שער 37 מתוך 138 · עולם הנקודים

כל הקלקולים והתיקונים שבעולם נשרשים בשבירת הכלים ובתיקונם

בשורה אחת

כל קלקול קוסמי וכל תיקון חוזרים אל השבירה והתיקון של הנקודים. העיקרון הוא מבני, ולא היסטורי.

תפקידו בספר

קובע את העיקרון הכללי הראשון של הנקודים: כל הקלקול והתיקון שבעולם נשרשים בשבירת הכלים ובתיקונם. שני חלקים: (חלק א) העיקרון הכללי: הספירות הן חשבונות המחשבה העליונה לכל סדר ההנהגה, ולכן ההוויה וההפסד שבעולם חייבים להיות נשרשים בספירות. המחשבה העליונה עשתה שלושה חשבונות זה אחר זה: (1) נבראים במצב שלא נתקן, ובהם חלקי רע רבים; (2) מצב החורבן, שבו הרע תוקף ומתגבר, ומביא בכך את חורבנו שלו; (3) מצב התיקון החלקי, לא תיקון גמור, אבל די בו כדי שהדברים 'אינם חרבים לגמרי... הם קיימים, אבל פגומים'. המצב השלישי הזה = הספירות כפי שהן עתה, אחרי המשקלא (זוהר תרומה קעו ע״ב), המפתח לכל התיקון (ראה פתח 59 חלק א, פתח 69 חלק א). נשארו שני רכיבים שלא נשלמו: (א) הסטרא אחרא, מה שנדחה וגורש מן הספירות; הותר לה להתקיים, אבל הושלכה הצידה; לא עברה מן העולם; ועומדת מוכנה להתעורר בזמנה ובגבולה הקצובים; (ב) מה שנשאר מן המלכים ועדיין לא נתברר: חלקים פגומים המונעים את חוקי השלמות מלפעול, ומתבררים מעט מעט בכל יום. (חלק ב) קריאה מחודשת בכלל המודגש, חלק אחר חלק: 'המלכים נתבטלו' = מדת החורבן וחשבונו; 'התיקון נשלם לגמרי' = השלמות שהייתה מביאה את סוף הכול; 'אלא בשיעור שהיה נותן שורש לסבב' = מדידה מדויקת; 'לסבב בעולם' = שניהם במשקל אחד. סוף הכול: תיקון שלם על ידי עבודת האדם: הרצון העליון התחיל את התהליך, ומשאיר את השלמתו בידי האדם.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)