שער 25 מתוך 138 · הצמצום והקו

תולדת הצמצום: הספירות נעשו נראות.

תפקידו בספר

מתאר את התולדה המיידית של הצמצום: הספירות נעשות נראות, מושגות לנבראים, בפעם הראשונה. להיראות שתי סיבות משולבות: (1) הסרת הבלתי־תכלית בצמצום עשתה את ההשגה אפשרית (את הבלתי־תכלית אי אפשר לראות); (2) רצונו של אין סוף שיהיו נראות עשה את ההשגה ממשית. הספירות נקראות אור נאצל (על פי עץ חיים א, ג), ואף על פי כן אינן עצם חדש, אלא רק איזו בחינה מן האור הקדום, שנתמעט כוחו על ידי הצמצום. הספירות הן אלקות בעצמותן (קשורות באין סוף), אבל היראותן מרצון ולא מצד עצמן. הפרק משתמש במשל החזק של זיו פני משה (העומד לפני משה משפיל עיניו ורואה את הזיו המאיר מפניו), ומביא את דברי ברכות יז ע״א על הצדיקים ש'נהנים מזיו השכינה' לעולם הבא. משפט המראה החותם מציג את הרשימו כשמו המקצועי של האור החדש הנולד מאין סוף: המושג היסודי לכל מה שבא אחריו.

מושגים שהוא מציג

• אור הנאצל
• קרני עור פני משה

מושגים שהוא מפתח

• צמצום
• מעשה הצמצום
• הספירות
• אין סוף
• רצון אין סוף
• רשימו
• מראה הנבואה

מהלכים שהוא מקדם

• צמצום מקבל תולדה פוריה: הצמצום עושה את הספירות מושגות, בהסירו את הבלתי־תכלית שהיה עושה אותן בלתי נראות
• מעשה הצמצום מוגדר כהסרת הבלתי־תכלית מכוח מסוים אחד, ולא כסיבת ההיראות עצמה; הרצון הוא הסיבה הפועלת
• הספירות ממוקמות עתה בסדר ההתהוות: הן אלקות בעצמותן (קשורות באין סוף), אבל היראותן מרצון (ולא מצד עצמן); הן זיו אין סוף
• אין סוף בעל הזיו ומקורו; הספירות קשורות בו; מה שנראה הוא זיו הדרו, ולא עצמותו
• רצון אין סוף רצונו שיהיו נראות הוא הסיבה הפועלת להשגת הספירות (הצמצום הוא רק התנאי המאפשר, ולא הסיבה)
• רשימו מוצג במפורש בשם 'הרשימו': האור החדש הנולד במראה מן המקור הנעלם (אין סוף); הפעם הראשונה שקל״ח מכנה אותו במונח המקצועי
• מראה הנבואה משפט המראה החותם את הפרק מציג את הרשימו כהשגת הנביא את האור שאחרי הצמצום
• אור הנאצל מוצג כמונח אור נאצל (על פי עץ חיים א, ג); אין זה עצם חדש, אלא האור הקדום במצב חדש של היראות
• קרני עור פני משה מוצג כמשל היסודי: הזיו המאיר מפני משה, שהעומד לפניו יכול לראותו בהשפלת עיניו (דרך השגה עקיפה)

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)