שער 24 מתוך 138 · הצמצום והקו
פעולת הצמצום
בשורה אחת
הצמצום הוא ההגבלה העצמית, מרצון, שבה אפשר אין סוף את קיומו של עולם מוגבל. הוא נעשה בכוח אחד בלבד מכוחותיו, מתוך בחירה, ובשיעור המכוון לתכלית.
תפקידו בספר
פותח את יחידת הפרקים הגדולה החדשה הצמצום והקו (פתחים 24–30), לב ההתהוות שבקבלת האר״י. קובע שהצמצום היה: (1) ממוקד: הוא נעשה רק באחד מכוחותיו הבלתי מוגבלים של אין סוף, והוא הכוח להוציא את הבריאה כפעולה שמחוצה לו (הכוח שהטוב מטיב); כל שאר כוחותיו הבלתי מוגבלים אינם נפגעים. (2) עזיבה מרצון של הבלתי־תכלית: לא הכרח אלא בחירה; אין סוף לא פעל בכל יכולתו, אלא בדיוק בכוח המשוער הדרוש לתכלית. (3) דרך של פעולה מוגבלת: מה שהיה קודם בכוח (דרך ההגבלה, 'הכלולה באין סוף' כאפשרות שלולה) התגלה עתה בפועל. הפרק מביא את משל המוות והחיים: הבלתי־תכלית כולל את ההגבלה כדרך שהחיים כוללים את המוות, בדרך שלילה. לפיכך הצמצום אינו רק העדר הבלתי־תכלית, אלא הפעולה החיובית המקיימת את תחום הגבולות; הוא שורש הדין. ובמראה: אין סוף מצמצם עצמו במקום אחד ומשאיר שם חלל. זהו פרק היסוד לכל מה שבהמשך קל״ח על האופן שבו מבנה הספירות בא לידי מציאות בפועל.
מושגים שהוא מציג
- מעשה הצמצום
- חלל
- מציאות בדרך השערה
מושגים שהוא מפתח
- אין סוף
- רצון אין סוף
- צמצום
- הספירות
- דין
- הבריאה
- ההטבה
מהלכים שהוא מקדם
- אין סוף נדון עתה מבחינת ההתהוות: המקור שמתוך הבלתי־תכלית העצמי שלו צומצם כוח אחד מסוים כדי לאפשר את הבריאה; שאר כוחותיו אינם נפגעים
- רצון אין סוף נזכר במפורש כפועל של ההתהוות: הצמצום הוא מעשה רצונו, ולא הכרח
- צמצום מקבל הגדרה תפקודית מלאה: ממוקד בכוח אחד; עזיבה מרצון של הבלתי־תכלית; דרך של פעולה מוגבלת; מקיים באופן חיובי את תחום הגבולות
- הספירות מקבלות מקום בסדר ההתהוות. קודם הצמצום: כלולות באין סוף בבחינת מציאות בכוח, ושלולות מפני הבלתי־תכלית שלו; אחרי הצמצום: מתגלות במציאות מוגבלת בפועל
- דין מוצג מבחינת ההתהוות: שורש הדין נמצא במקום הצמצום עצמו, שבו הוטלו גבולות במקום שלא היו בו גבולות
- הבריאה מקבלת את התנאי המאפשר אותה: הבריאה היא המציאות בפועל של מה שהיה בכוח באין סוף; הצמצום הוא שמאפשר את המציאות בפועל
- ההטבה מוגדר ככוח המסוים שצומצם: 'חק הטוב להטיב'; זהו הכוח האחד, מבין כוחותיו הבלתי מוגבלים של אין סוף, שהוא הסיבה לנו
- מעשה הצמצום מוצג לראשונה: מעשה הצמצום בפועל (לעומת הצמצום כעיקרון קבוע); המאורע הקוסמי הראשון
- חלל מוצג לראשונה (רמז מקדים): המקום הפנוי ממנו, שנשאר אחרי הצמצום; יפותח בפרקים הבאים בתור החלל הפנוי
- מציאות בדרך השערה מוצגת לראשונה: האופן שבו הייתה דרך ההגבלה קיימת באין סוף קודם הצמצום: כאפשרות שלולה, הכלולה בתוך הבלתי־תכלית בתור הפכו הגמור