שער 138 מתוך 138 · תיקון הנוקבא

סדר הזיווג במיין נוקבין ובמיין דכורין

תפקידו בספר

הפתח החמישי והאחרון ביחידת תיקון הנוקבא (פתחים 134–138), והפתח החותם את קל״ח פתחי חכמה כולו. פתח 134 ציין את שלושת המצבים הבנויים מראש; פתח 135 פירט את הנסירה; פתח 136 קבע את תורת הזיווג וציין את התנאי לו; פתח 137 התמקד בשלמות הנוקבא דרך ענפיה (מלאכים, נשמות). פתח 138 קובע עתה את סדר הזיווג הפועל: התהליך בן שמונת השלבים, מן ההכנה ועד הירידה אל הפעולה. הפתח בנוי סביב ביאור, פסקה אחר פסקה, של ההקדמה הארוכה (¶2), מן הארוכות שבקל״ח. שלושה תחומים עיוניים. ראשית (¶4–¶10): סדר ההכנה. הנוקבא כוללת את העולמות התחתונים דרך עליית ההיכלות, המגיעה לשיאה ב*היכל קודש הקודשים של הבריאה*; הענפים נתקנים בשתי פעולות (הפרדת הסטרא אחרא והתקנת העולמות זה בזה בכל סדריהם הטובים); המקבל נעשה מוכן לקבל; הנוקבא מעוררת שמחה ורצון באורות העליונים (בהבאת בראשית ג, טז); וז״א מתחבר עמה: ייחוד פנימי בנשיקין בבחינת רוח, וכלים חיצונים בחיבור הגדול ביותר. שנית (¶11–¶22): הקוסמולוגיה העמוקה של מיין נוקבין. הרוח שבעלה שם בה ניתנת בשכינה עצמה, ועושה כלי, כדי שתוכל לאסוף את הנשמות. שורשם של מיין נוקבין נעלה ביותר: ב*רשימו*, ובמיוחד ב*גבורות שביסוד הנוקבא*, שהוא שורש החומר של הנמצאים הנפרדים (קהלת ג, כ; משל החלב והמסו שב*בראשית רבה* ד, ז). הקל״ח מבחין בין תולדות האורות לבין תפקיד ההנהגה שלהם: הזהב והאש באים מן הגבורות כאורות, ולא כמנהיגים את הסדר. כל פרצוף וכל נמצא נפרד מורכב בשווה: חציו מ״ה, וחציו ב״ן. הנוקבא מחדשת את חצי הב״ן (החומר החשוך, המוליד שמחה כשהוא מתוקן, ועצב כשאינו מתוקן; ראה פתח 92); ומ״ה מחדש דרך הרוחניות הפנימית. הרוח עצמה היא מצד הב״ן, משום שכל תפקיד העלאת מיין נוקבין נטוע בדין. הערה על מה שאחרי חטא אדם הראשון (¶20–¶21): אילו לא חטא אדם, כל זיווג היה מעלה את הבריאה דרגה אחר דרגה; ובגלל החטא, הזיווגים של עכשיו רק מחזירים את הדרגות שאבדו, אלה שירדו לקליפות. מיין נוקבין עולים על ידי נשמות הצדיקים, הנקשרות ביסוד שלה ומאירות שם. שלישית (¶23–¶29): מיין דכורין והירידה אל הפעולה. ז״א מגביר מ״ה כנגד מה שהיא מעלה; שתי ההמשכות יחד הן השפע; והוא יורד אל המשרתים ב*ראש הבריאה*, ששם השכינה שוכנת ב*היכל קודש הקודשים* (הקוסמולוגיה של ברית מנוחה); דרך מדרגות המשרתים, דרגה אחר דרגה, עד העשייה, ששם הוא יוצא לפועל: בגופים (מתחדש גוף) או בהנהגה (מתחדש פועל בהנהגה). הפתח נחתם בברכת הסיום של הקל״ח (¶29): ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן! ... תם ונשלם, שבח לבורא עולם!, סיומו הממשי של הקל״ח.

מושגים שהוא מציג

• סדר הזיווג: שמונה שלבים
• השכינה צריכה לכלול את כל העולמות התחתונים
• הסרת הסטרא אחרא: התיקון הראשון
• העולמות נתקנים זה בזה: התיקון השני
• מקבל מוכן לקבל
• מרכבות: האורות רוכבים על המלאכים
• נוקבא מעוררת שמחה באורות העליונים
• הנותן רוצה לתת
• נשיקין: אחד בבחינת רוח
• הכלים החיצונים מתחברים בחיבור הגדול ביותר
• הרוח שהבעל משים בה
• עשיית כלי
• שורש מיין נוקבין בגבורות שביסוד נוקבא
• הרשימו שורש החומר
• הקו הוא מיין דוכרין
• משל החלב והמסו (חז״ל)
• תולדות האורות לעומת פעולת ההנהגה
• מ״ה וב״ן מורכבים בכל פרצוף
• חצי מ״ה וחצי ב״ן בכל נמצא נפרד
• החומר העכור: שמחה או עצב
• מ״ה מחדש דרך הרוחניות הפנימית
• חמש גבורות ביסוד נוקבא
• הזיווגים עכשיו רק מחזירים מדרגות שאבדו
• זיווגים אילו לא חטא אדם: חידוש בלבד
• המדרגות שאבדו ירדו לקליפות
• חידוש האורות בכל יום לתיקון העולם
• נשמות הצדיקים מעלות מיין נוקבין
• מיין דוכרין כמידת מיין נוקבין
• השכינה בראש הבריאה, בקודש הקדשים
• השמשים המשרתים
• מדרגות בין המשרתים
• השפע יורד מדרגה אחר מדרגה עד עשיה
• השפע יוצא לפעול בגופים או בהנהגה
• סיום קל״ח: הברכה החותמת

