שער 52 מתוך 138 · מצבי ג״ר דנקודים

עצם מהותו של זעיר אנפין (של המלכים הקדמונים) הוא דין קשה – פירוד והגבלה – וממנו יוצאת הסטרא אחרא. זעיר אנפין נתקן ונמתק על ידי אמא באמצעות התעוררות הנוקבא

תפקידו בספר

עצם מהותו של זעיר אנפין (של המלכים הקדמונים) ואופן תיקונו על ידי אמא. שני חלקים: (חלק 1) שורשו של זעיר אנפין = חמש הגבורות של אמא, הדינים הקשים המתגלים ב*יסוד דאמא* (ששם מתגלה סוף סוף שורש הדינים הקשים; ועיין זוהר ויקרא סה ע״א: "דינים קשים מתעוררים ממנה"; זוהר צו לד ע״ב: "שמש הבנויה מן הארץ" = ז״א מן הארץ = חמש הגבורות; אדרא רבא, נשא קלח ע״ב: "ה׳" = עתיק/אריך אנפין/חסד, "אלקים" = זעיר אנפין/דין). כל אור, בטבעו המהותי הגולמי הזה, עומד בפני עצמו ואינו מתחבר עם חבירו, כנפש עצובה שכוחותיה עומדים דוממים ← פנים זועפות, שנאה, דחייה. אמא מתגברת על זה ב*כח המיתוק* שלה: היא נעשית עצם מעצמיו (בראשית ב, כג; עץ חיים, שער המוחין פרק א) בכך שהיא נכנסת בזעיר אנפין (נותנת לו את נה״י שלה) ומשליטה אחוה בין ספירותיו. המנגנון: על ידי המלכות, הכלי המכיל של כולם, כך שבמקום שכל אחד יאיר בפני עצמו, כולם פונים אליה כאל "אילת אהבים" (משלי ה, יט; יבמות סב ע״ב: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה"; סוד השבת). כשהנוקבא מוכנה (התחתונים מוכנים), אמא רואה, מתעוררת וממתקת את זעיר אנפין ← שמחה מבהיקה, השערים נפתחים, והברכה שופעת בזיווג (הפניה קדימה לפתח 138). כשהנוקבא אינה מוכנה: השערים סגורים, "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו); "אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש" (איוב יד, יא). מנעד המוחין דקטנות/דגדלות: בקטנות ניתנת רק הבחינה החיצונית של פעולת אמא (מיתוק מועט); ככל שז״א משיג מוחין גדולים יותר, הדין נמתק יותר ויותר, עד שהוא נמתק לגמרי. (חלק 2) מה שחסר במלכים הקדמונים: ו״ק (שש הקצוות) לא פנו אל המלכות, לא יצאו מן העצב והפנים הזועפות, ואמא עדיין הניחה להם להישאר כך. לכן חסרו שלוש הספירות הראשונות של זעיר אנפין (שהן תוצאה של כניסת אמא בזעיר אנפין). שאר הספירות נקראו רשות הרבים (עץ חיים, שער שבירת הכלים פרק ג): כל ספירה עניין נפרד, המשפיעה בפני עצמה ולא דרך המלכות. מן המצב הזה יצאה הסטרא אחרא, שטבעה ותפקידה = רק לגרום פירוד. השוואה נוספת וחמורה (¶29–30): מצב השבירה גרוע ממוחין דקטנות (ששם השפעת אמא נוכחת לפחות במעט); במצב השבור אין השפעת אמא נוכחת כלל, ומכאן "תהו ובהו" (בראשית א, ב), חורבן ממש. המבול = התעוררות מחודשת של השבירה, אבל בחינת אמא נשארה (התיבה), ולכן הארץ לא נחרבה לגמרי.

מושגים שהוא מציג

• זעיר אנפין: דין קשה
• חמש גבורות
• כוח ההמתקה של אמא
• מוחין דקטנות לעומת מוחין דגדלות
• "עצם מעצמי"
• "אילת אהבים"
• רשות הרבים לעומת רשות היחיד
• התעוררות כנסת ישראל
• עצבות לעומת אהבת אחים
• המבול כהתעוררות מחדש

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• נוקבא
• שכינה
• דין
• חסד
• רחמים
• פרצוף אמא
• פרצוף אבא
• הספירות
• מוחין דקטנות
• אחוריים
• קליפות
• סטרא אחרא
• שבירת הכלים
• החזרת הרע לטוב
• בחירת האדם נותנת את השליטה
• זיווג
• תיקון

מהלכים שהוא מקדם

• זעיר אנפין: דין קשה מוצג לראשונה, עצם מהותו של ז״א הוא דין קשה; נמתק על ידי אמא
• חמש גבורות מוצג לראשונה, חמש גבורות ביסוד דאמא
• כוח ההמתקה של אמא מוצג לראשונה, אמא ממתקת את ז״א; עצם מעצמיו
• מוחין דקטנות לעומת מוחין דגדלות מוצג לראשונה, מנעד הנתינה של אמא; קטנות לעומת גדלות
• "עצם מעצמי" מוצג לראשונה, בראשית ב, כג כעוגן לאמא שבז״א
• "אילת אהבים" מוצג לראשונה, משלי ה, יט כעוגן לנוקבא
• רשות הרבים לעומת רשות היחיד מוצג לראשונה, רשות הרבים לעומת רשות היחיד בהנהגת הספירות
• התעוררות כנסת ישראל מוצג לראשונה, כנסת ישראל כמקום הפעולה
• עצבות לעומת אהבת אחים מוצג לראשונה, משל ממצבי הנפש למצב הקשר בין הספירות
• המבול כהתעוררות מחדש מוצג לראשונה, המבול כהתעוררות מחודשת של מצב השבירה

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)