שער 90 מתוך 138 · פרצוף אריך אנפין

אריך אנפין הוא השורש; שאר הפרצופים הם ענפים.

תפקידו בספר

פותח את היחידה בת ששת הפתחים פרצוף אריך אנפין (פתחים 90–95). היחידה הקודמת (פתחים 85–89) פיתחה את רדל״א / רישא דלא אתידע, המדרגה העליונה הנעלמת של עתיק, שבה נמצא חיבור מ״ה עם ב״ן. עתיק עצמו נדון קודם (ביחידות שעד פתח 84). הצעד המבני הבא הוא לרדת אל גוף האצילות עצמה, ולהתחיל ב*פרצוף הראשון* שלה, אריך אנפין (א״א, הפנים הארוכות), ש*הוא* כתר דאצילות. פתח 90 פותח את היחידה ועושה שלושה דברים בבת אחת. (1) הוא ממקם את אריך אנפין בבניין: אריך אנפין הוא הפרצוף הראשון שבאצילות, ו*ראשון* פירושו המקום שבו מתחילות עשר הספירות של כל עולם נקרא ראשית אותו עולם; ראשית זו, באצילות, היא הכתר, וכתר דאצילות הוא אריך אנפין. עתיק, לעומת זאת, אינו חלק מן האצילות עצמה ממש, אלא מתלבש באצילות ומנהיג אותה. (2) הוא קובע את מקומו המיוחד של אריך אנפין: א״א הוא השורש לכל שאר האצילות, לא רק אבי ההתפתחות של שאר הפרצופים (אבא, אמא, זעיר אנפין, נוקבא), אלא השורש ממש, שהאחרים הם ענפים ממנו ממש. שאר הפרצופים הם לבושים על אריך אנפין: א״א נמשך לאורך העולם כולו, וארבעת שאר הפרצופים מתלבשים בא״א, אבא ואמא עד הטבור, זעיר אנפין ונוקבא מן הטבור ולמטה. (3) הוא מציג את לימוד אדרא זוטא המקובל, שארבעת הפרצופים המתלבשים בא״א הם שמו של עתיק, ו*לא תשכח בר בוצינא בלחודוי*, כלומר רק אריך אנפין קיים: זיהוי של קבלת האר״י והזוהר שהיחידה תפתח. פתח 90 עדיין אינו מונה את ספירות א״א ואת מבנה הגולגלתא / המוחין / השערות / הדיקנא שלו; הוא מניח את היסוד המבני שעליו יבנו פתחים 91–95.

מושגים שהוא מציג

• אריך אנפין
• אריך אנפין: הפרצוף הראשון של אצילות
• אריך אנפין: כתר דאצילות
• אריך אנפין שורש, ושאר הפרצופים ענפים
• שאר הפרצופים כלבושים של אריך אנפין
• אריך אנפין מתפשט בכל העולם
• אבא ואמא מלבישים עד הטבור
• זעיר אנפין ונוקבא מן הטבור ולמטה
• שמו של עתיק
• אדרא זוטא: רק הבוצינא קיימת
• דכורא ונוקבא של אריך אנפין כמ״ה וב״ן
• ענפים בהשתלשלות לעומת ענפים ממש
• אריך אנפין פועל את פעולותיו דרך הפרצופים
• ראשית כל עולם היא הכתר שלו
• עתיק מתלבש באצילות ומנהיג אותה

מושגים שהוא מפתח

• עתיק יומין
• הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן
• מ״ה
• ב״ן
• פרצוף
• אצילות
• כתר
• הספירות
• סדר ההנהגה הנגלה: אצילות
• השגחה
• רישא דלא אתידע
• ענין רישא דלא אתידע
• בחירה חופשית
• שליטת ההעלם
• הידיעה נסתרת לשם הבחירה

מהלכים שהוא מקדם

• עתיק יומין ממוקם עתה בדיוק ביחס לאצילות. עתיק נחשב חלק מן האצילות משום ש*עתיק קיים בשביל האצילות, מתלבש בה ומנהיג אותה*, אבל אינו חלק מן האצילות עצמה ממש. מה שנאמר ביחידות הקודמות על עתיק (ועל רדל״א כבחינה העליונה הנעלמת של עתיק) מוצב כאן כעליון לאצילות עצמה ונבדל ממנה.
• פרצוף מתחדד עתה בהגדרת אריך אנפין. א״א הוא הפרצוף הראשון שבאצילות, בנוי ממ״ה וב״ן, ומ״ה וב״ן הם בחינות הזכר והנקבה (דכורא ונוקבא) של א״א עצמו. כל פרצוף בנוי ממ״ה וב״ן; מקומו המיוחד של א״א הוא ש*כל האצילות* בנויה כך וש*הוא* השורש שממנו מסתעפים האחרים.
• אצילות מתפרקת עתה למבנה של חמישה פרצופים: א״א כשורש; אבא, אמא, זעיר אנפין ונוקבא כארבעת הענפים המתלבשים בא״א. דמות הגוף של א״א נמשכת לאורך העולם כולו, כלומר, כשורש האצילות, ההתפשטות של א״א מלמעלה למטה היא כל ההתפשטות של האצילות, וארבעת שאר הפרצופים מכסים חלקים זה אחר זה של אותו גוף.
• הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן מקבל עתה צורה מעשית בא״א. הטענה הכללית של קל״ח ש*כל האצילות בנויה ממ״ה וב״ן* מיושמת כאן על הפרצוף הראשון: א״א בנוי ממ״ה וב״ן, והם בחינות הזכר והנקבה שלו. הסידור המיוחד של מ״ה עם ב״ן שנמצא ברדל״א (פתחים 85–89) מתממש כאן במדרגת מבנהו של א״א.
• כתר מזוהה עתה בדיוק עם אריך אנפין באצילות. הטעם המבני: המקום שבו מתחילות עשר הספירות של כל עולם נקרא ראשית אותו עולם; כתר הוא הספירה המתחילה; באצילות, הכתר הוא א״א. הזיהוי של ספירה עם פרצוף הוא הצעד המרכזי של קבלת האר״י.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)