שער 125 מתוך 138 · הדעת של זעיר אנפין

היחס בין זעיר אנפין לנוקבא בסדר ההשתלשלות ובסדר ההנהגה

תפקידו בספר

הפתח השני ביחידה הדעת של ז״א (פתחים 124–126). פתח 124 ציין את הדעת כתולדת הרכבת או״א דרך חו״ב, וביאר מדוע רק הדעת מתפשטת בכל ז״א. פתח 125 מתמקד עתה ביישוב של חוסר סימטריה מסוים: כיצד מתחלקת הדעת בין ז״א לנוקבא? המהלך הלימודי המרכזי של הפתח (¶2): את היחס בין ז״א לנוקבא יש לבחון לפי שני סדרים נבדלים. בסדר ההשתלשלות, כפי שנבנה לפי החכמה והבינה, ז״א הוא תשע ספירות, והנוקבא היא העשירית; הנוקבא היא הספירה האחרונה של ז״א, אחרי כל תשע ספירותיו. בסדר ההנהגה של הדעת, הם מקבילים זה לזה, זה לימין וזה לשמאל: שוויון, ולא כפיפות. היישוב של המתח הנראה הזה הוא תורת חמש כנגד חמש (¶7–9): הדעת מתחלקת ביניהם בשווה, חמשת החסדים מתפשטים בז״א, וחמש הגבורות בנוקבא. חמשת החסדים (בז״א, המיוסדים על מ״ה ועל החסד) וחמש הגבורות (בנוקבא, המיוסדות על ב״ן ועל הדין) שווים במספרם; ההקבלה היא בדיוק חמש כנגד חמש. הפתח מבסס זאת על שלושה מקורות חיצוניים: (א) נדה לא ע״א: איש מזריע לובן, אשה מזרעת אודם, התאמה גופנית; (ב) ישעיה מח, יג: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, קורא אני אליהם יעמדו יחדו, העוגן שבכתוב להקבלה; (ג) בראשית רבה א, טו: דברי חז״ל שקולים זה כזה. התוספת המוסגרת של הפתח (בסוף ¶7): אף שבסדר ההשתלשלות הנוקבא היא עשירית, כשמגיעים להנהגת העולם, נתן ה׳ לאדם, המקבל, שותפות שווה: עבודת האדם, מיין נוקבין, היא הגורמת לעורר את שפע ה׳, מיין דכורין. תורת מיין נוקבין / מיין דכורין נזכרת כאן כצורת הפעולה של ההנהגה המקבילה של ז״א והנוקבא. הפתח הוא אפוא עוגן החלוקה של היחידה: פתח 124 ציין את הדעת כתולדה המתפשטת, ופתח 125 מציין עתה כיצד מתחלקת ההתפשטות הזאת בין ז״א לנוקבא (בשווה, חמש כנגד חמש) ומדוע (משום שמידת האיזון שייכת לדעת בלבד). פתח 126 יעסוק בפרטי הפעולה.

מושגים שהוא מציג

• שני סדרים: סדר ההשתלשלות וסדר ההנהגה
• ז״א תשע ספירות ונוקבא העשירית במניין ההשתלשלות
• ז״א ו׳ קצוות, ונוקבא השביעית בקטנות
• ז״א ונוקבא שווים בסדר ההנהגה של הדעת
• ז״א עם מ״ה על יסוד החסד
• נוקבא עם ב״ן על יסוד הדין
• מ״ה חסד וב״ן דין: כנגד זכר ונקבה
• חמש כנגד חמש: שותפות שווה
• הדעת מתחלקת בשווה בין ז״א לנוקבא
• הזכר לובן, הנקבה אודם (נדה לא ע״א)
• "יעמדו יחדיו" (ישעיה מח, יג)
• "שקולים זה כנגד זה" (בראשית רבה א, טו)
• מיין נוקבין מעוררים מיין דוכרין
• המתקלא מיוחסת לדעת לבדה
• פתח 125: למה הדעת מתחלקת בשווה בין ז״א לנוקבא

מושגים שהוא מפתח

• זעיר אנפין
• נוקבא
• דעת
• חמשה חסדים
• חמש גבורות
• חסד
• דין
• מוחין
• המוחין כשלושה מוחין
• מוחין דגדלות
• מ״ה
• ב״ן
• חכמה
• בינה
• כתר
• מחזור הבריאה
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא
• תיקונים המתאימים להנהגת העולם
• השתלשלות
• פרצוף