מושגים שהוא מפתח

• זיווג
• נוקבא
• זעיר אנפין
• השכינה כנוקבא דאצילות
• השכינה שורש התחתונים
• ענפי השכינה: מלאכים ונשמות
• המלאכים נכללים בעליית ההיכלות
• הנשמות נכללות על ידי מיין נוקבין
• לזיווג צריכים שני הפרצופים להיות שלמים
• נוקבא צריכה לכלול את כל ענפיה
• שליטת היחוד
• מעשי האדם מעלים את הבריאה
• בחירת האדם נותנת את השליטה
• התיקון השלם באחרית הימים
• מחזור הבריאה
• הבריאה
• צמצום
• רשימו
• קו
• מ״ה וב״ן
• הספירות כאורות
• קליפות
• היכל קודש הקדשים דבריאה

מהלכים שהוא מקדם

• זיווג פתח 136 ציין את התורה; פתח 137 ציין את התנאי (ענפי הנוקבא כלולים בה); ופתח 138 קובע עתה את סדר הפעולה: שמונה שלבים, מן ההיכללות ועד הירידה אל הפעולה. המהלך נחתם כאן: הקל״ח ציין מהו הזיווג, מתי הוא יכול להיות, ועתה כיצד הוא זורם בפועל.
• השכינה כנוקבא דאצילות פתח 137 ¶5 ציין את הזיהוי. פתח 138 ¶26 מפרט היכן השכינה שוכנת מבחינת הפעולה: בראש הבריאה, בהיכל קודש הקודשים, המקום בעולמות שבו כל הענפים נקשרים בה.
• רשימו פתחים 24–30 ציינו את הרשימו כמה שנשאר אחרי הצמצום; פתח 30 ציין את תיקון הרשימו. פתח 138 ¶13 מפרט תפקיד פעולה חדש: שורש מיין נוקבין נמצא ברשימו, ובמיוחד ב*גבורות שביסוד הנוקבא*, שהוא שורש החומר של הנמצאים הנפרדים. הזיהוי הקוסמולוגי המקום שאחרי הצמצום = המלכות = שורש הדין שביסוד הנוקבא = שורש החומר הוא מטענות הסינתזה העמוקות ביותר של הקל״ח.
• מ״ה וב״ן פתחים קודמים ציינו את מ״ה וב״ן כקטגוריות של הרכב הפרצוף. פתח 138 ¶15–¶17 מפרט ש*כל נמצא נפרד* מורכב בשווה, חציו מ״ה וחציו ב״ן, וש*הנוקבא מחדשת את חצי הב״ן* בעוד ש*מ״ה מחדש דרך הרוחניות הפנימית*. המהלך נחתם בטענת הפעולה ש*הרוח שבעלה שם בה* היא עצמה מצד הב״ן, משום שכל תפקיד העלאת מיין נוקבין נטוע בדין.
• מחזור הבריאה פתח 4 ציין את המחזור. פתח 137 ¶12 פירט את מסגרת הזמן (ששת אלפי שנה). פתח 138 ¶20–¶21 מפרט את חוסר הסימטריה בפעולה שהכניס חטא אדם הראשון: אילו לא חטא אדם, כל זיווג היה מעלה את הבריאה דרגה אחר דרגה; ובגלל החטא, הזיווגים של עכשיו רק מחזירים את הדרגות שאבדו, אלה שירדו לקליפות. בכל יום חוזרים ומתגלים מקצת האורות הללו כדי לתקן את העולם. אופן הפעולה של המחזור מצוין עתה במלואו.
• התיקון השלם באחרית הימים פתח 137 ¶12 ציין את המצב של אחרית הימים. ברכת הסיום של פתח 138 (¶29), ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן! תם ונשלם, שבח לבורא עולם!, חותמת את הספר כולו בחתימת השבח שהקל״ח בנה לקראתה. המהלך מגיע ל*שלמות של תפילה* בקולו הפועל של הקל״ח עצמו.
• פתח 134: פתיחת חלק תיקון הנוקבא פתח 138 חותם את היחידה. פתח 134 ציין את שלושת המצבים; פתח 135 את הנסירה; פתח 136 את הזיווג ואת התנאי לו; פתח 137 את הענפים הכלולים; ופתח 138 את סדר הפעולה. היחידה נחתמת, ועמה הספר.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)