שער 39 מתוך 138 · עולם הנקודים

עולם הנקודים הוא החומר שממנו מתפרטים כל הפרטים

בשורה אחת

הנקודים הם חומר אחד, עצם קוסמי אחד שממנו יוצאות כל ההבחנות שלאחר מכן. תורת היש מאין (בריאת דבר מאין) פועלת כאן ברמת ההתהוות.

תפקידו בספר

קובע את העיקרון הכללי השני של הנקודים (אחרי הראשון, בפתח 37): עולם הנקודים הוא החומר האחד שממנו מתפרטים כל הפרטים שלאחר מכן. שני חלקים: (חלק א) הגדרה: הנקודים אינם מדרגה בסולם; הם כללות כל הנמצא בהדרגה אחרי עולם העקודים (עקודים = אור הפה הנמשך עד הטבור; הנקודים נמשכים מן הטבור עד רגלי א״ק). הם היו כחומר שלא קיבל שום צורה, עצם כללי בלי צורה, שממנו נוצרו אחר כך אבי״ע. הנקודים = חוק כללי אחד המעמיד את מציאות כל מה שעתיד להיות. הגילוי הראשון באורות העיניים (שם יצאו הנקודים): המחשבה העליונה ציירה את כל חוקי ההנהגה (ספירות האצילות) וגם את כל הנבראים הנפרדים (בי״ע) סביב בחינה משותפת אחת: שהם קיימים כדי לגלות את היחוד העליון על ידי חזרת הרע לטוב. כפילות מכרעת: בנקודים יש שני ציורים, ולא אחד: (1) ציור ההנהגה, החוקים שבהם מונהגים התחתונים; (2) ציור המראה, התחתונים בעצמם (הנבראים הנפרדים). שתי מציאויות. דמות אדם מובנת בשני אופנים. מכאן מוצג צור טק (ספר יצירה; הקדמת הראב״ד): 'קשר הצורות', הכוח המיוחד הכולל את כל הצורות המצוירות בעולם; מוציא יש מאין; קפיצה גמורה, ולא תהליך הדרגתי; אינו מזוהה עם המלכות (הספירה האחרונה של האורות); אינו בחינה עצמית של הספירות. שני שורשים בנקודים: שורש המוציא ענפים מבני מינו (אורות ← אורות); ושורש המוציא ענפים שאינם מבני מינו (צור טק ← בי״ע, יש מאין). הנקודים = סוג כללי הכולל את שני מיני השורשים האלה. מיישב סתירה לכאורה לפתח 36 (הנקודים אינם מדרגה בדרך אל האצילות): זו קטגוריה אחרת; השינוי שבנקודים הוא כוח אחד העובר ממצב למצב (אור צור טק ← נבראים עצמאיים), ולא ירידה מדורגת. אותו היגיון כמו ברשימו של פתח 27 (הפניה מפורשת). הכול יוצא על ידי בירורי המלכים הקדמונים. (חלק ב) קריאה מחודשת בכלל: 'ענין אחד, בנוי מפרטים רבים': גם האורות וגם הנבראים; 'כל פרטיו עומדים בו בשוה': דבר הנחוץ לגילוי השלם של היחוד; משלי טז, ד ('כל פעל ה׳ למענהו'); הטוב והרע שניהם נחוצים.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)