שער 127 מתוך 138 · מצבי המוחין של זעיר אנפין

המוחין הפנימיים והמקיפים: הצל״ם

תפקידו בספר

פותח את היחידה מצבי המוחין של זעיר אנפין (פתחים 127–130). היחידה הקודמת (פתחים 124–126) עסקה במוחין הנכנסים בז״א: הדעת כתולדה; החלוקה 5/5; דרך הירידה, הקביעה והעלייה. פתח 127 מציג מחדש את מה שתואר עד כה: המוחין הנכנסים בז״א אינם המציאות כולה. הם רק נה״י של מציאות גדולה בהרבה, בת עשר ספירות, שאו״א מעניקים לז״א כעיטור עטרתו. שבע הספירות הנותרות של אותה מציאות, חסד־גבורה־תפארת ו*כתר־חכמה־בינה־דעת*, אינן יכולות להיכנס; הן מקיפות את ז״א מלמעלה. הפתח קובע שלוש תורות חדשות, השולטות בשאר היחידה ובחלק גדול ממה שבא אחריה. ראשית: עקרון ההדרגה (הדרגה). החלק התחתון של כל דרגה עליונה נעשה פנימיות לדרגה שתחתיה; וכל השאר נשאר בחוץ. רק נה״י של המציאות העליונה שווים לדרגתו של ז״א ויכולים להיכנס כנשמתו; שבע האחרות חזקות מדי: אורן עולה על מה שכלי ז״א יכול להסתיר ולהחזיק בגבולות. שנית: אורות מקיפים (אור מקיף). מה שאינו יכול להיכנס אינו מסתלק: הוא מאיר על ז״א ואינו עוזב אותו, אבל ממרחק, כמו אחד השומר אותו מלמעלה. בכך נותן פתח 127 להבחנה בין אור פנימי לאור מקיף (שכבר נקבעה בעבודת יחידות קודמות) את יישומה במוחין. שלישית: מסגרת הצל״ם. המציאות כולה נקראת צלם, השם עצמו של צלם אלקים שב*בראשית א, כז*, שבו נברא אדם. שלוש אותיות המילה מקודדות את שלוש הדרגות: צ׳ (בגימטריה 90) היא נה״י, המוחין הפנימיים, החלק המתפשט (90 = תשע ספירות ז״א שבהן הוא מתפשט); ל׳ (בגימטריה 30) היא חסד־גבורה־תפארת, המקיף הראשון (30 = שלוש חג״ת); מ׳ (בגימטריה 40) היא כתר־חכמה־בינה־דעת, המקיף השני (40 = ארבע כחב״ד). הערכים המספריים עושים עבודה של פעולה: רק החלק שנעשה תשעה מתחלק; הדרגות המקיפות נשארות שלמות (שלוש וארבע בהתאמה). טענה מבנית אחת חותמת: גם הדרגות המקיפות אינן חסרות צורה; הן עומדות בסוד חסד־דין־רחמים, השלישייה שהיא יסוד סדר ההנהגה כולו. חג״ת מתאימים לשלישייה זו בבירור; גם כחב״ד מתאימים, כשהאמצעי מתחלק לשניים (כתר למעלה, דעת למטה, והדעת עצמה כוללת חסדים וגבורות). הפתח פותח אפוא את היחידה החדשה ב*בנייה מחדש* של המושג מוחין: לא נה״י הנכנסים לבדם, אלא צלם שלם בן עשר ספירות, שרק השליש התחתון שלו נכנס.

מושגים שהוא מציג

• צלם
• אותיות צלם: שלוש מדרגות
• צ׳ כנגד נה״י: הפנימיות
• ל׳ כנגד חג״ת: המקיף הראשון
• ם׳ כנגד כחב״ד: המקיף השני
• המוחין: מציאות אחת של עשר ספירות
• מן המוחין רק נה״י נכנסים בז״א
• מוחין של חג״ת ושל כחב״ד נשארים בחוץ
• המקיפים שמעל הראש
• הדרגה
• תחתית העליון נעשית פנימיות התחתון
• האור המקיף חזק מדי בשביל הכלי
• האור המקיף שומר מלמעלה
• עטרה: עיטורו של ז״א
• "בצלם אלקים" (בראשית א, כז)
• המקיפים עומדים על חסד, דין ורחמים
• צ׳ = 90: תשע ספירות
• ל׳ = 30: שלוש ספירות חג״ת
• ם׳ = 40: ארבע ספירות כחב״ד
• פתח 127: הצלם ושלוש מדרגותיו

מושגים שהוא מפתח

• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• אור מקיף
• אור פנימי
• כתר
• חכמה
• בינה
• דעת
• חסד
• גבורה
• תפארת
• נצח
• הוד
• יסוד
• מלכות
• זעיר אנפין
• נוקבא
• אבא
• אמא
• פרצוף
• הספירות
• התלבשות
• רחמים
• דין
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• מחזור הבריאה

