שער 43 מתוך 138 · עולם הנקודים

שורש הרע ממש נמצא בבריאה, יצירה ועשיה

בשורה אחת

שורש הרע ממש נמצא בבי״ע, ולא באצילות. האצילות קשורה לרע רק מפני שבי״ע הם לבושיה.

תפקידו בספר

מזהה בדיוק היכן נמצא שורש הרע ממש: בבי״ע (לבושי האצילות), ולא באצילות עצמה. שני חלקים: (חלק א) האצילות כוללת רק את החוקים והמידות של המחשבה האלקית (= הספירות, בדרגת אלקות); הוצאת הנבראים הנפרדים תלויה בבי״ע. מתורת שני השורשים שבפתח 39: השורש המוציא את בן מינו מוציא את ענפי האצילות (כולם אור אלקי); השורש המוציא את שאינו מינו (צור טק) מוציא את ענפי בי״ע (הנבראים הנפרדים). שורשי בי״ע באצילות: אמא, זעיר אנפין ונוקבא דאצילות, בהתאמה. לפיכך: רע ממש קיים רק בענפי בי״ע (הנבראים הנפרדים), ולא בענפי האצילות, ש*אין שייך בהם רע*. שתי השלכות של 'הרע אינו מושרש אלא בסוד לבושי האצילות': (1) הלבושים הם החיצוניים ביותר בדמות אדם; הלבוש מקרי ואינו העצם. עצם האורות הוא באצילות; בי״ע הם לבושים שהאור רוצה להתלבש בהם. הרע קיים רק מחמת הלבושים, ולא מעצם האור. (2) ובכל זאת הרע נחשב מתייחס לאצילות, מפני שבי״ע הם לבושי האצילות (טפלים לה כדי להשלימה), ולא עולמות תחתונים עצמאיים. (חלק ב) כדי שהכלים ימלאו את ייעודם, היה צורך לפרטם לכל פרטיהם. הם לא יכלו להישאר לבושים בלבד לאצילות (שאז היו רק טפלים, ולא היו מוציאים רע). הם צריכים לחדול מלהיות לבושים בלבד ולקבל שליטה; רק אז הם פועלים כל אחד לעצמו ומוציאים רע. כל הפרטים צריכים לצאת (כל מה שיש עתה בעולמות תלוי בזה). קריאה מחודשת: 'שיניחו בתחלה מקום לרע' = כל תכלית השבירה; 'לפי מה שהיה מוכן בהם' = השבירה מגלה את מה שהיה בלבושים; 'וסוף סוף יחזרו לתקן כל הקלקולים' = כניסת האור בכלים.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)