שער 20 מתוך 138 · ענין האותיות והשמות
האותיות הן צירופים שונים של חסד, דין ורחמים: קווים ונקודות, המורים על פתיחה וסתימה.
בשורה אחת
כל אות היא צירוף מסוים של חסד, דין ורחמים, שלושת העמודים כשהם פועלים ברמת הביצוע.
תפקידו בספר
מפרט את מפתח הסידור של עשרים ושתיים האותיות: כל אות היא צירוף מסוים של שלוש המידות היסודיות, חסד (ימין), דין (שמאל) ורחמים (אמצע), כשהאורות מאירים או ב*סיתום וקמיצה* (נקודת היו״ד, שבה האור מאיר רק כמקור) או ב*פתיחה והתפשטות* (קו הוא״ו, שבו האור מתפשט). לכן צורת כל אות עברית היא קידוד גרפי מדויק של המידות הנוכחות בה, באיזה מקום (ימין, שמאל או אמצע) ובאיזה אופן (נקודה סגורה או קו פתוח). הפרק מביא את הדוגמה של האל״ף (א): סתימה בימין ובשמאל (שתי יו״דין), התפשטות באמצע (וא״ו אלכסונית), ומרמז שפתח 21 ואילך ימשיכו את הפיתוח.
מושגים שהוא מציג
- הקו כיסוד האות
- הנקודה כיסוד האות
- סתימה ודחיסה
- פתיחה והתפשטות
מושגים שהוא מפתח
- אותיות
- מידת החסד
- מידת הגבורה
- מידת התפארת
- סדרים
מהלכים שהוא מקדם
- אותיות מקבלות עיקרון בנייה מדויק: כל אות בנויה מיסודות (קו ונקודה) המסודרים בשלושה מקומות (ימין, שמאל, אמצע) כנגד חסד, גבורה ותפארת
- מידת החסד מקבלת את מקבילתה באותיות: צד ימין של האותיות
- מידת הגבורה מקבלת את מקבילתה באותיות: צד שמאל של האותיות
- מידת התפארת מקבלת את מקבילתה באותיות: אמצע האותיות
- סדרים מפורטים: כל סדר הוא צירוף מסוים של מידות שלושת העמודים, באופני סתימה או פתיחה
- הקו כיסוד האות מוצג: הקו (האות וא״ו) מורה על פתיחה / התפשטות / התרחבות
- הנקודה כיסוד האות מוצגת: הנקודה (האות יו״ד) מורה על סתימה / קמיצה / מקור נעלם
- סתימה ודחיסה מוצג: האורות מאירים באופן של העלם, ומאירים רק כמקור
- פתיחה והתפשטות מוצג: האורות מאירים באופן שההארה מתפשטת