שער 49 מתוך 138 · עולם הנקודים

הוצאת הרע וחזרתו העתידה לטוב. בריאה־יצירה־עשיה נעשו אצילות־בריאה־יצירה־עשיה, אך לעתיד יחזרו להיות בריאה־יצירה־עשיה

תפקידו בספר

הניתוח המסכם של היחידה על הוצאת הרע ועל חזרתו העתידה לטוב. כותרת המשנה: "בי״ע נעשו אבי״ע, אך לעתיד יחזרו לבי״ע", המהלך המבני הקוסמי של תיקון הנקודים. שני חלקים: (חלק 1) מה שהכלים/הלבושים הם שורש לרע אינו קלקול כשלעצמו; אדרבה, זוהי שלמות הבריאה לפי הכוונה שביסודה, לגלות את היחוד העליון. הלבושים יתקיימו (לעומת הרע עצמו, שיתבטל). בתחילה היו שורש לרע ממש, שצריך להחזירו לטוב על ידי תיקוני בני האדם. הבחנת המפתח (¶8): רע ממש (מוציא לפועל את הסתת הרע, מעכב את שפע הברכה) לעומת רע שחזר לטוב (רע מצד עצמו, אבל נכלל ונתקן, ומרבה את שפע הברכה כשיעור הרע שהיה בו). שני תפקידי הרע (¶11): (1) בהתחלה: מוליד חסרון ומכתים את כבוד המלך; (2) אחרי שהיחוד שולט: מראה את כבוד היחוד ("זה מה שהמלך התגבר עליו בשלמותו הגדולה"). השלמות צריכה חסרון (¶13): שלמות ≠ טוב גרידא; היא תיקון החסרון. בלי חסרון היה מתגלה רק טוב, לא שלמות, ו"התענוג האמיתי של הנשמות אינו בטוב אלא בשלמות" (פתח 4). לכן: חסרון גדול יותר שמתגלה ← שלמות גדולה יותר שמתגלה. שכר היגיעה (¶14): לא רק שכר ראוי, אלא שכר על היגיעה; הם יכולים ליהנות מן הטוב "בלי להרגיש שום בושה". אפילו מציאות הרע כרע ממש מתבררת בעצמה כטובה, שהרי נתנה לבני האדם הזדמנות לזכות (¶16). (חלק 2) התהליך המבני. בתחילה, כשנשברו הכלים, נתגלו בספירות רק שורשי הרע (דינים קשים ופגמים באורות עצמם); הרע ממש יצא רק אחרי התיקון, כשהוצאו הנמצאים הנפרדים. הדרגה גדולה: בי״ע נעשו אבי״ע, שלושה נעשו ארבעה. את זה פעל הבירור והניקוי של פתח 47. מלכות דעשיה כפי שהיא עתה אינה אלא חלק אחד ממלכות דעשיה המקורית; חלקיה האחרים עלו. הדרגת האור: כל מדרגה פחותה מזו שלפניה; ההסתר חזק יותר בתחתונות (הקרובות למלכות). "בכלל מאתיים מנה", אבל שליחותה של התחתונה מתגלה רק כשההסתר מתחזק די הצורך. בתיקון העתיד: אבי״ע חוזרים לבי״ע, החלק האחרון של המלכות מתכלל בכללה, ומתגלה האצילות העליון של כללות הנקודים (ר׳ עץ חיים, שער התיקון פרק ג, דף מט ע״ב: "לעתיד לבוא... יחזור שם ס״ג למעלתו הראשונה, ושם מ״ה לא יפעל"). ישעיה כה, ח: "בלע המות לנצח". הלבושים נשארים כשורש של רע שהיה פעם ונתקן. המהלך הנצחי (¶35–40): כל ששת אלפי השנים = מחזור אחד רציף. המשיח = תחילת גילוי היחוד (תהלים צ, טו). סוף האלף השישי = יום הדין הגדול, ואז מתגלה היחוד. האלף השביעי = עולם העקודים (הכלי כפוף כולו לנשמה). השמיני = אורות החוטם. התשיעי = אורות האוזן. העשירי = העולם הבא. מביא את הרמח״ל, פתחי חכמה ודעת עמ׳ 48, ואת זוהר חדש, בראשית י, ופרקי דרבי אליעזר פרק ג. חותם: "ונשגב ה׳ לבדו" (ישעיה ב, יא); ר׳ פתח 30.

מושגים שהוא מציג

• רע בפועל לעומת רע בכוח
• שני תפקידי הרע
• השלמות צריכה חסרון
• שכר על העמל
• "בלע המות לנצח" (ישעיה כה, ח)
• ששת אלפים שנה: מחזור אחד
• האלף השביעי: עקודים
• המשיח מתחיל את גילוי היחוד
• השורש נשאר אחרי התיקון
• מנוחה

מושגים שהוא מפתח

• החזרת הרע לטוב
• תיקון
• סטרא אחרא
• קליפות
• כלי
• הלבושים כמסכים המסתירים
• בי״ע נעשים אבי״ע
• אצילות הראשונה שנתגלתה
• כל הנשמות משלימות את שליחותן
• בחירת האדם נותנת את השליטה
• תיקון המלכות על ידי האדם
• חוקי השלמות
• ברקים וניצוצות
• עקודים, נקודים, ברודים
• דמות אדם
• האור נגנז בתחילה
• מחזור של בריאה וחורבן

מהלכים שהוא מקדם

• רע בפועל לעומת רע בכוח מוצג לראשונה: ההבחנה החשובה ביותר בפרק
• שני תפקידי הרע מוצג לראשונה, שני תפקידים: כתם בכבוד המלך (בהתחלה) ← גילוי כבוד המלך (אחרי שהיחוד שולט)
• השלמות צריכה חסרון מוצג לראשונה, השלמות = תיקון החסרון, לא טוב גרידא
• שכר על העמל מוצג לראשונה, לא רק שכר ראוי אלא שכר על היגיעה (בלי בושה)
• "בלע המות לנצח" (ישעיה כה, ח) מוצג לראשונה, "בלע המות לנצח" כעוגן לבליעת הרע בשורשו
• ששת אלפים שנה: מחזור אחד מוצג לראשונה, ששת אלפי השנים = מחזור אחד רציף מן ההסתר אל הגילוי
• האלף השביעי: עקודים מוצג לראשונה, השביעי = עולם העקודים (הכלי כפוף לנשמה)
• המשיח מתחיל את גילוי היחוד מוצג לראשונה, עוגן בתהלים צ, טו
• השורש נשאר אחרי התיקון מוצג לראשונה, הלבושים נשארים כשורש של מה שהיה פעם רע ועכשיו הוא מתוקן
• מנוחה מוצג לראשונה: המנוחה של האלף השביעי כהשלמת המחזור

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)