שער 129 מתוך 138 · מצבי המוחין של זעיר אנפין
גדלות ראשון וגדלות שני של זעיר אנפין
בשורה אחת
גדלות ראשון = עוצמה רגילה. גדלות שני = עוצמה גבוהה יותר. אלה שני אופני הפעולה הקבועים של ההנהגה העליונה.
תפקידו בספר
הפתח השלישי ביחידה מצבי המוחין של זעיר אנפין (פתחים 127–130). פתח 127 הכניס את מסגרת הצלם הקבועה (צ׳/ל׳/מ׳ = נה״י/חג״ת/כחב״ד); פתח 128 הכניס את החלוקה החוזרת (או״א ← יסו״ת א׳ ← יסו״ת ב׳) ואת התנודה בין שני סוגי הגדלות; ופתח 129 משלים את התמונה בפירוט מנגנון המסירה: כיצד או״א (או יסו״ת, הפועלים כשלוחיהם) מוסרים את המוחין לז״א. הפתח קובע שלוש תורות מרכזיות. ראשית (¶6, 9): כלל ההתלבשות במסירת המוחין הוא כללי. כל פרצוף עליון הנותן מוחין לפרצוף תחתון צריך להלביש בחלקו התחתון את האורות שעתידים להיעשות פנימיים בתחתון. המקרה של ז״א אינו אלא מקרה פרטי של הכלל הכולל. שנית (¶7): יישוב שתי מסורות המקורות. תת־הפרצופים של יסו״ת נקראים לפעמים המלכות של או״א (הלשון שבה השתמש פתח 128), ולפעמים אחורי הנה״י של או״א. ¶7 מיישב ביניהם: המלכות עומדת מאחורי התפארת (ארבע הספירות העיקריות הן חסד־גבורה־תפארת־מלכות); נה״י יוצאים מן התפארת לצורך המלכות, והם עמודיה (יכין ובועז). כשאנו אומרים נה״י, הכוונה היא למלכות שמאחורי נה״י, ונה״י נמשכים אחריה. שתי המסורות מכנות אפוא את אותו מקום פעולה. שלישית (¶10–11, 12, 14): מתי יסו״ת הם פרצוף נפרד ומתי לא. או״א מצד עצמם מתחלקים לשני פרצופים, בסוד החסדים והגבורות של אריך אנפין (חציים מכוסים וחציים מגולים; ראה פתח 110). כל אחד מן החלקים, או״א כעליון ויסו״ת כתחתון, יכול להיות הפועל העיקרי בנתינת המוחין לז״א. בגדלות שני או״א הם הפועל העיקרי: יסו״ת אינם פרצוף נפרד; הם רק המלכות של או״א המלבישה את הצלם של ז״א; רק התחתון שבמלכות זו נעשה פנימי בז״א; ושתי הדרגות העליונות נשארות מקיפות. מלכות זו, בתפקיד זה, נקראת יסו״ת א׳. בגדלות ראשון יסו״ת עצמם הם הפועל העיקרי: ההדרגה מחייבת שהאורות יבואו מן הענף ולא מן השורש, והם נותנים לז״א מוחין דרך המלכות שלהם, הנקראת יסו״ת ב׳. הרווח העיוני הוא תורת שני המקורות שפתח 128 ¶13 הקדים לרמוז עליה: יש שני מקורות בלבד למוחין: השורש (או״א ← גדלות שני) והתפשטות השורש (יסו״ת ← גדלות ראשון). מוסכמת המניין (¶16) היא עולה: גדלות ראשון הוא הכוח הנמוך; גדלות שני הוא הכוח הגבוה (והגדול הרבה יותר). בכך משלים פתח 129 את הבנייה מחדש של היחידה: הצלם הקבוע (פתח 127) מקבל תוכן דינמי (פתח 128: אוצר המילים של יסו״ת והגדלות, והתנודה לפי לוח הזמנים) ועתה גם תיאור של מנגנון המסירה (פתח 129: כלל ההתלבשות, יישוב נה״י והמלכות, השותפות בין השורש להתפשטותו). פתח 130 יחתום את היחידה.