מהלכים שהוא מקדם

• מוחין פתחים 116–117 הציבו את המוחין כהרכבת או״א; פתחים 124–126 עסקו ב*מה שנכנס בז״א*. פתח 127 ¶5–7 בונה מחדש את התמונה: המוחין הנכנסים בז״א הם רק נה״י של מציאות שלמה בת עשר ספירות, שז״א מקבל כעיטור עטרתו מאבא או מאמא. כל נושאה של היחידה הקודמת, התפשטות הדעת, החלוקה 5/5, דרך הירידה והעלייה, מתברר עתה כשולט רק בחלק הנכנס. שאר המציאות (חג״ת וכחב״ד) נשאר בחוץ כדרגות המקיפות של הצלם.
• המוחין כשלושה מוחין פתחים 116–117 הציבו את חב״ד כשלישייה. פתח 127 ¶5–6 מוסיף: שלישיית חב״ד עומדת בראש המציאות השלמה בת עשר הספירות של הצלם. חב״ד הנכנסים בז״א אינם זהים לחב״ד של המציאות הכוללת: בתוך המציאות הכוללת, חב״ד וחג״ת שלה נשארים בחוץ כדרגות המקיפות, ואילו נה״י שלה מתחלקים לעשר הספירות (למעשה תשע) הנכנסות בז״א. אוצר המילים המשולש פועל עתה בשתי רמות: בראש הצלם, ובראש החלק הנכנס.
• אור מקיף האור המקיף נקבע בעבודת יחידות קודמות. פתח 127 ¶7–8, ¶11 נותן לו עתה את יישומו במוחין: שבע הספירות של המציאות הכוללת שאינן יכולות להיכנס בז״א (חג״ת וכחב״ד) מקיפות אותו מלמעלה. צורת ההקפה מוצדקת על ידי ההדרגה: הקרבה לאור גדולה מדי לכלי, יותר ממה שהכלי יכול להסתיר ולהחזיק בגבולות. עמדת ההקפה אינה הסתלקות, האור מאיר עליו ואינו עוזב אותו, אלא מקום: כמו אחד השומר אותו מלמעלה.
• אור פנימי האור הפנימי הוא החלק הנכנס: רק נה״י יכולים למלא תפקיד זה, כי החלק התחתון שבעליון הוא הנעשה פנימיות לתחתון. פתח 127 ¶9 מציין את העיקרון במפורש. ההבחנה בין אור פנימי לאור מקיף מבוססת אפוא על ההדרגה: היא אינה שרירותית, אלא נקבעת לפי היחס בין הדרגה העליונה לתחתונה.
• התלבשות פתח 70 הציב את ההתלבשות כמבנה גוף הפרצוף; פתח 116 ¶6 הציב אותה כצורת ההרכבה של או״א בז״א; פתח 126 ¶3 הציב אותה כפרק העליון של יסוד אמא המלובש בראשו של ז״א. פתח 127 ¶8–9 מוסיף עתה את טעם ההדרגה: אופן ההתלבשות זמין רק לחלק התחתון של הדרגה העליונה; רק נה״י יכולים להתלבש בדרגה התחתונה; הספירות הגבוהות של המציאות העליונה אינן יכולות להתלבש (כוחן עולה על מה שהכלי התחתון יכול להכיל), ולכן הן מקיפות במקום זה.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 הכניס את סדר ההנהגה המקביל של ז״א ונוקבא; פתח 125 ציין אותו כצורת השותפות. פתח 127 ¶17 מוסיף עתה: גם הדרגות המקיפות של הצלם, החלקים שאינם נכנסים בז״א, עומדות בסוד חסד־דין־רחמים, יסוד סדר ההנהגה כולו. שלישיית ההנהגה (חד״ר) מגיעה בכך אל הדרגות המקיפות עצמן. המכונה הפועלת השלמה היא אפוא משולשת בכל דרגה: בנה״י הנכנסים כתשעה, בחג״ת (המקיף הראשון), ובכחב״ד (השני, שבו האמצעי מתחלק לכתר ולדעת).
• מחזור הבריאה פתחים 125–126 ציינו את צורת ההנהגה של המחזור ואת קביעת המוחין כמאפשרת הנהגה שלמה. פתח 127 ¶7–11 מרחיב עתה את תמונת הפעולה: מציאות המוחין השלמה היא בת עשר, ולא רק התשעה הנכנסים. השבעה המקיפים פועלים: הם מאירים על ז״א אף שאינם נכנסים, והם נחוצים: היחס בין הנכנס (נה״י) לבין המקיף (חג״ת, כחב״ד) הוא שעושה את הנהגת ז״א גם קרובה וגם רחבה דיה. הנהגת המחזור תלויה אפוא במדרג שבין אור פנימי לאור מקיף.
• פתח 127: הצלם ושלוש מדרגותיו תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 127 מכניס את מסגרת הצל״ם: שלוש אותיות צלם מכנות שלוש דרגות של המוחין הכוללים: צ׳ (נה״י, פנימי, נעשה תשעה בז״א), ל׳ (חג״ת, מקיף ראשון, שלושה), מ׳ (כחב״ד, מקיף שני, ארבעה). הערכים המספריים (90 = תשע ספירות, 30 = חג״ת, 40 = כחב״ד) עושים עבודה של פעולה: רק החלק הנכנס מתחלק; הדרגות המקיפות נשארות שלמות.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)