שער 34 מתוך 138 · אדם קדמון
הקשר בין ע״ב, ס״ג, מ״ה וב״ן למקום בקיעתם מאיברי החושים של אדם קדמון
בשורה אחת
ע״ב, ס״ג, מ״ה וב״ן יוצאים מן העיניים, האוזניים, המצח והפה של א״ק, בהתאמה. הקשרים נעשים כונניות, מנגנון השעון הקוסמי, שבו הפרצופים מזדווגים.
תפקידו בספר
מפרט את עקרון ההתאמה בין נקבי החושים לארבעת המילויים: ס״ג יוצא דרך האוזניים, החוטם והפה; ב״ן יוצא דרך העיניים (הגבוהות יותר); מ״ה יוצא דרך המצח (הגבוה מכולם). הקשר אינו מקרי (כמו אש מתחת לכלי מנוקב): לכל אור יחס מסוים למעבר שלו. הכלי מגביל את פעולת האור גם אחרי יציאתו. 'מהלך הרוח' הקוסמי בגופו של אדם קדמון מוציא כוחות באיברים מסוימים, שהם 'צמודים במבנה' לנקבי פנים מסוימים. מביא את עבודה זרה כח ע״ב ('שורייני דעינא בליבא תליא': גידי העין תלויים בבינה שבלב) ואת יחזקאל א, י ('ודמות פניהם פני אדם': זהות הגימטריה אד״ם = מ״ה מבססת מדוע צורת כל פרצוף בנויה על מ״ה).
מושגים שהוא מציג
- כלי מקבל
- כלי יציאה
- זיווג של בנין
- השקיית האילן
מושגים שהוא מפתח
- אדם קדמון
- מילוי ע״ב
- מילוי ס״ג
- מילוי מ״ה
- מילוי ב״ן
- נקבים
- הפנים למעלה
- כלי
- דמות אדם
- אורות הפה
- אורות העיניים
מהלכים שהוא מקדם
- מילוי ס״ג יוצא דרך האוזניים, החוטם והפה, וצמוד לאיברי הגוף שמהלך ס״ג מגיע אליהם ראשונה
- מילוי ב״ן יוצא דרך העיניים (הגבוהות מאח״פ)
- מילוי מ״ה יוצא דרך המצח (הגבוה מכולם); וגם השם הנותן צורה לכל פרצוף
- נקבים מקבלים את עקרון הצימוד המבני: כל נקב קשור לאיברים מסוימים
- כלי מקבל מוצג לראשונה: חללי הגוף המכילים את הנשמה או את האור
- כלי יציאה מוצג לראשונה: הנקבים שדרכם יוצא האור, ועדיין הוא כפוף לטבע הכלי
- זיווג של בנין מוצג לראשונה: הצימוד הטבעי בין חלקי הגוף (למשל גידי העין ↔ הבינה שבלב)
- השקיית האילן מוצג לראשונה: מהלך הצורה המקשר את כל החלקים (רמז מקדים בפתח 29, פסקה 3)