קל״ח פתחי חכמה

שער 56 מתוך 138 · רפ״ח ניצוצין

ההבדל בין הע״ב שבע״ב, ס״ג ומ״ה לבין הע״ב שבב״ן

בשורה אחת

לב״ן יש רק ע״ב כללי, משום שב״ן מקבל ואינו פועל. המילויים הפועלים (ע״ב, ס״ג, מ״ה) נושאים ע״ב פרטי; ב״ן נושא רק את הצורה הכללית.

תפקידו בספר

מיישב קושיה ב*עץ חיים, שער רפ״ח* פרק ג (פז ע״א): האם הע״ב (72) שוכן בריבוע של הוי״ה הפשוטה (שאינה ממולאת) או בצורה הממולאת (המילוי). שני חלקים: (חלק 1) היישוב: ע״ב נמצא ב*הוי״ה הפשוטה של כל שם* בצורת ריבוע (= 72), וזהו הע״ב המשותף, הכללי. אבל לע״ב/ס״ג/מ״ה, הע״ב הכללי הזה אינו מה שהוא שלהם מצד עצמם; מה שהוא עצמי לכל אחד הוא הע״ב הפרטי שהמילוי שלו מוליד (ארבע הדרכים של פתח 55). אולם: המילוי של ב״ן = 52 (לא 72), ולכן אין לב״ן ע״ב פרטי מן המילוי שלו. לכן לב״ן לבדו, הע״ב שב*ריבוע* הפשוט נחשב עצמי לו, משום שזה הע״ב היחיד שיש לב״ן. הנקודה: גם ב״ן אינו חסר ע״ב; שום ענף אינו יכול לצאת מכלל אריך אנפין (= שורש הע״ב הכללי). (חלק 2) הבנה עמוקה יותר: הערכים המספריים אינם שרירותיים. לכל שם יש הוראה שווה בתחילה (בבחינת הוי״ה הפשוטה, שאינה ממולאת): כולם שווים כארבעה שמות הוי״ה הרמוזים בארבע היודי״ן של אריך (ארבעת המילויים נובעים מארבע היודי״ן שבמילוי הע״ב הכללי: יו״ד, ה״י, וי״ו, ה״י). המהות המקורית = הסוג הראשוני = שם הוי״ה. אחר כך המילוי מוסיף פעולות פרטיות, ושם הם נבדלים. כל צורה ממולאת מראה את פעולתה וגם את קשרה לשורש. ע״ב/ס״ג/מ״ה פועלים (לכל אחד פעולה משלו, הנמשכת מן השורש) ← ע״ב פרטי. ב״ן אינו פועל, הוא מקבל, ולכן אין לו ע״ב פרטי; הוא מקבל מה שנותנים לו לפי השורש, ומתחבר על ידי ההוראה הראשונית והכללית. "החלק שנתן לו השורש": לא פעולה פועלת, אלא מציאות של אור בסוג של הוי״ה הפשוטה.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)