שער 131 מתוך 138 · עליית וירידת העולמות

זמנים שונים של עלייה וירידה

תפקידו בספר

פותח את תת־החטיבה של עליית וירידת העולמות (פתחים 131–133), הקוטעת את רצף בניין הנוקבא בדיון על תנועות פעולה התלויות בזמן ואינן תלויות במעשי האדם (לפי הערת השוליים של הפתח עצמו: הדיון במצבי הנוקבא, ש*כן* תלויים במעשי האדם, חוזר בפתח 134). הפתח קובע את המטפיזיקה של העלייה והירידה. שלוש תורות. ראשית (¶2, 4–5): העולמות הושמו בכוונה בדרגה נמוכה, כדי שבני האדם יוכלו לתקן את הקלקול ולזכות בשכר; שורשם גבוה, וכל עבודת האדם היא להעלותם כפי שהיו לפני ירידתם. השפלות היא תכליתית, ואינה טבועה בהם. שנית (¶6–9): מבנה הזמן של התיקון. הירידה הראשונה הייתה שבירת הכלים (פתח 51); ירידות נוספות (מיעוט הירח, בראשית רבה ו, ג, חולין ס ע״ב; חטא אדם הראשון, בראשית ג) נוספו עליה. התיקון הוא בהדרגה, לפי עקרון ההדרגה (פתח 127); שום דרגה אינה מושגת בקביעות בעלייה חד־פעמית; ובינתיים העולמות עולים לכל דרגה ויורדים ממנה פעם אחר פעם. שלישית (¶10–12): תורת מחזור הזמנים. אותה תנועה של עלייה וירידה יוצרת את ההבדלים בין ימי החול לשבת, בין המועדים לימים רגילים, ובין הלילות לימים שבתוך המועדים עצמם. השבת והמועדים הם זמני עלייה; ואחר כך המחזור מתהפך לירידה. הירידה של ימי החול אינה פגם, אלא ירידה במעלה. ¶11 מציין את מה שעומד על הפרק מבחינה עיונית: המחשבה העליונה כבר חישבה איזו עלייה נחוצה ואיזו אינה נחוצה בכל צומת; מחזור הזמנים מכויל מראש, והוא חלק מתכנון העולם ל*הנהגה שלמה בכל חילופי הזמנים*. הפתח מציג אפוא את מבנה הזמנים והתפילה של חיי ישראל, שבת, מועדים, לילות לעומת ימים, כ*צורת הפעולה* של העלייה והירידה העליונות.

מושגים שהוא מציג

• העולמות נבנו כדי לעלות
• הירידה הראשונה בשבירת הכלים
• מיעוט הירח כירידה
• חטא אדם הראשון כירידה
• מחזור העלייה והירידה
• עליות הביניים אינן קבועות
• ירידת ימות החול: מיעוט ולא פגם
• עליית שבת ויום טוב
• לילה ויום: מחזור העלייה והירידה
• מעשי האדם מעלים את הבריאה
• שפלות לשם תיקון וזכות
• המחשבה העליונה מכוונת את העליות
• הנהגה של תוספת וגרעון
• פתח 131: פתיחת חלק העליות והירידות

מושגים שהוא מפתח

• שבירת הכלים
• תיקון
• הדרגה
• מחזור הבריאה
• החזרת הרע לטוב
• בחירת האדם נותנת את השליטה
• בחירה חופשית
• האדם
• הבריאה
• זעיר אנפין
• נוקבא
• פרצוף
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• הספירות