מהלכים שהוא מקדם

• דעת פתח 124 הציב את הדעת כתולדה/פנימיות של ז״א, הגרעין הפועל של ההנהגה, המתפשט בכל הקווים והדרגות. פתח 125 ¶8 מוסיף עתה: האיזון בין הזכר לנקבה מיוחס לדעת ולא לשום ספירה אחרת, כי רק באמצעות הדעת מתפשט סדר ההנהגה בשווה. הדעת היא המידה שבאמצעותה מושג השוויון. ¶8 מציין את צורת חמש כנגד חמש: כל תשע הספירות של ז״א שקולות כמו המלכות לבדה, חמש כנגד חמש. מנגנון החלוקה של הדעת הוא מה שעושה את תשע הספירות של ז״א שקולות כנגד הספירה האחת של הנוקבא.
• חמשה חסדים פתח 124 ¶11 הכניס את חמשת החסדים כצורת הפעולה של התפשטות הדעת בז״א. פתח 125 ¶8–9 מציין עתה את תפקידם הכמותי: הם חמישה, שווים במספרם לחמש הגבורות שבנוקבא. החסדים מתפשטים בז״א והגבורות בנוקבא, ומבחינה זו הם שווים ומקבילים. תשע ספירותיו של ז״א, הנשקלות דרך חמשת החסדים, שוות לספירה האחת של הנוקבא, הנשקלת דרך חמש הגבורות.
• חמש גבורות פתח 124 ¶11 הכניס את חמש הגבורות כצורת הפעולה של הדעת בנוקבא. פתח 125 ¶7 מציב אותן על יסוד מבני מדויק: הנוקבא, עם הב״ן שלה, עומדת על יסוד הדין. פתח 125 ¶8 מציין את ההקבלה: חמש כנגד חמש עם החסדים.
• חסד פתח 125 ¶7 מציב את החסד כ*יסוד* בחינת ההנהגה של ז״א: ז״א, עם המ״ה שלו, עומד על יסוד החסד. היחס של ז״א אל מ״ה (המילוי הזכרי של שם הוי״ה = 45) נטוע בחסד; וחמשת החסדים הם ההרחבה הפועלת של השתרשות זו.
• דין פתח 125 ¶7 מציב את הדין כ*יסוד* בחינת ההנהגה של הנוקבא: הנוקבא, עם הב״ן שלה, עומדת על יסוד הדין. היחס של הנוקבא אל ב״ן (המילוי הנקבי = 52) נטוע בדין; וחמש הגבורות הן ההרחבה הפועלת.
• מ״ה פתח 125 ¶7 מכניס את מ״ה (בגימטריה 45) כמילוי הזכרי של שם הוי״ה, המעמיד את ז״א על יסוד החסד. הטענה שמ״ה הוא ז״א הזכר היא יסודית ליחידה, וממשיכה אל כל פתח מאוחר העוסק בזיווג ז״א ונוקבא.
• ב״ן פתח 125 ¶7 מכניס את ב״ן (בגימטריה 52) כמילוי הנקבי של שם הוי״ה, המעמיד את הנוקבא על יסוד הדין. הטענה שב״ן הוא הנוקבא הנקבה היא יסודית לפתחים העוסקים בזיווג ז״א ונוקבא.
• עיקר סדר ההנהגה בזעיר אנפין ונוקבא פתח 115 הציב את זו״ן כעיקר סדר ההנהגה; פתח 124 הציב את הדעת כעיקרו. פתח 125 ¶7 מוסיף עתה את טענת שורש השפע: השורש שממנו יורד השפע לעולם מסודר כז״א על החסד (מ״ה) ונוקבא על הדין (ב״ן), במקביל. סדר ההנהגה מכונן מ*שותפים שווים*, ולא מעליון הכפוף לתחתון.
• מחזור הבריאה פתח 125 מבסס את צורת ההנהגה של המחזור על השותפות המקבילה של ז״א והנוקבא. צורת הפעולה של המחזור מחייבת את דינמיקת מיין נוקבין / מיין דכורין: עבודת האדם (מנחת המקבל) מעוררת את שפע ה׳ (זרימת המקור). בלי שותפות מקבילה, הדינמיקה הזאת לא הייתה יכולה לפעול.
• פתח 125: למה הדעת מתחלקת בשווה בין ז״א לנוקבא תרומתו של הפתח כפי שהוא עצמו מגדיר אותה. פתח 125 מציין את שני הסדרים (סדר ההשתלשלות לעומת סדר ההנהגה); את תורת חמש כנגד חמש; את יסוד מ״ה־חסד / ב״ן־דין; את העוגנים נדה לא ע״א / ישעיה מח, יג / בראשית רבה א, טו; ואת תורת הפעולה של מיין נוקבין / מיין דכורין.

לקריאת הביאור המלא, פסקה אחר פסקה (באנגלית)