מושגים שהוא מציג
- דרך ההתלבשות הכללית של המוחין
- מלכות של אבא ואמא כנגד אחוריים של נה״י
- נה״י כעמודי המלכות: יכין ובועז
- חג״ת״ם: ארבע ספירות עיקריות
- אבא ואמא: חלוקה עצמית לשני פרצופים
- ישסו״ת כהתפשטות של אבא ואמא, לא מין נפרד
- ישסו״ת פרצוף נפרד רק כשהם הפועלים העיקריים
- גדלות ב׳: כוח גדול הרבה יותר
- מניין הגדלויות בסדר עולה
- ישסו״ת מיישבים את המסורות על המלכות ועל נה״י
- התלבשות הצלם: עשר ספירות שלמות
- פתח 129: שתי הגדלויות נשלמות
מושגים שהוא מפתח
- מוחין
- המוחין כשלושה מוחין
- צלם
- אותיות צלם: שלוש מדרגות
- צ׳ כנגד נה״י: הפנימיות
- ל׳ כנגד חג״ת: המקיף הראשון
- ם׳ כנגד כחב״ד: המקיף השני
- הדרגה
- תחתית העליון נעשית פנימיות התחתון
- אור פנימי
- אור מקיף
- המוחין רק שני מינים
- ישראל סבא ותבונה הראשונים
- ישראל סבא ותבונה השניים
- גדלות א׳
- גדלות ב׳
- פרצוף משני כשניתנת פעולה נפרדת למלכות
- פעולת ישסו״ת השניים כפעולת הראשונים
- ישסו״ת השניים נבלעים בראשונים כשאין בהם צורך
- בנין האורות לעומת פעולת האורות הבנויים
- התלבשות
- כתר
- חכמה
- בינה
- דעת
- חסד
- גבורה
- תפארת
- נצח
- הוד
- יסוד
- מלכות
- אבא
- אמא
- אריך אנפין
- זעיר אנפין
- פרצוף
- הספירות
מהלכים שהוא מקדם
- מוחין פתח 127 הציב את המוחין בתוך מסגרת הצלם; פתח 128 פירט את תוכן הצ׳ בכל גדלות. פתח 129 ¶6, 9, 10–11 קובע את שכבת מנגנון המסירה: כל פרצוף עליון מלביש בחלקו התחתון את האורות שעתידים להיעשות פנימיים בתחתון; המוחין נמסרים דרך המלכות (או אחורי נה״י); והמקור יכול להיות או השורש (או״א) או התפשטות השורש (יסו״ת), ומכאן שני הסוגים בלבד של המוחין.
- צלם פתח 127 ציין את המציאות; פתח 128 פירט את תוכן הפעולה שלה. פתח 129 ¶13 מפרש שהמלכות של הפרצוף הנותן מתחלקת בעצמה לעשר ספירות עד שהיא מלבישה את כל הצלם; כלומר, המלכות מוסרת לז״א צלם שלם, בעל מבנה פנימי משלו של צ׳/ל׳/מ׳. הצלם אינו דבר קבוע ועומד; הוא הצורה שהמלכות לובשת כשהיא מלבישה את ז״א.
- המוחין רק שני מינים פתח 128 ¶13 הציג זאת כהנחה שתידון בפתח הבא. פתח 129 ¶10–11 מגן עליה: שני המקורות הם השורש (או״א) והתפשטות השורש (יסו״ת). התורה נשענת על הטענה העמוקה יותר שיסו״ת אינם פרצופים שונים במהותם מאו״א; הם התפשטות או״א בדרגה נמוכה יותר. לכן לא ייתכנו יותר משני סוגי מוחין: רק השורש והתפשטותו.
