שער 131 מתוך 138 · עליית וירידת העולמות

זמנים שונים של עלייה וירידה

בשורה אחת

בהנהגה העליונה יש תנועות התלויות בזמן ואינן תלויות במעשים: העולמות עולים ויורדים לפי הזמנים, ולא לפי מעשי האדם. מבנה הזמן הגדול: ירידה ← עלייה ← שלמות, ועמו קצב קטן של תפילה וזמנים, יומי, שבועי ושנתי.

תפקידו בספר

פותח את תת־החטיבה של עליית וירידת העולמות (פתחים 131–133), הקוטעת את רצף בניין הנוקבא בדיון על תנועות פעולה התלויות בזמן ואינן תלויות במעשי האדם (לפי הערת השוליים של הפתח עצמו: הדיון במצבי הנוקבא, ש*כן* תלויים במעשי האדם, חוזר בפתח 134). הפתח קובע את המטפיזיקה של העלייה והירידה. שלוש תורות. ראשית (¶2, 4–5): העולמות הושמו בכוונה בדרגה נמוכה, כדי שבני האדם יוכלו לתקן את הקלקול ולזכות בשכר; שורשם גבוה, וכל עבודת האדם היא להעלותם כפי שהיו לפני ירידתם. השפלות היא תכליתית, ואינה טבועה בהם. שנית (¶6–9): מבנה הזמן של התיקון. הירידה הראשונה הייתה שבירת הכלים (פתח 51); ירידות נוספות (מיעוט הירח, בראשית רבה ו, ג, חולין ס ע״ב; חטא אדם הראשון, בראשית ג) נוספו עליה. התיקון הוא בהדרגה, לפי עקרון ההדרגה (פתח 127); שום דרגה אינה מושגת בקביעות בעלייה חד־פעמית; ובינתיים העולמות עולים לכל דרגה ויורדים ממנה פעם אחר פעם. שלישית (¶10–12): תורת מחזור הזמנים. אותה תנועה של עלייה וירידה יוצרת את ההבדלים בין ימי החול לשבת, בין המועדים לימים רגילים, ובין הלילות לימים שבתוך המועדים עצמם. השבת והמועדים הם זמני עלייה; ואחר כך המחזור מתהפך לירידה. הירידה של ימי החול אינה פגם, אלא ירידה במעלה. ¶11 מציין את מה שעומד על הפרק מבחינה עיונית: המחשבה העליונה כבר חישבה איזו עלייה נחוצה ואיזו אינה נחוצה בכל צומת; מחזור הזמנים מכויל מראש, והוא חלק מתכנון העולם ל*הנהגה שלמה בכל חילופי הזמנים*. הפתח מציג אפוא את מבנה הזמנים והתפילה של חיי ישראל, שבת, מועדים, לילות לעומת ימים, כ*צורת הפעולה* של העלייה והירידה העליונות.

מושגים שהוא מציג

מושגים שהוא מפתח

מהלכים שהוא מקדם

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)