שער 76 מתוך 138 · פרצוף עתיק
ה"אחור" שבעתיק: פני ב״ן הם האחור של פני מ״ה.
בשורה אחת
בעתיק אין אחוריים ממש. כולו פנים לכל צד. פני ב״ן הם האחור של פני מ״ה.
תפקידו בספר
הפתח השלישי ביחידה פרצוף עתיק (פתחים 74–77). פתח 75 אמר שהזכר והנקבה שבעתיק הם "גוף אחד ממש", והזהיר מראש שאין לקרוא את לשון "פנים ואחור" הנאמרת בעתיק כימין ושמאל המקומיים של אריך אנפין. פתח 76 מפתח עתה את האזהרה הזאת לפתח שלם. שני חלקים. (חלק א׳) בעתיק אין אחוריים ממש. הכלל: "אחור" (אחוריים) פירושו שהאורות מתחשכים, אינם מאירים; אינם מופנים כלפי מטה, אל המביט או המקבל. אין זה פגם אלא מצב טבעי (שתי מדרגות של הסתכלות). "אחור" נוצר בכל מקום שיש דין, כי הדין יכול להפוך את האורות. אבל עתיק הוא שורש ההנהגה השלמה (יתבאר להלן), כולו רחמים גמורים, ולכן הוא מראה פנים לכל צד. בחינת ה"אחור" נבלעת בבחינת ה"פנים", השולטת בכל עתיק. הקושי לכאורה: אם פני מ״ה מלפנים ופני ב״ן מאחור, האין זה כמו אחור באחור בזעיר ונוקבא (שהוא חסרון, המחייב שיחזרו "פנים בפנים" כדי להזדווג)? היישוב: לא. בזו״ן יש אחור של ממש, המוסתר פנימה כדי לשמור מפני הקליפות. בעתיק אין אחור של ממש כלל: ה"אחור" לכאורה נבלע בפנים השולטים. לכן עתיק נחשב פנים בפנים לכל צד, וזו הדרגה הגבוהה ביותר האפשרית של זיווג ושותפות. (חלק ב׳) שתי פנים. יש פנים מצד מ״ה (בחינת הזכר) ופנים מצד ב״ן (בחינת הנקבה). פני ב״ן נחשבים "כמו אחור" לפני מ״ה, כי פני ב״ן מאירים פחות מפני מ״ה ונוטים מעט לצד שורש הדין. אבל פני ב״ן אינם אחור של ממש: גם הם מביטים ומאירים.
מושגים שהוא מציג
- בעתיק אין אחוריים ממש
- אחוריים פירושו הסתלקות ויציאה
- כלל הפנים והאחוריים
- עתיק כולו פנים מכל צד
- בעתיק אין דין, לכן אין בו אחוריים ממש
- בעתיק האחוריים בטלים בפנים
- עתיק פנים בפנים, לא אחור באחור
- פני מ״ה ופני ב״ן
- פני ב״ן כהים יותר ונוטים לדין
- שמירה מן הקליפות באחור באחור אינה שייכת בעתיק
מושגים שהוא מפתח
- עתיק יומין
- עתיק: דו־נון בגוף אחד
- מ״ה
- ב״ן
- דו־נון: עיקרון הזכר והנקבה
- המשפיע: עיקרון הפועל
- המקבל
- דין
- רחמים
- שלמות
- זעיר אנפין
- נוקבא
- זיווג
- קליפות
- עיקרון: החיבור הוא השלמות
- מדרגות החיבור בין הפרצופים
- בעתיק פנים ואחור אינם במקום
- מעלת עתיק על אריך אנפין בענין החיבור
- "מבשרי אחזה אלו־ה"
- התאמה גמורה בין הפרצוף לאדם
- האורות
מהלכים שהוא מקדם
- עתיק יומין הפרט של "אין אחוריים ממש" משלים את טענת "גוף אחד ממש" שבפתח 75: עתיק הוא באמת כולו פנים, לכל כיוון, ואפילו בחינת הב״ן שבו היא פנים (עמומות יותר) ולא אחוריים של ממש
- עתיק: דו־נון בגוף אחד טענת "גוף אחד ממש" מפתח 75 מוגנת עתה מפני הקריאה של חסרון אחור באחור
- בעתיק פנים ואחור אינם במקום מן ההערה המקדימה שבפתח 75 אל הפיתוח המלא בפתח 76: ה"אחור" שבעתיק הוא פני ב״ן לעומת פני מ״ה, ולא אחוריים של ממש
- מ״ה מ״ה מקבל "פנים": הפנים העיקריות של עתיק, בחינת המשפיע, שהארתה בהירה יותר
- ב״ן גם ב״ן מקבלת "פנים": עמומות מאלה של מ״ה, נוטות לצד שורש הדין, אך פנים בכל זאת
- דין הדין מזוהה כאן כסיבה המבנית לכל אחוריים של ממש: בכל מקום שיש דין, האורות יכולים להתהפך; העובדה שאין לעתיק אחוריים ממש פירושה שאין בעתיק דין במדרגה זו
- רחמים עתיק מתואר כאן כ"כולו רחמים גמורים", ולכן הוא מראה פנים לכל צד
- זעיר אנפין חסרון ה"אחור באחור" של זו״ן מועמד מול "כולו פנים" שבעתיק, כניגוד המבסס את עליונותו של עתיק
- נוקבא זיווג זו״ן, אחור באחור ואחר כך פנים בפנים, מועמד מול "פנים בפנים לכל צד" שבעתיק
- קליפות הקליפות מופיעות כאן בתפקידן המבני: בגללן זו״ן צריכים לשמור על אחוריהם, ובדיוק משום כך אין לעתיק, שאין לו אחוריים ממש, ממה להישמר (אין קליפות במדרגה זו)
- זיווג מתחדדת ההבחנה בין זיווג כמצב לזיווג כאירוע: מצב "כולו פנים" שבעתיק הוא זיווגו, הגבוה ביותר האפשרי
- עיקרון: החיבור הוא השלמות מיושם: מצב "כולו פנים" שבעתיק הוא הביטוי המעשי של השלמות במובן של פתח 73; אין מה להמתיק כי אין דין, ואין ממה להישמר כי אין קליפות