפין
• אריך אנפין שורש, ושאר הפרצופים ענפים
• שאר הפרצופים כלבושים של אריך אנפין
• אריך אנפין פועל את פעולותיו דרך הפרצופים
• זעיר אנפין
• חסד
• דין
• משפט
• השגחה
• סדר ההנהגה הנגלה: אצילות
• סדר ההנהגה הנסתר
• הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן
• מ״ה
• ב״ן
• פרצוף
• אצילות
• יחוד
• בחירה חופשית
• מחזור הבריאה
• תיקון
• סוף השלמות

מהלכים שהוא מקדם

• אריך אנפין מובחן עתה ל*א״א מצד עצמו* (פועל בעצמו, חסד גמור) ול*א״א על ידי ענפיו* (פועל דרך ארבעת שאר הפרצופים, חסד מעורב בדין). לפרצוף האחד שני אופני פעולה.
• אריך אנפין שורש, ושאר הפרצופים ענפים מקבל עתה צורה מעשית. פתח 90 קבע שא״א הוא השורש והאחרים ענפים ממש. פתח 91 מגדיר מה כל אחד עושה: א״א מצד עצמו עושה חסד; הענפים עושים משפט בשמו של א״א, שכן המשפט אינו מידתו של א״א עצמו.
• חסד מתואר עתה כחסד גמור (לגמרי) של א״א, בלי שום דין. דברי אדרא זוטא (עין זו כולה ימין ואין בה שמאל) הם היסוד בקבלת האר״י והזוהר.
• דין מוצב עתה ב*ענפים* (ארבעת שאר הפרצופים). א״א אינו יכול לעשות דין; הענפים יכולים. המשפט מושרש בא״א רק בעקיפין: א״א משתמש בענפים כממוצע.
• סדר ההנהגה הנגלה: אצילות מתואר עתה בדיוק כ*אופן הענפים* של א״א. הפעולות הנראות של האצילות הן תפקידי א״א הנעשים על ידי ענפיו; יש בהן דין משום שכך פועלים הענפים; והכוונה שביסודן היא החסד העצמי של א״א.
• מחזור הבריאה ההערה על סוף השלמות (¶8), בסוף הכול א״א לבדו ישלוט וינהיג הכול בחסד, קושרת את מסגרת שתי הבחינות אל סיבוב הבריאה: שלב המשפט הוא ממוצע; שלב החסד הוא סוף התכלית.
• סוף השלמות מקבל עתה צורה מעשית כ*חזרה לטבעו העצמי של א״א*. הסוף שבאחרית הימים אינו תוכן נוסף; הוא א״א מצד עצמו הפועל בלי תיווך הענפים. הסוף אינו אחרי העולם; הוא העולם כשהוא מופשט מלבושיו הממוצעים.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)