שער 61 מתוך 138 · עולם התיקון

החיבורים של מ״ה וב״ן מוציאים את "האילן" – אצילות־בריאה־יצירה־עשיה. התיקון נשלם על ידי מעשי בני האדם

בשורה אחת

מ״ה מתחבר עם ב״ן ומוציא את אילן הקדושה, אבי״ע של ממש. התיקון הוא מצב חדש, לא הישן, ו*האדם משלים את המלאכה*.

תפקידו בספר

מפתח את מבנה התיקון הכללי של פתחים 59–60 ל*פרטים* של האופן שבו מ״ה מתחבר עם ב״ן ומוציא את אילן הקדושה (= אבי״ע). שלושה חלקים (לא שניים): (חלק 1) מ״ה חיבר אליו את המדרגות שנתבררו מב״ן, ומהן יצא כל האילן (אבי״ע). עיקר: התיקון לא נעשה בכלים עצמם כדי שיחזרו להיתקן מעצמם; הוא בא על ידי בנין הפרצופים ממ״ה וב״ן יחד, והכלים נתקנו ממילא כשכל אחד נכנס למקומו הראוי במבנה הפרצוף. כלי ב״ן לא יכלו לתקן את עצמם; רק על ידי חיבורם עם אורות מ״ה. האב־טיפוס של ישראל: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה, ב): מצד עצמם אינם יכולים לקום. אבל: "אקים את סכת דויד הנפלת" (עמוס ט, יא), על ידי הקב״ה לבדו (זוהר פקודי רלט ע״ב). "המצב החדש" הוא סוד "שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה סה, יז), לא המצב הישן שחזר לקדמותו. ב״ן אינו יכול לעמוד בפני עצמו; הוא מתרומם רק עם מ״ה החדש. גילוי למפרע: גם מה שהיה רע מתברר שהיה לטובה (כשהכלים נכנסים למבנה, גם החלק הרע מתגלה כממלא תפקיד). כל הרע חוזר לטוב = ב״ן כשהוא נתקן על ידי מ״ה. שני דברים מחוברים: החסרון + השלמות הגמורה המתקנת אותו. (חלק 2) אולם נשארו מדרגות מסוימות של ב״ן שלא נתחברו עם מ״ה. הבריאה עדיין לא נשלמה; חסרים בה דרכים מסוימים וחלקים מן הנבראים. "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב, ג): הוא התחיל, כדי שבני האדם ישלימו את המלאכה. החסרונות = ראיה ברורה שהבריאה אינה שלמה (כלי שמלאכתו נגמרה אין בו חסרונות). (חלק 3) הולך ונתקן מעט מעט (פתח 53, חלק 1), כח אחר כח. מחזור מתמשך ומתקדם, עד שיהיה הכול בשלמות גמורה.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)