מהלכים שהוא מקדם

• שבירת הכלים פתח 51 הכניס את שבירת הכלים כירידה המקורית של שבע הספירות התחתונות. פתח 131 ¶2, ¶7 מכליל את השבירה כ*ירידתם הראשונה של העולמות כולם*, הרגע שממנו ואילך כל עלייה וירידה מקבלות משמעות של פעולה. הירידות שאחריה (מיעוט הירח, חטא אדם הראשון) הן ירידות נוספות שנוספו על השבירה. השבירה מוצגת אפוא מחדש כ*מקור מחזור הזמנים הפועל*, ולא רק כאירוע בתולדות הספירות.
• תיקון פתחים 51–53 הכניסו את התיקון כהשבת הספירות שאחרי השבירה. פתח 131 ¶4–5 מכליל את התיקון כ*עבודת האדם*: כל עבודת בני האדם היא להעלות את הבריאה ולרומם את מעלתה. התיקון מונע על ידי מעשי האדם (לפי הערת השוליים של הפתח: פתח זה ופתח 132 הם יוצאי דופן, ועוסקים בעליות שאינן תלויות במעשי האדם; מצבי הנוקבא חוזרים בפתח 134). הפתח מבסס אפוא את כיוון הגאולה של הקל״ח על צורך העולמות להתעלות על ידי מעשה האדם.
• הדרגה פתח 127 ציין את ההדרגה כעיקרון הפועל של מסגרת הצלם (רק החלק התחתון של הדרגה העליונה נכנס בתחתונה). פתח 131 ¶8–9 מחיל את ההדרגה על הזמן: שום דרגה אינה מושגת בקביעות בעלייה חד־פעמית; לגורמי הזמן חלק גדול בכך; כל זמן שהעלייה לדרגה מסוימת אינה קבועה, אפשר לעלות אליה ולרדת ממנה פעם אחר פעם. ההדרגה היא אפוא גם במקום (התלבשות הצלם) וגם בזמן (מחזור העלייה והירידה).
• מחזור הבריאה פתח 1 הזכיר זאת במרומז; פתח 4 ציין את התכנית העמוקה; פתח 138 (שעוד יבוא) הוא שיא המחזור. פתח 131 ¶10–12 מציין את מבנה הזמן שבאמצע: בין השבירה המקורית (פתח 51) לבין החזרה הסופית אל דרגת השלמות כמו לפני השבירה (¶2), העולמות עולים ויורדים לפי הזמנים: מחזורי חול, שבת, מועד, לילה ויום. למחזור הבריאה יש קצב גדול (ירידה ← עלייה מדורגת ← שלמות) ו*קצב קטן* (מחזור התפילה והזמנים, היומי, השבועי והשנתי).
• החזרת הרע לטוב פתח 2 הכניס את החזרה לטוב; פתח 14 הציב אותה בדיאלקטיקה של טוב ורע; פתח 52 הציב אותה במסגרת מהותו הקשה של ז״א; פתח 130 הציב אותה במנגנון התיאבון לזיווג. פתח 131 ¶4 מציין את מנגנון מעשי האדם: הבריאה הושמה בדרגה התחתונה כדי לתת לחורבן לשלוט בה, כדי שבני האדם יוכלו לתקן את הקלקול, ובכך לזכות. החזרה לטוב מופעלת באמצעות מעשי האדם בזירת הזמן: החוליה המקשרת בין המטפיזיקה של הקל״ח לבין עבודת ה׳ בישראל.
• בחירת האדם נותנת את השליטה פתח 1 ¶8 ציין את הקושיה הבסיסית (הבחירה החופשית נראית כמגבילה את רצונו); פתח 2 השיב עליה; ופתחים מאוחרים מפעילים אותה. פתח 131 ¶4 מציין את הצורה החיובית: כל עבודת בני האדם היא להעלות את הבריאה ולרומם את מעלתה, והשפלות הושמה לשם כך. הבחירה החופשית אינה אפוא רק רשות, אלא שליחות: בני האדם נשלחו לרומם את הבריאה.
• פתח 131: פתיחת חלק העליות והירידות תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה: פותח את תת־החטיבה של העלייה והירידה (פתחים 131–133), מבסס את שפלות העולמות כתכליתית לשם התיקון, מציין את מבנה הזמן (הדרגה בזמן), ומציג את מחזור התפילה והזמנים של ישראל (שבת/מועד/חול) כצורת הפעולה של העלייה והירידה העליונות.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)