קל״ח פתחי חכמה

שער 46 מתוך 138 · עולם הנקודים

נפילת הכלים ושבירתם – כדי להוציא את הרע

בשורה אחת

השבירה אירעה: האורות עברו את גבול יכולתו של הכלי בנקודת הסוף; הכלי נשבר; רפ״ח ניצוצין נפלו לעולמות התחתונים, והוציאו את תחום הרע.

תפקידו בספר

המאורע הנראה של הנקודים: הנפילה והשבירה של הכלים, המבוארות כשתי תופעות נפרדות (החידוש המושגי החשוב ביותר של פתח 46). שני חלקים: (חלק א) כשהוצרכו הלבושים להיתקן, החלק העליון שהיה בנקודים (= האצילות שלהם) נתעלם, והלבושים שלטו בפני עצמם. מדוע ההעלם? מפני שהרע אינו יכול לדור עם האצילות (תהלים ה, ה: 'לא יגורך רע'); ומאחר שהכוונה הייתה להוציא רע, היו הלבושים צריכים לשלוט. ומדוע להניח להם לשלוט כלל? לשם התיקון שלבסוף (ראה פתח 41). האור אינו יכול לחזור כמ״ה החדש עד שיהיה קודם קלקול ממש. משל הצינורות: כשבונים תעלות להביא מים מן הנהר, אין מניחים לנהר לזרום לתוך הצינורות שלא נגמרו (כאילו אינם צינורותיו). בזמן הבנייה הנהר נעלם; כשנגמרה בנייתם, הצינורות משמשים תעלות. כך בבי״ע: בזמן בנייתם האצילות נעלמת. אין לאצילות שום חלק ונחלה בהוצאת הרע; אורה יכול להימשך רק דרך בי״ע, כשהם מתוקנים לשמש צינורות. (חלק ב) מדוע זה נקרא נפילה, וההבדל בינה לבין שבירה. שני דברים שונים: (א) נפילה = הירידה ממצב שבו היו כלולים באצילות כלבושיה, למצב שבו הם שולטים לבדם; לא שהם התפשטו, אלא שהאצילות הסתלקה מהם; הם נשארו 'עולמות בפני עצמם', מפני שחסר להם הגוף שהיו מלבישים. = מיתת המלכים. (ב) שבירה = אופן השליטה המחריב: החורבן השתלט, פגם בהם, והוליד את כל מיני הקלקול והרע שיכולים להימצא בעולם. הכלים במצבם השבור הם המידה של כל מיני הקלקול שיכולים להימצא (מה שלא חושב מתחילה לא יכול היה לבוא לעולם אחר כך). ריקנותם מאור היא החסרון עצמו הנותן להם כוח להוציא רע; הם שולטים רק בבחינת הדין הקשה שבהם. ובכל זאת האור לא חדל לגמרי להאיר מרחוק: אפילו בנפילה הגדולה ירדו רפ״ח ניצוצין עם הכלים, מפני שהכוונה האחרונה הייתה תמיד להפוך את החורבן הגדול לתיקון גמור.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)