שער 18 מתוך 138 · ענין האותיות והשמות
הנהגת העולמות יוצאת לפועל באמצעות האותיות.
בשורה אחת
הספירות הן הכנות בבחינת המחשבה. כדי שהמחשבה תצא לפועל, עליה להיכנס ל*סוד האותיות*: שורש נפרד, הכוח המבצע.
תפקידו בספר
פותח את החטיבה החדשה ענין האותיות והשמות (פתחים 18–23). קובע את היסוד: הספירות הן הכנות בבחינת המחשבה; כדי שיבואו לידי מציאות בפועל, עליהן להיכנס לסוד ה*אותיות*, שורש נפרד שיוצא מהארה נפרדת. האותיות הן הכוח המבצע של סדר ההנהגה: דרכן המחשבה נעשית מציאות בפועל. "בדבר ה׳ שמים נעשו" (תהלים לג, ו) מבסס את הלימוד. אדם קדמון = מחשבה (נסתרת); דיבור (אותיות) = גילוי. בלי האותיות, שום דבר אינו יוצא מן המחשבה אל המציאות בפועל. הפרק מכין את הקורא לחמשת הפרקים הבאים על האותיות, השמות הקדושים והסדר המבצע.
מושגים שהוא מציג
- אותיות
- דיבור
מושגים שהוא מפתח
- הספירות
- אדם קדמון
- הבריאה
- הנהגה
מהלכים שהוא מקדם
- הספירות מוגדרות כ"הכנות בבחינת המחשבה", הרמה שבה כל העולמות והבריות, וכל סדר ההנהגה, נתפסים במחשבה אך עדיין לא יצאו לפועל
- אדם קדמון מזוהה עם המחשבה ("בתחילה יש המחשבה, אדם קדמון, אבל היא נסתרת")
- הבריאה נאמר שהיא באה באמצעות הדיבור, שאינו אלא אותיות ("בדבר ה׳ שמים נעשו", תהלים לג, ו)
- הנהגה מקבלת תיאור דו־שלבי: הכנה במחשבה (ספירות, פרצופים) + ביצוע באמצעות האותיות ("סדר האותיות")
- אותיות מוצגות כשורש נפרד שיוצא מהארה נפרדת, הכוח המבצע שבו המחשבה נעשית מציאות בפועל
- דיבור מוצג כמקביל לדיבור האדם: מחשבה שבשכל צריכה אותיות כדי לצאת כדיבור, כשם שמחשבת העולמות העליונים צריכה אותיות כדי לצאת כבריאה