- ישראל סבא ותבונה הראשונים פתח 128 הכניס אותם כמלכות של או״א שניתן לה מעמד של פרצוף. פתח 129 ¶7, ¶13, ¶14 מחדד: בגדלות שני יסו״ת א׳ הם רק המלכות של או״א המלבישה את הצלם של ז״א, ואינם פרצוף נפרד כלל. הם נקראים פרצוף נפרד רק כשהם הפועל העיקרי בנתינת המוחין (= גדלות ראשון). מעמד הפרצוף הנפרד של יסו״ת א׳ תלוי אפוא בתפקיד.
- ישראל סבא ותבונה השניים פתח 128 הכניס אותם כמלכות של יסו״ת א׳. פתח 129 ¶15 מאשר: כשיסו״ת א׳ הם הפועל העיקרי (גדלות ראשון), המלכות שלהם נקראת יסו״ת ב׳, ומלבישה את הצלם של ז״א "על אותו הסדר שלעיל" (התחתון פנימי, שני העליונים מקיפים). כלל ההתלבשות זהה בשתי הדרגות; רק המלכות הפועלת משתנה.
- גדלות א׳ פתח 128 ציין את גדלות ראשון כאופן הפעולה בעל הכוח הנמוך. פתח 129 ¶3, ¶14, ¶16 מפרט: גדלות ראשון הוא כשז״א מקבל מיסו״ת ב׳, כלומר, כשעקרון ההדרגה מחייב שהאורות יבואו מן הענף ולא מן השורש. המניין הוא עולה (¶16): ראשון = נמוך, שני = גבוה.
- גדלות ב׳ פתח 128 ציין את גדלות שני כאופן הפעולה בעל הכוח הגבוה. פתח 129 ¶3, ¶12, ¶16 מפרט: גדלות שני הוא כשז״א מקבל מאו״א בלי החלוקה הנוספת; בגדלות שני יסו״ת אינם פרצוף נפרד, אלא רק המלכות של או״א. שני סוגי הגדלות אינם שווים: ¶3 ו־¶16 אומרים שגדלות שני הוא כוח גדול הרבה יותר (כח יותר גדול הרבה).
- הדרגה פתח 127 ציין את העיקרון; פתח 128 הפעיל אותו שוב ושוב. פתח 129 ¶14 מציין יישום פעולה שני: ההדרגה קובעת איזה מקור נותן את המוחין. כשההדרגה מחייבת שהאורות יבואו מן הענף ולא מן השורש, יסו״ת נעשים פרצוף נפרד, ובא גדלות ראשון; וכשההדרגה אינה מחייבת זאת, או״א מוסרים ישירות, ובא גדלות שני.
- התלבשות פתח 70 הציב את ההתלבשות כמבנה גוף הפרצוף; פתחים 116–117 הציבו אותה כצורת ההרכבה של או״א בז״א; פתח 127 ¶8–9 הציב אותה כהתלבשות המוצדקת על ידי ההדרגה. פתח 129 ¶6, ¶13 עושה את כלל ההתלבשות מפורש וכללי לגמרי: כל פרצוף עליון הנותן מוחין צריך להלביש בחלקו התחתון, והמלכות המלובשת הזאת מתחלקת בעצמה לעשר ספירות עד שהיא מלבישה את כל הצלם (מבנה צ׳/ל׳/מ׳).
- פתח 129: שתי הגדלויות נשלמות תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 129 משלים את מסגרת פתח 128: מפרט את כלל ההתלבשות (¶6, 9); מיישב את מסורות המקורות של המלכות של או״א ונה״י של או״א (¶7); קובע את החלוקה העצמית של או״א לשני פרצופים כיסוד המבני של שני סוגי הגדלות (¶10); מגן על תורת שני המקורות (¶11); מציין מתי יסו״ת הם פרצוף נפרד ומתי לא (¶12, 14); ומאשר את מוסכמת המניין העולה (¶16), שבה גדלות שני הוא כוח גדול הרבה יותר.