שער 50 מתוך 138 · עולם הנקודים

כניסת האור לכלים ויציאתו הן השורש לסדר ההנהגה של העולם הזה במצב של קלקול ותיקון

בשורה אחת

הכניסה והיציאה של האור במחזור: השבירה והתיקון, הירידה והחזרה, הן השורש של סדר ההנהגה. אין שום דבר לבטלה; בשיעור מדויק, לא פחות ולא יותר.

תפקידו בספר

חותם את יחידת עולם הנקודים (פתחים 36–50). חוזר לשאלה שעומדת פתוחה מאז פתח 41: מדוע נכנס האור בתחילה, רק כדי לחזור ולצאת? הלא אפשר היה לעשות את ההדרגה מלכתחילה בלי זה. שני חלקים: (חלק 1) אין שום דבר לבטלה, וזה מתבסס משני צדדים: (א) דבר שאין בו תכלית אינו עולה על הדעת כלל במחשבה העליונה (דבר שאינו ראוי אינו יכול להימצא במחשבה העליונה); (ב) הספירות הן המידות של כל הנבראים, אין בהן דבר שאינו נמצא בנבראים, ולכן אין בהן שום דבר לבטלה. מהנחה זו: גם כשאיננו יודעים מה יוצא מתופעה מסוימת, ודאי אנו יודעים שיש לה תולדה כלשהי. וביישום: הכניסה והיציאה של האורות ודאי היו מסיבה; אבל הסיבה אינה יכולה להיות רק לעשות את הדרגת הפרצופים (שאפשר היה לעשותה בלעדיהן). האור לא פעל; הוא פשוט לא התחבר עם הכלי שלא נשלם, והמתין. ובכל זאת, לכניסה וליציאה יש פעולה ותולדה עיקרית (לכל מה שנעשה למעלה יש תולדה בסדר ההנהגה של העולמות). (חלק 2) הפעולה: תופעת הכניסה והיציאה היא השורש הפרטי לסדר ההנהגה של העולם הזה במצבי הקלקול והתיקון / השכר והעונש. המנגנון: כשהאורות למעלה מאירים בגילוי ← יש כח גדול יותר בנבראים. כשהאורות סתומים או נעלמים ← חולשה. מספר האורות למעלה מכוון כנגד כל הבחינות הנדרשות בנמצאים. הצירוף של אורות מגולים ואורות נעלמים קובע את התבנית ואת האופי הפרטיים של הנמצאים למטה על כל בחינותיהם. לכן הכניסה והיציאה הולידו את הצירוף של כך וכך גילויים וכך וכך העלמות הנדרש למבנה הפרטי של עולמנו. המחשבה העליונה חישבה בדיוק, לא פחות ולא יותר, כמה שורשים של קלקול וכמה של תיקון, ובאיזה סדר ואופן. הפרק הוא עקרון הטעם המספיק של היחידה, מיושם על האירוע הקוסמולוגי שנראה המיותר ביותר.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)