שער 55 מתוך 138 · רפ״ח ניצוצין

ע״ב הוא אריך אנפין, השורש של ע״ב, ס״ג, מ״ה וב״ן – אבא ואמא, זעיר ונוקבא

בשורה אחת

ע״ב (המילוי העליון ביותר של שם הוי״ה) הוא אריך אנפין. ארבעת המילויים מכוונים כנגד חמשת הפרצופים העיקריים. יש הבחנה בין עתיקא קדישא לבין שם עתיקא.

תפקידו בספר

קובע עיקרון מבני ומספרי מכריע: כששמות אחדים מגיעים לאותו מניין בדרכים שונות, יש להם שורש עיקרי אחד, שכל אחד מהם צריך להתחבר אליו. ביישום על ע״ב/ס״ג/מ״ה/ב״ן: כל אחד מארבעת המילויים מגיע ל־72 (= ערכו של ע״ב) בחשבון שונה משלו. ע״ב כשלעצמו = 72 = הסכום הפשוט של ערכי אותיותיו. ס״ג (=63) מגיע ל־72 בהוספת 10 יחידות (אחת לכל אות ואות) + הכולל (יחידת האחדות הכוללת): 63+10 = 73, הכולל = יחידה נוספת, ובסך הכול 72. מ״ה (=45) מגיע ל־72 באמצעות שם הוי״ה הפשוט (=26): 45 + 26 = 71 + הכולל = 72. ב״ן (=52) מגיע ל־72 באמצעות הצורה המרובעת (ריבוע): יו״ד(10) + יו״ד־ה״א(15) + יו״ד־ה״א־וא״ו(21) + יו״ד־ה״א־וא״ו־ה״א(26) = 72. 72 הוא גם ערכו של חסד; שורש כל סדרי ההנהגה הוא החסד. שני חלקים: (חלק 1) העיקרון: אותו מניין בדרכים שונות = שורש עיקרי אחד. כל אחד הולך בדרכו המתפתלת; כולם מתכנסים לאחד. (חלק 2) היישום: ע״ב עצמו הוא אריך אנפין (= הפרצוף האחד המקיף את כל העולם מלמעלה עד למטה; אינו מלביש מדרגה; אבא ואמא מלבישים את אריך מן הגרון עד הטבור, וזעיר ונוקבא מן הטבור ולמטה). האר״י (עץ חיים, שער אריך אנפין פרק ב): תשע הספירות של אריך הן השורשים העיקריים של האצילות; כל שאר הפרצופים הם ענפים. שתי מדרגות: עתיקא קדישא = אריך אנפין; ארבעת הפרצופים האחרים = שם עתיקא (אדרא זוטא רפח ע״א: "רק הנר לבדו נמצא"). לכן: אין לאריך אנפין שם נפרד; הוא עצמו הע״ב שהוא השורש העיקרי של ארבעת האחרים. כל יו״ד של ע״ב מוציאה אחד מע״ב/ס״ג/מ״ה/ב״ן (כל יו״ד = הוי״ה, לפי תיקוני הזוהר). כל ענף צריך להגיע לשורשו (שם ע״ב), וזה הכח החזק ביותר שיש בהם. שני טעמים: (1) הדבקות בשורש = כח הקיום; (2) אריך אנפין נשגב מכל פגם וקלקול, והסטרא אחרא אינה מגיעה לשם כלל, ולכן הארתו נותנת כח גדול בענפים.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)