שער 72 מתוך 138 · הפרצופים
הפרצופים: זכר ונקבה, וההבדלים ביניהם
בשורה אחת
הפרצופים מתחלקים ל*זכר ונקבה*, ומקום ההבדל בפועל הוא היסודות.
תפקידו בספר
הפתח השלישי ביחידת הפרצופים (פתחים 70–73). פתח 70 הגדיר מה הוא פרצוף (אור אחד המתפשט לתרי״ג חלקים מפורטים); פתח 71 קבע שההקבלה בין הפרצוף לצורת האדם גמורה ופועלת בשני הכיוונים; פתח 72 מציג עתה את ההבחנה בין זכר לנקבה (דו״ן) ומצביע בדיוק היכן נמצא ההבדל הממשי בין הפרצופים הזכרים לנקבות. שני חלקים. (חלק א׳) יש פרצופים זכרים ויש נקבות, כלומר יש הממשיכים חסד ויש הממשיכים דין. בזיווגם מתחברות שתי ההמשכות ונולדת הפעולה הצריכה. אין דבר שאינו מוסכם משתי המידות, חסד ודין. שלושה טעמים לכלל הכללי של ההמשכה המשותפת: (1) שכר ועונש צריכים לשתי המידות; (2) המשכת הפרנסה צריכה להיות צירוף מתואם, כדי שהמידה הנכונה תגיע למקום הנכון, ושתי המידות צריכות להשגיח על כל פרט; (3) הברואים עצמם מתחלקים לפי שני השורשים האלה, ואפילו בברייה אחת שניהם נמצאים. (חלק ב׳) היכן ההבדל באמת. אורות הזכר והנקבה שונים באופיים ובחוק פעולתם, אך לא בצורתם הכללית (שניהם בדמות אדם במידה שווה, ושותפים לתרי״ג חלקים). ההבדל הממשי, היחיד, הוא ביסודות, איברי ההמשכה. הראיה היא הסריס: הבדל בצורה התלוי ביסוד. ומדוע די בכך שההבדל מרוכז ביסודות: היסודות מתעוררים ראשונים, והם מושכים את ההשפעה מכל שאר חלקי הפרצוף, ולכן די בהבדל בהם כדי ליצור את ההבדל הנדרש בהנהגה. בראשית ב, י: היסוד הוא "ונהר יוצא מעדן".
מושגים שהוא מציג
- דו־נון: עיקרון הזכר והנקבה
- השפעה
- שלושה טעמים לשפע המשותף
- היסודות: ההבדל המהותי היחיד
- היסוד: "ונהר יוצא מעדן"
- היסוד מתעורר ראשון
- ראיה מן הסריס
מושגים שהוא מפתח
- פרצוף
- הגדרת פרצוף: תרי״ג חלקים
- תרי״ג חלקים בכל פרצוף
- התאמה גמורה בין הפרצוף לאדם
- "מבשרי אחזה אלו־ה"
- מתקלא
- חסד
- דין
- רחמים
- מ״ה
- ב״ן
- יסוד
- זיווג
- שפע
- הספירות
- האורות
- זיווג של בנין
- שכר
- עונש
- אין סוף
- השתלשלות
מהלכים שהוא מקדם
- פרצוף הפרצופים מתחלקים עתה לזכר ולנקבה; הזיווג נעשה המנגנון הפועל של ההמשכה המשותפת
- הגדרת פרצוף: תרי״ג חלקים תרי״ג החלקים משותפים בשווה לזכר ולנקבה; רק היסוד שונה בממשות
- חסד נזכר כאן כאחת משתי המידות שכל פעולה צריכה להן; נמשך דרך הפרצופים הזכרים
- דין נזכר כאן כמידה השנייה; נמשך דרך הפרצופים הנקבות; נחוץ לשכר, לפרנסה, ושורש למחצית הבריאה
- מ״ה ההבחנה בין מ״ה לב״ן נלקחת מיחידת התיקון ומוצמדת מחדש לתפקידי ההמשכה של הזכר והנקבה
- ב״ן ב״ן כצינור הדין; הפרצוף הנקבה שואב מב״ן את חוק פעולתו
- יסוד עולה מאיבר אחד בין שאר האיברים למקום היחיד שבו יש הבדל ממשי בין זכר לנקבה
- זיווג הטעם הפורמלי ניתן כאן: לחבר את שתי ההמשכות כדי שתיוולד פעולה אחת מתואמת
- מתקלא המתקלא של פתח 65 פועלת עתה כעיקרון שביטויו המעשי הוא זיווג הזכר והנקבה
- התאמה גמורה בין הפרצוף לאדם מיושם: מבנה הזכר והנקבה שלמטה נקרא כלפי מעלה, אל מבנה הפרצופים שלמעלה
- "מבשרי אחזה אלו־ה" דרכו של פתח 71 בפעולה: הקול, המראה, הכוח ועניין הסריס, כולם נקראים כלפי מעלה
- שפע השפע הוא "המשכת הפרנסה" הנזכרת בטעם השני מבין שלושת הטעמים להמשכה המשותפת של חסד ודין
- השפעה מוצג לראשונה: "ההשפעה" הרחבה יותר, שהשפע הוא רכיב אחד בתוכה
- שלושה טעמים לשפע המשותף מוצג לראשונה: שכר ועונש, פרנסה מחולקת, ברואים בעלי שני שורשים
- היסודות: ההבדל המהותי היחיד מוצג לראשונה: רק ביסודות יש הבדל ממשי (ולא רק נראה לעין)
- היסוד: "ונהר יוצא מעדן" מוצג לראשונה: בראשית ב, י מעגן את תפקיד ההמשכה של היסוד
- היסוד מתעורר ראשון מוצג לראשונה: היסודות פותחים; שאר האיברים נמשכים אחריהם בהמשכה
- ראיה מן הסריס מוצג לראשונה: הסריס כראיה מצד האדם ששינויי הצורה תלויים ביסוד