שער 89 מתוך 138 · רישא דלא אתידע

ההבדל בין טלא דבדולחא לבין רישא דלא אתידע

תפקידו בספר

חותם את היחידה רישא דלא אתידע (פתחים 85–89). מחדד איזה מין ספק יש ברדל״א בניגוד ל*טלא דבדולחא* (טלא דבדולחא: הטל הלבן דמוי הבדולח היורד מראשו של אריך אנפין באדרא רבא, דמתחזיין כל גוונין בגוה). טלא דבדולחא הוא הדימוי המקובל בקבלת האר״י ל*דבר אחד שיש בו ריבוי פנימי*: כל הגוונים מתקיימים יחד בגלוי ובהרמוניה; אין גוון אחד שולל את חברו. רישא דלא אתידע אינו כך. ברדל״א התוכן הנראה סותר את עצמו: המראה מתהפך להפכו; ההן והלאו נמצאים ברגע אחד כהפכים המכחישים זה את זה; ואין משיגים אפילו איך ההן והלאו יכולים לחול שניהם, משום ש*תחילה רואים אותו באופן אחד, ואחר כך נראה כאילו לא היה כך כלל*. הספק אינו נוצר מתוכן עשיר מדי (הבדולחא מכילה זאת בלי ספק); הוא נוצר מ*ראייה שאינה יכולה להתייצב*. הפתח נחתם בהגדרה המבנית העמוקה ביותר של היחידה (¶8): לרדל״א יש פנימיות (פנימיותה) שבה כל החיבורים עומדים בהעלם, שאפילו אינם נראים, ו*זוהר* המאיר מן הפנימיות החוצה. השליטה תלויה בזוהר; מה שאנו יכולים להשיג הוא הזוהר; והזוהר עצמו מסופק. נמצא שמה שמנהיג הוא הזוהר; מה שאנו יכולים להשיג הוא הזוהר; ואי אפשר לקבוע לא את הפנימיות ולא את הזוהר. ולכן נקרא רישא דלא אתידע.

מושגים שהוא מציג

• טלא דבדולחא
• בדולח: כל הצבעים נראים בו יחד
• בדולח: אין צבע דוחה את חברו
• רדל״א: הן ולאו ברגע אחד
• רדל״א: התהפכות תמידית
• ברדל״א ההפכים סותרים זה את זה
• פנימיות רדל״א אינה נראית
• הארת רדל״א בזוהר
• השליטה תלויה בהארה
• ההארה היא מה שאנו משיגים
• הספק נולד מהתהפכות במה שנראה

מושגים שהוא מפתח

• רישא דלא אתידע
• ענין רישא דלא אתידע
• ענין הספקות
• ספקות: לא ספקות רגילים
• ההארה אינה נודעת מצד עצמה
• ההארה נראית ואינה מובנת
• רדל״א כהארה אחת
• המשיג אינו יכול לקבוע איך להבין
• הספק הוא בהשגה, לא בדבר עצמו
• צירופים הפוכים: שניהם קיימים
• הבחינות נראות זו אחר זו, ובכל זאת הן בבת אחת
• בכל שעה שולטת בחינה אחת
• ההנהגה מתגלגלת מבחינה לבחינה
• ברדל״א אי אפשר לעקוב מן הענף אל השורש
• השורש נראה ככולם
• הסידור המיוחד של מ״ה וב״ן
• סדר ההנהגה הנסתר
• סדר ההנהגה הנגלה: אצילות
• שליטת ההעלם
• הידיעה נסתרת לשם הבחירה
• בחירה חופשית
• השגחה
• מ״ה
• ב״ן
• פרצוף
• אצילות
• עתיק יומין

מהלכים שהוא מקדם

• רישא דלא אתידע מתחדד עתה בניגוד ישיר ל*טלא דבדולחא*. הבדולחא היא התקדים בקבלת האר״י ל*דבר אחד שיש בו ריבוי פנימי*; רדל״א הוא בדיוק לא כמו הבדולחא באופן שבו הריבוי מוחזק. הניגוד מבהיר איזה מין אי־ידיעה נקרא בשם רישא דלא אתידע. הפתח גם מפרק את תמונת ההארה האחת של פתח 88 לשתי השכבות של פנימיות ו*זוהר*.
• ספקות: לא ספקות רגילים מתואר עתה בדיוק דרך הניגוד לבדולחא. לא ספקות רגילים (פתח 86 ¶7) פירושו עתה לא ריבוי עשיר מכדי שיהיה אפשר לקבוע אותו (זוהי הבדולחא, ואין בה ספק), אלא ראייה המתהפכת להפכה (זהו רדל״א). הספק נוצר משום שהראייה אינה יכולה להתייצב, ולא משום שהתוכן מרובה מדי.
• רדל״א כהארה אחת תמונת ההארה האחת של פתח 88 מתפרקת עתה לשתי שכבות. להארה יש פנימיות (פנימיותה), נעלמת, שאפילו אינה נראית, ו*זוהר*, מה שמאיר החוצה, מה שמנהיג, מה שאנו יכולים להשיג. תמונת ההארה האחת של פתח 88 נשמרת; הפתח מפרק אותה.
• ההארה נראית ואינה מובנת פתח 88 ¶10 קרא בשם למצב הידיעה השלישי (נראה אך אינו מובן). פתח 89 ¶8 מעגן אותו במונח זוהר: מה שאנו משיגים הוא בדיוק הזוהר המאיר החוצה, ולא האור הפנימי. מצב נראה־אך־אינו־מובן הוא הזוהר כפי שהוא נראה.
• המשיג אינו יכול לקבוע איך להבין מקום הכישלון מתחדד עתה. בבדולחא המתבונן יכול לקבוע: כל הגוונים נראים, ואף אחד אינו שולל את חברו. ברדל״א המתבונן אינו יכול: הראייה מתהפכת. הפתח ממקם את הכישלון ב*היפוך*, ולא בריבוי.
• בכל שעה שולטת בחינה אחת מקבל עתה צורה מעשית דרך הזוהר: הכוח שהראש מפעיל תלוי באופן שבו הוא מאיר. אופן ההנהגה עובר דרך הזוהר; בחינה אחת של הזוהר שולטת בכל עת נתונה; והזוהר עצמו הוא מה שאיננו יכולים לקבוע.
• ברדל״א אי אפשר לעקוב מן הענף אל השורש מאובחן עתה בדיוק. ההתחקות נכשלת משום שבחינת רדל״א שהיינו מבקשים כשורש מתהפכת בראייה: נראה הן, ואחר כך נראה לאו, ואיננו יכולים לומר מה מהם עומד. אי־היכולת להתחקות של פתח 88 ¶9 היא אי־היכולת לקבוע את הזוהר של פתח 89 ¶8.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)